ממשלת נתניהו: הרבה תהליך, כלום מדיני
איש בימין לא באמת יודע לאן מועדות פניו של נתניהו, אבל קיימות הערכות מוצקות מה תהיה האסטרטגיה שלו: לדבר הוא מוכן, לממש לא בהכרח
איש שלום החתים עוברים ושבים על עצומה: "אני הח"מ תומך בעמידתו האיתנה של ראש הממשלה מול הניסיונות למכור את ישראל לעולם המוסלמי. אני קורא לנתניהו לדבוק בכור מחצבתו ולשמור על ביטחון ישראל נוכח האיומים המתקדרים".
אדם מעניין איש שלום. בשנות השמונים היה חלוץ המגעים עם אש"ף. יזם שיחות שלום עם הפלסטינים ונפגש עם יאסר ערפאת כשהדבר היה מנוגד לחוק, ואף נשלח לשמונה חודשי מאסר. מאז הספיק לחיות שנים ארוכות בהודו, חזר, שינה לחלוטין את טעמו המדיני והפך לפעיל ימין חרד.
"לא ניתן לאובמה להקים מדינת טרור ביהודה ושומרון. לא נתאבד כדי שהוא יגשים את המטרות שלו", הוא אומר לעוברים ושבים, ונתקל בדרך כלל בתגובות אוהדות.
איש שלום הוא אולי הנחשון שקופץ ראשון לים. הימין בינתיים אחוז פחד, אבל בעיקר בלבול. ביום שלישי בערב התכנסה הנהלת מועצת יש"ע לדיון דחוף. התסריט הידוע של מאבקי הימין מתחיל להתגלגל שוב.
תמיד זה מתחיל בנסיעה של ראש הממשלה החדש לארצות הברית. בדרך כלל זה נגמר במשא ומתן שנראה להם מסוכן, או עם הסכמים שמוציאים רבבות לרחובות. הפעם יש להם סימן ברור שמשהו רע הולך לקרות: שמעון פרס כבר הגיע לאובמה והבטיח לו שראש הממשלה רוצה להיכנס לספרי ההיסטוריה. "פרס הוא השוטר הטוב. אובמה הוא השוטר הרע. שניהם ביחד יצליחו לכפות על נתניהו ויתורים", אומר דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע.
הוויתורים מבחינתם מתחילים בהסרת מחסומים,
זאב חבר (זמביש) ואנשי תנועת אמנה מלווים כסף למתנחלים שיבנו קומה שנייה. פקודת המבצע כבר מוכנה. יש גם סיסמה שמוכנה עוד מימי שרון וההתנתקות. היא רק זקוקה לעדכון. "נתניהו מאבד את המדינה", ייכתב .
ביום ראשון כבר יערכו ראשי מועצת יש"ע דני דיין, פנחס ולרשטיין, זמביש והאחרים מסיבת עיתונאים עצבנית, ובה יתריעו מפני פתרון שתי המדינות וההקפאה בהתנחלויות. הלחץ על שרי הליכוד וחברי הכנסת של הימין יתחיל לפעול שוב. ימי אוסלו חוזרים? תלוי באובמה.
המבוכה קיימת לא רק בשטח. היא מטפסת למעלה. שם גם מתערבבים החשש המדיני והפחד מנתניהו. במהלך השבוע שוחחתי עם שרים רבים, בעיקר מהליכוד. איש מהם לא יודע באמת לאן מועדות פניו של ראש הממשלה ועד כמה הוא ירחיק לכת, אם בכלל.
איש מהם גם לא מוכן להתראיין ולהסתבך באמירות שיכעיסו את נתניהו על ההתחלה. כולם טובעים בים המסרים המאיימים ששולח הממשל האמריקאי בגלוי, ולא תמיד מבינים את התגובות הסותרות שיוצאות מלשכת ראש הממשלה. ויש גם ביקורת. סמויה, כמובן.
