בארץ אהבתי: המועצות האזוריות מתאגדות לטובת השטחים הפתוחים
המועצות האזוריות ידעו לגלות חמדנות לא קטנה לניצול הערך הכלכלי של השטחים שברשותם. עמותה חדשה שהקימו שמה את שמירת השטחים הירוקים בחזית המאבק וחבריה מתחייבים להפסיק לבנות וילה על כל גבעה פנויה. דאגה טהורה לסביבה או דרך נוספת למקסום האינטרסים?
התשובה של עיריית נתניה להתקפה של ריפמן, מלמדת ש"ארץ אהבתי" כאן בשביל להילחם: "לצערנו הספינולוגים ולוביסטים אותם שכרו המועצות האזוריות על חשבון משלם המיסים מנסים להציג מצב כאילו עיריית נתניה חומדת את 'כבשת הרש' של ההתיישבות העובדת, אך לא היא. כבר בתחילת שנות התשעים ניתן היה להבחין בפיתוח המואץ העובר על יישובי השרון".
ובנתניה לא הסתפקו רק במגננה ואמרו כי "לא יתכן שהישובים החקלאיים חלקית יסתגרו ולא יקלטו אליהם אוכלוסייה שונה מהם, עולים חדשים ואוכלוסיות חלשות אחרות, ינצלו שטחים שבחלקם הגדול ניתן להם על-ידי המדינה למטרות שאינן חקלאיות (כפי שניתן להם במקור) ומצד שני לא יישאו חלק במאמץ הלאומי".
בימים אלה של רפורמה במנהל מקרקעי ישראל, נכנסת לפעילות עמותה סביבתית חדשה שמצהירה כי היא שמה לה למטרה את המאבק לשימור השטחים הפתוחים והחקלאיים בישראל. בתהליך שנמשך כארבע שנים הבינו במועצות האזוריות שעליהן לקחת אחריות על השטחים הפתוחים שרובם, כך מתברר, נמצא בשטח שיפוטן. לשם כך הקימו במרכז המועצות האזוריות את "ארץ אהבתי" שמבטיחה לפעול למען האינטרס הציבורי שבשמירת ערכי הטבע ואיכות החיים של תושבי ישראל.
חדי ההבחנה שביניכם וודאי ישימו לב שלמרות החזון הכלל ארצי, מיקוד פעילותה של העמותה החדשה יהיה למעשה בשטחי המועצות האזוריות בלבד. אכן, מדובר בעמותה עם מטרה נעלה ויעדים בעלי ערך אך חשוב לדייק – "ארץ אהבתי" קמה על בסיס מרכז המועצות האזוריות, ממומנת בעיקר על ידי מיסי המועצות האזוריות ומשם היא שואבת את חזונה. כל גורם אמנם רשאי להיכנס לעמותה (בתנאי שיסכים למטרותיה כמובן) אך בפועל ההזמנה להצטרפות מופנית בעיקר אל ראשי המועצות האזוריות.
אף על פי כן, ב'ארץ אהבתי' לא מפחדים להודות - המאבקים יהיו על שימור השטחים הנמצאים בשטחי השיפוט של המועצות האזוריות. ההסבר
יחד עם זאת, מבטיחים בעמותה החדשה, הכוללת כיום כ-30 מועצות אזוריות, לשמור על המרחב הפתוח עבור כל תושבי ישראל. לעירוניים ברי המזל שביניכם, אלה שגרים בקרבת שטחים ירוקים ופנינות טבע יפיפיות כמו נחל אלכסנדר, יש אולי מקור חדש לתקווה שכן את השטחים האלה מתחייבים בעמותה החדשה לשמר.
ארגונים ועמותות, משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה פועלים כולם למען שימור המרחב הפתוח בישראל, אך יו"ר 'ארץ אהבתי', שמוליק ריפמן, טוען כי "גם הם נכנעו ללחצים של הערים וכרישי הנדל"ן, ואפשרו לפתח אזורים אורבאניים על חשבון שטחים פתוחים". ואילו, מה שמייחד את העמותה החדשה היא העובדה שהיא מורכבת מראשי המועצות האזוריות, במילים אחרות נבחרי הציבור המייצגים את הממסד, ולפיכך בעלי סמכויות נרחבות בשטחים המדוברים.
אלא שעד כה, גם במועצות האזוריות ידעו לגלות חמדנות לא קטנה ולמצוא את הדרך לניצול הערך הכלכלי של השטחים שברשותם. מרכזים מסחריים וגני אירועים הוקמו לא אחת על שטחים המיועדים לחקלאות, והמאבקים בינם לבין ראשי העיריות מוכרים ומתמשכים. "יש כאן בהחלט ביקורת עלינו, המסר שאנו מעבירים הוא גם פוליטי: מפה אנו מפסיקים להפוך כל גבעה לווילה צמודת קרקע", מבהיר ריפמן.
