נווה מדבר: איך הפכה דימונה לפנינה ירוקה באמצע הנגב?
כשארגוני הסביבה העניקו לדימונה את פרס הגלובוס הירוק הורמו כמה גבות במרכז הארץ . בשקט, בשקט, מחוץ לבועה הירוקה בצעו אנשי העיר מהפכה. פרויקטים קהילתיים, מכון טיהור שמספק את מי ההשקיה, הבנות עם המפעלים המזהמים ובעיקר שינוי דפוס המחשבה. מדימונה תבוא הבשורה
◄ דימונה, 2005: ראש העירייה רוצה ירוק
שומרים על דימונה נקייה צילום: אורי שצ'יגובסקי
בכל פסיעה שקירבה אותי ליעדי נחשפו בפני עוד ועוד שטחים ירוקים, גנים, ככרות ואיי תנועה כולם עטויים בדשא ופרחים. דימונה היא המקום שבו הביטוי החבוט של עיר ירוקה פוגש את המציאות ואכן החיזיון של דימונה המתקרב אלי הוא חזיון של עיר הצבועה ירוק.
בעוד במרכז נאלצים ליבש שטחים ציבוריים, דווקא דימונה הצליחה למצוא את הפיתרון לבצורת, על ידי המכון העירוני לטיהור שפכים. פרויקט בשווי של 35 מיליון שקלים המשתרע על שטח של 30 דונם ומספק מי השקיה לעיר. חוץ מהחיסכון האדיר במים מצמצם המכון מדי שנה לתושבי העיר 2.8 מיליון שקלים מתקציב ההוצאות ובכך תוכל העירייה בתוך עשור להחזיר את ההלוואות שנדרשו לה בעבור המט"ש.
התוכניות לבניית המכון המתינו בגנזכי העירייה משנת 1962, צברו שכבות של אבק וחיכו בסבלנות עד שמישהו ישלוף אותם ממחשכי תיקיות המסמכים ואכן יום אחד לאחר 44 שנים מישהו אכן הגיע, לקח את הפרוייקט הנשכח הזה ויצק בו חיים.
מכון טיהור השפכים בדימונה, חוסך לתושבי העיר 2.8 מיליון שקל צילום: שלום בר-אבי
כשמפרנסים מזהמים
לפני כחודש זכתה דימונה בפרס הגלובוס הירוק לשנת 2009, פרס המוענק כאות למצוינות בתחום האקולוגי מטעם ארגון הגג של שוחרי איכות הסביבה. הכבוד ניתן לעיר על הפרוייקט "דימונה בת קיימא" שמקדמת העיר מאז שנת 2005.
החלטתי להרחיק אל עבר שטחי המדבר הצהובים של הנגב בכדי לנסות ולהבין את המהפכה שמתרחשת בעיר הכי ירוקה בארץ. זו לא כתבה על דימונה או לפחות לא על דימונה כעיר, אלא על דימונה כמודל אלטרנטיבי פרגמטי וממשי לאיכות החיים שכל עיר ומועצה מקומית בארץ יכולים ומחויבים להעניק לתושבים שלהם.
דימונה, זוכת פרס הגלובוס הירוק לשנת 2009. סרטון "חיים וסביבה"
מי שהניע את גלגלי המהפכה הירוקה הוא ראש העירייה, מאיר כהן. גם הוא, כמו עירו מפגיש בצורה מצוינת את המליצה עם המציאות בפועל, שכן על אדם כמוהו אמרו נציגי העמותות הירוקות כי הוא מסוגל להזיז הרים.
כשנכנסתי ללשכתו הופתעתי לגלות שהוא אכן מזיז הרים, בזמן שהתארגנתי לראיון הקשבתי באוזן כרויה לשיחת הטלפון שלו עם הממונה לשיקום מחצבות "אני ביקשתי רשות לקחת את כל הרי פסולת המוצקה שלי, פסולת לבנייה ולשקם איתה את המחצבה. להתחיל למלא איתה את הבור ובסוף לסגור את
המקום", הוא מסביר בקול הבס שלו.
למזלו של ראש העירייה מקום כמו דימונה סיפק לו במהלך השנים הרבה מאוד הרים להזיז, כבר בניסיון ההתמודדות עם המכשול האקולוגי הבולט של העיר מפעל כיתן דימונה הוא הבין כי במאבקים כאלה גם מזיזי הרים מנוסים חייבים לגייס לצידם את עזרת הציבור. באמצעות לחץ ציבורי מצד התושבים סביב איזור המפעל שסבלו במהלך השנים ממחלות נשימתיות ותחלואים אחרים עשה כהן את מה שאף ראש עירייה שקדם לו לא השכיל לעשות וסגר למשך חצי שנה את המפעל המזהם עד שיערכו השינויים המתאימים לטובת הפחתת הזיהום. תוך זמן קצר המפעל התחבר לפילטרים והחליף את הדלק שלו למזוט דל גופרית.
