סליחה, איך מגיעים לסגולה לזיווגים?
סגולה לפרנסה, סגולה לבנים צדיקים, סגולה לישועות. ענבל וינברגר נסעה לקבר רשב"י בשביל לחזור עם סגולה לזיווג. לשנה הבאה מתחת לחופה
חמש שעות אני נסחבת במעלה הר מירון בניסיון להידבק בצדיק, וההתרגשות בעיצומה. ריחות המדורות כבר נשאים באוויר. אלה רצים ואלה רצים. אלה ממהרים ואלה ממהרים. אלה ממהרים לחיי שעה, ואלה ממהרים לחיי הנצח. ואני מגיעה.
לשנה הבאה מתחת לחופה צילום: חיים אזולאי
מכל מקום עטים עליי בניסיון לגייס את כיסי הנדיב, הרחב, שהגיע מצויד. "חי ראטל" - זועקים במיקרופון. מסתבר שמדובר במנהג לתרום 170 שקל לטובת האכלת המבקרים בציון באותו היום, "ורבי שמעון הבטיח" מסבירה לי קשישה במבטא פרסי כבד, "שמי שפותח את הכיס והלב בקברו בל"ג בעומר, מכניס אורחים ונותן מעצמו - יזכה לשפע רב בפרנסה ובכל מבוקשו".
"אחמד בן שרה", זועקת הפרסומת של "יד לאחים" המגייסים כספים לטובת הצלת יהודיות שברחו עם ערבים לכפרים. מבטיחה מתנה שתהדר את שולחן השבת לכל המרבה במחיר.
חסיד חב"ד מרקד עם הדגל של הרבי ומציע לי לתרום למוסדות חב"ד ח"י שקלים כפול 365. "זו סגולה גדולה, הרבי הבטיח! כל מי שמסייע להעמיד מוסדות תורה יזכה לבנים צדיקים אוהבי ה'".
וחסיד ברסלב עטור פאות וכיפה גדולה לבנה מציע לי לתרום מילה לספר התורה החדש שייכנס לבית מדרשו של הרב ברלנד הצדיק. "אז אולי רק אות? צדיקה, זו סגולה גדולה, מי שמקשר עצמו ברבנו- רבי נחמן מברסלב זוכה לו לכל הישועות".
לידו עומד חברו, רק בלי הפונפון בקודקוד ומציע לי את "בגן האמונה" של הרב ארוש, "ספר חובה, מביא מזל, ברכה והצלחה. חיזוק באמונה, בעבודת ה'. אה, קראת?" הוא מתייאש ממני.
רק זיווג עוד לא הבטיחו לי. אני מחפשת את השלט האומר - "סגולה לזיווגים". עולה במעלה ההר, עוד חסיד כזה ועוד שנוררית כזאת, כיפה כזו, כובע כזה, עם ישראל, גברים נשים וטף מכל המגזרים, הצורות הצבעים, מוסיקה, שמחה והתרגשות, מתקרבת לציון. פסטיבל של סגולות, ואני עוד לא מצאתי את שחפצה נפשי. לא אתן לזה לקרות. אני בלי סגולה לזיווג הגון לא יוצאת מפה הלילה\הבוקר.
סבתא, את מכירה פה אולי סגולה לזיווג?
"צדיקה, רוצה קוגעל?", מציעים לי בסביבות 2 לפנות בוקר, "מה יצא לי מזה?", אני טורחת לברר, "אממ.. סגולה להשמנה" אומרת לי הסבתא מראש העין. אהה, זה וודאי יזיק לשידוכים. די לטרור.
לא אתייאש, לא אוותר, את הסגולה שלי עוד אמצא הלילה. "הלו, סבתאל'ה, את מכירה פה אולי סגולה לזיווג?", אני פונה לבית-שאנית אחת שבדיוק מנפנפת על הכנפיים ב-3:30. "נו, רק רבי שמעון". מה?! ללינץ' הזה את שולחת אותי? אל תוך התופת? והלא שם בפנים יש לפחות 15 אלף נשים על 400 מטר מרובעים.
אין מנוס. אני לוקחת אוויר, ומתחילה לחתור, מנסה לצמצם עצמי למימדים של בת 6, להיעלם בתוך ההמון, שלא ירגישו אותי מתנצחת עם מרפקיי הנחושים, הכל בשביל סגולה, שתהיה בריאה, איפה את?
תרה אחריה בעיניי, מפלשת לי דרך. נדחקת בין המון האדם, אני לציון אגיע, ויהי מה. לא הגעתי עד מירון בשל מה בכך.
אט אט אני מרגישה את אבריי אחד אחד, המרפק הננעץ לי בין השכמות, הברך שבדיוק התרוממה מעל בטני, האצבע שנכנסה לי לעין. הלו? רבי שמעון? ראוי אתה לסמוך עליך בשעת הדחק. אין לי אויר. הצילו.
הגעתי. אין מאושר ממני בעולם. גם אם זה עלה לי במחיר ארבע שלפוחיות, שני כחולים, רבע פנס בעין ופחות 100 שערות על הראש. "סגולה לזיווג", נכתב שם באותיות של קידוש לבנה. ליד הקבר בתפילה הנאמרת על הציון.
אני, עוד שנה מהיום נשואה. חבל לכם על הזמן. רבי שמעון לא מאכזב. הוא סגולת הסגולות, בוצינא קדישא. ואמרתם כה לחי - רבי שמעון בר יוחאי.
נא להמתין לטעינת התגובות