השיא היה ביום רביעי. המבול האמריקאי שטף את הכותרות. סגן הנשיא ג'ו ביידן הודיע שוב שישראל צריכה לאמץ את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים, בלי חוכמות, להפסיק את הבנייה בהתנחלויות ולפרק מאחזים.
ראש סגל הבית הלבן, רם עמנואל, אמר כי היכולת של ארצות הברית לעמוד מול איראן תלויה בהתקדמות עם הפלסטינים. היועץ לביטחון לאומי של אובמה, הגנרל ג'יימס ג' ונס, הבטיח יחס תקיף כלפי ישראל. "בעניין הזה אנחנו באמת מוטרדים", הודו בלשכת נתניהו.
"כל עוד לא שומעים את אובמה ואת נתניהו מדברים בקולם, הכל פתוח", אומר שר בכיר. "בינתיים זה קרב של ריקושטים. אני משוכנע שנתניהו, בסופו של דבר, לא יגיד שהוא בעד שתי מדינות. הוא לא יכול. הוא יגרום לעצמו נזק אלקטורלי. הוא הלך על מצע הפוך. האמינות שלו בציבור תיפגע שוב, ועבורו זה עניין קריטי. אתה לא יכול לבצע מפנה כל כך חד, גם אם אתה עומד תחת אילוצים. יכול להיות שהוא יסביר את זה לאובמה".
"ציפי לבני מלכדה את נתניהו", מוסיף שר בכיר אחר. "היא העלתה את הנושא של'שתי מדינות לשני עמים' והוא לא יכול היה לקבל את הנוסחה הזו. אם היה כאן דיון לעומק, היה אפשר להבין שאין הבדלים מהותיים בין השניים ומדובר בעיקר בסמנטיקה. הרי גם לבני מבינה שמדינה פלסטינית חייבת להיות מפורזת, לא יכולה לכרות בריתות צבאיות, לא יהיה לה מרחב אווירי וישראל תפקח שם על המעברים. אז אנחנו מתקרבים למדינה מינוס, או לשלטון עצמי. אנחנו לא תובעים ריבונות על ג'נין ולא רוצים להיות בעזה".
יש גם שרים בימין שמטיחים ביקורת בנתניהו בכיוון ההפוך. "ראש הממשלה היה צריך לומר שהוא מקבל את העניין של שתי המדינות, וזהו", אומר אחד השרים, "מה כאן לא בסדר? במפת הדרכים יש סעיף מפורש שמדבר על מדינה פלסטינית עצמאית וסוברנית. ההסתייגויות לא חלות על הסעיף הזה. נתניהו ישב שנתיים בממשלה שאימצה את מפת הדרכים, גם אם הוא עצמו נמנע בהצבעה. מה הוא צריך עכשיו להודיע שהוא מתנגד לנוסחה הזו ולריב עם האמריקאים? שיגיד שהוא מוכן לקיים את ההסכמים שקיבלה הממשלה".
"אם אולמרט לא הצליח ליישם שום דבר במשך שלוש שנים, אין סיבה שנתניהו יצליח, ואני משוכנע שהוא לא מת להצליח בנושא הזה" - הוסיף השר. נתניהו אכן לא שונה בדעותיו מבני בגין או מרובי ריבלין, שני סמנים ימנים אידיאולוגים של הליכוד, שלא מוכנים לשמוע על מדינה פלסטינית ואפילו לא על החזרת שטחים מינימלית "שהופכים מיד לבסיסי טרור רצחניים".
השלושה ישבו לפני הבחירות וסיכמו, כנראה בכתב, כי נתניהו יקיים התייעצויות עם בגין לפני שיחליט על מהלך או על הצהרה מדינית, "ולא יהיה דבר שנסתר מעיניו", כפי שמגדיר ריבלין. לפני 13 שנה הפתיע נתניהו את בגין כאשר הלך להיפגש עם ערפאת ובהמשך חתם על הסכם חברון. בגין התפטר אז מהממשלה ובהמשך עזב את הליכוד. נתניהו לא רוצה שידור חוזר.