בעשור האחרון הפך מרכז הארץ, או למעשה כל האזור בין גדרה לחדרה, לצפוף במיוחד. בנייה מוגברת, הרחבות ופיתוח הביאו לכך שכל האזור הפך לרצועת בטון כמעט אחידה. כפי שמודה ריפמן, "גם במועצות האזוריות נזרעו חלק מזרעי הפורענות של חגיגת ה'כיבוש' (כלומר הפיתוח וההרחבות), וכעת באמצעות העמותה החדשה, מתחייבות המועצות החברות בה לשמור על האופי הכפרי של השטחים הפתוחים והחקלאיים.
ימים יגידו יותר מדיבורים, ורק מאבקים והישגים אמיתיים יוכלו להיות הוכחה לחזון העמותה החדשה. מנכ"ל העמותה, מיקי ליפשיץ, מבטיח שקורה כאן משהו שונה מעמותות אחרות: "אם מועצה אזורית חברה בעמותה זה אומר שבמועצה הקימו מליאה, דנו בעניין וביחד בחרו והחליטו להיות חברים בעמותה ולהזדהות עם מטרותיה ואופן פעולתה".
'ארץ אהבתי' מתכוונת למקד את פעילותה כנגד הועדות לשינוי גבולות, ראשי הערים וכרישי הנדל"ן ומתכננת לעשות זאת באמצעות הגשת הצעות לתכנון משמר, קידום יוזמות חקיקה ופעילות חינוכית והסברתית.
כך למשל ניצני המלחמה בין העמותה החדשה לבין עיריית נתניה. ב"ארץ אהבתי" טוענים ל"נטיות אימפריאליסטיות של ראש העירייה מרים פיירברג" ובעיריית נתניה משוכנעים שהעמותה החדשה היא פרי היצירה של "ספינולוגים ולוביסטים אותם שכרו המועצות האזוריות על חשבון משלם המיסים".
בנתניה תוקפים את המועצות האזוריות על רקע חברתי ומאשימים כי "לא יתכן שהישובים החקלאיים יסתגרו ולא יקלטו אליהם אוכלוסייה שונה מהם".
בנתניה נגעו בנקודה רגישה. תופעת הפרבור (מעבר האוכלוסייה מהערים אל הפרברים ומביאה להתנגשות בין בני העיר ובני היישובים) בהחלט מעסיקה גם את אנשי "ארץ אהבתי". "אחת המטרות שלנו היא לא לקבל פסיבית את התופעה אלא להגדיר מחדש קהילה כפרית ולייצר אג'נדה משותפת. אחד האמצעים הוא על ידי סדנאות המיועדות לחבר בין הקטבים הללו", אומר ליפשיץ.
חדשות לבקרים קמות עמותות חדשות הלוקחות אחריות על תחומים אשר בין היתר אמורות להיות במסגרת פעילות המשרד להגנת הסביבה, ומנהלות מאבקים ציבוריים למען איכות החיים והסביבה בישראל. עמותת "אדמתי" היא אחת מהן וחזונה אף מזכיר במידת מה את "ארץ אהבתי", בדבר ייצוג המתיישבים והחקלאים ועיסוק בנושאי תכנון.
ב'ארץ אהבתי' מתעקשים כי אין קשר בין מטרות העמותות ואין זהות של עניין ואינטרסים. ב'אדמתי', לעומת זאת, הופתעו לשמוע מ-nrgמעריב על הקמת העמותה החדשה. בארי הולצמן, יו"ר "אדמתי" מסביר כי "לא רק שאין ניגוד, אלא, שיש זהות ואפילו קשר הכרחי בין העמותות. הזכויות אותן אנו תובעים יוצרות בפועל מגבלות על "השבחות" קרקע חקלאית למטרות הרחבה מוטת מקסום רווח ל"יזמים" למיניהם. לגבי השטחים הפתוחים, אנחנו חלק מן המגזר השומר באופן הכי נרחב על השטחים הפתוחים, כבר עשרות שנים". הולצמן מוסיף כי בכוונתו ליצור קשר עם ריפמן בקרוב, ולבחון איתו ישירות מה עמדתו וכוונותיו תוך ניסיון לתרגם את העמדות לעשייה משותפת.
גם בחברה להגנת הטבע, שם כיהן ליפשיץ בעבר כמנכ"ל, מברכים על הקמת העמותה החדשה: "הכרת המגזר הכפרי החקלאי בתפקידיו כנאמן השמירה והטיפוח של השטחים הפתוחים כשירות לכלל האוכלוסייה הינה מתבקשת ודרושה. מזה זמן גוברת ההבנה ההדדית שרב המשותף בין השמירה על החקלאות והשמירה על הסביבה על המפריד ביניהם וגוברת המודעות לצורך בשילוב ידיים".
ההכרה בחשיבות השמירה על השטחים הפתוחים היא בעלת חשיבות עליונה, אין ספק, אך זהו רק הצעד הראשון. ניתן להביט באופטימיות על הקמתה של "ארץ אהבתי" כחלק ממגמת עלייה כוללת במודעות לחשיבות השטחים הירוקים, ומכאן עשוי וראוי שייבנה בסיס לשיתוף פעולה בין כל הארגונים הסביבתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