"אני בשיח עם כל המפעלים בסביבה מתוך הנחה שהמפעלים האלה הם המפרנסים שלנו רק במקום לריב איתם, במקום להפגין נגדם אנחנו באים ואומרים להם רבותי אנחנו חיים במרחב הזה, לכם יש זכות קיום כמפעלים כי אתם מפרנסים אותנו. לנו יש זכות קיום, כי אנחנו חיים כאן ורוצים אוויר נקי. תוך שנתיים שלוש בכל הערים יעבדו כמו בדימונה אין ברירה, לא תהייה ברירה כי אם לא, אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת".
מחירי הדירות עלו
הניצחון במאבק הזה הגביר את הלהט הדימונאי לאיכות הסביבה ולפתע כל העיר נשטפה באג'נדה ירוקה, מעל 400 עובדי עירייה ותושבים עברו סדנאות מקיפות בנושא. ההכשרה המקבילה ברמתה להכשרה הניתנת לפקחים מטעם משרד איכות הסביבה עזרה ליצר גוף אזרחי שמתפקד על תקן פקחים עצמאיים לכל הנושא האקולוגי.
פרויקט "גן ושיר", בריכה נטושה הפכה לגן ירק צילום: שלום בר-אבי
ילדים מגיל גן ועד תיכון עברו על בסיס שבועי פעילויות ירוקות ואף יזמו פרויקטים לשיפור הסביבה כמו השקיית כל שטח בית הספר באמצעות מיי המזגנים, או כמו פרויקט "גן ושיר", במסגרתו הפכה בריכה עירונית נטושה בלב העיר לגן המשלב בין ירק ובין פסלים של תושבי המקום.
לתפקיד אחראי על הנושא הסביבתי מונה אלי ברונשטיין, ממלא מקום ראש העירייה, תיק שעד אותם ימים היה מופקד בידיו של פקיד עירייה זוטר.
בתחילה דרכו הסתייג ברונשטיין מההשקעה בנושא הסביבתי בעיר פריפריה כמו דימונה: "פעם ראשונה שנתנו לנו הרצאה לא הבנתי מה רוצים ממני. יצאתי אחרי עשר דקות, חשבתי יש לי דברים יותר חשובים לעשות. אחר כך ישבתי וחשבתי עם עצמי והבנתי שהכל זה כסף".
השילוב של התפיסה החינוכית אקולוגית של ראש העיר והחשיבה הכלכלית והדוגמטית של מר ברונשטיין, יצרה מנגנון מערכתי שראה את הפוטנציאל הכלכלי של הנושא הירוק בעיר. וכך כאשר נשאל ברונשטיין מה השינוי הבולט ביותר שהוא חש בו בתחום הסביבתי הוא משיב בחיוך "קודם כל מחירי הבתים עלו".
האיש שיצא מהרצאה בנושא איכות הסביבה אחרי עשר דקות יושב כיום ומסביר במבט חדור אמונה כיצד הוא חוסך עשרות אלפי שקלים מקופת העירייה בעזרת רעיונות יצירתיים כמו החלפת נורת התאורה הציבורית, מנורות של 150 וולט לנורות כספית של 250 וולט שיאפשרו לו להדליק רק חצי מאורות הרחוב בלי שינוי משמעותי בכמות התאורה, אבל עם צמצום ניכר בצריכת החשמל בעיר.
ההמרה של ברונשטיין בנושא האקולוגי הפכה אותו למיסיונר להוט של הפרדיגמה הסביבתית: "אני פונה לסגני ראשי עיר מכל הארץ. בדימונה עשינו את הפיילוט, עיר קטנה קומפקטית היה קל יחסית לפעול, עכשיו על הניסיון שלנו שכולם יתגלחו. אני נותן תוכנית מוכנה לחינוך, אני נותן להם תוכנית מוכנה למיחזור מים, תוכנית מפורטת שעלתה לנו 200 אלף שקל. הכל רק שיתחילו לפעול".
רוח של שינוי מהלכת מעל דימונה והעיר רוצה להפוך לבירת האקולוגיה הארצית. חמושה בתוכניות סדורות הכוללות רישות כל הגגות השטוחים של מבני הציבור בעיר בקולטנים להפקת אנרגיה סולרית, החלפת פחי העירייה בעיר בפחים מוטמנים ואפילו רעיון שמזכיר נשכחות מימיי השר יעקוב מרידור (נורה שתאיר את כל רמת-גן), של שימוש בטכנולוגיה גרמנית על מנת לזקק מהמדמנות המקומיות גז לשימוש התושבים.
הגיחה לעיר הדרומית הזו שידעה במהלך השנים קשיים רבים מבחינה כלכלית וחברתית השאירה אותי עם תחושה של אופטימיות צלולה על האופן שבו סיסמאות מסוגלות להפוך לאמת מוחשית, אך בעודי מתרחק חזרה לכיוון המרכז למקום בו קו הערפיח התמידי מברך את הבאים לחיקו, נשארה במוחי עומדת רק שאלה אחת למה רק דימונה?
נא להמתין לטעינת התגובות