מבחינת נתניהו, הקיפאון המדיני היה ונשאר סוג של אידיאולוגיה. המשא ומתן מבחינתו הוא בזבוז זמן, בגלל ההתעקשות הפלסטינית בנושא ירושלים, זכות השיבה והסירוב להכיר במדינה יהודית. הוא לא רואה בצד השני מנהיג שיכול לקבל החלטות משמעותיות במציאות שבה הרשות הפלסטינית מפורקת. המקסימום שהוא מוכן להציע הוא שלום כלכלי מדורג, מתוך הנחה שצמיחה ברשות תמתן את השאיפות הלאומיות. אתמול הוא מינה את סילבן שלום, השר לפיתוח אזורי לעמוד בראש ועדת שרים שתציע פרויקטים כלכליים לפלסטינים.
אגב, דווקא הביקור של האפיפיור בשבוע הבא עשוי לקדם רעיון כלכלי ישראלי-פלסטיני משותף שנתניהו לא מפסיק להריץ בשנים האחרונות. ראש הממשלה מספר תמיד איך אלפי צליינים מגיעים לבית עניא בגדה המזרחית של נהר הירדן, לאתר שבו יוחנן המטביל הטביל לפי האמונה את ישו, בעוד הצד הישראלי מוזנח ומיותם. בעיני רוחו הוא רואה מסדרון תיירותי מבית לחם בחסות הוותיקן, שיסיע אלפי מאמינים לכנסיית קאסר אל יהוד ומשם לאתר הטבילה.
בלשכת נתניהו יודעים היטב כי אובמה עשוי להודיע כי הרעיונות שלו לא רלוונטיים בעליל, וכי אין לו כוונה להמשיך במשחק חסר תכלית. ההערכה של הגורמים המדיניים החשובים היא שהוא יציע לאמריקאים נוסחה של שלום אזורי, שמבוסס גם על איחוד האינטרסים של ישראל והמדינות הערביות נגד איראן.
"התבנית הדו צדדית נכשלה", חוזרים ואומרים בלשכה. השלום האזורי יקיף גם את הפלסטינים ויחייב ויתורים כואבים, אבל נתניהו יתעקש על ההכרה המוקדמת שלהם במדינת לאום יהודית, ועל הסמכויות המוגבלות שיהיו להם.
השאלה היא איך ישווק נתניהו את הסחורה הלוהטת הזו בליכוד. אחד השרים מוכן לשחזר את השיחה שינהל נתניהו עם השרים אחרי שיחזור מהפגישה עם ברק אובמה. "בואו נודה על האמת", יסביר נתניהו. "אנחנו לא נמצאים במצב שבו היינו לפני 15 שנה. אז כבר קיבלנו את הסכמי אוסלו. מאז קרו הרבה דברים. אנחנו כבר לא תובעים את שכם ולא את ג' נין. הליכוד קיבל את עקרון הפשרה הטריטוריאלית, ואי אפשר להתכחש לזה. לכן הוויכוח שאנחנו מנהלים הוא על היקף הפשרה ועל היקף הסמכויות. אנחנו נגד חלוקת ירושלים, נגד נסיגה לקווי67'. אם הם רוצים לק?רוא לזה מדינה, שיקראו".
האם יהיה קרע בקואליציה ובליכוד? ההנחה היא שלא, בוודאי לא בשלב הזה. שר החוץ אביגדור ליברמן כבר הלך צעד קדימה והכיר פומבית במפת הדרכים, שבסופה מציצה המדינה הפלסטינית. נתניהו עצמו מעולם לא אמר מילה בזכותה של התוכנית הזו, ועדיין הוא משוכנע שהיא הייתה "מקבץ של טעויות". אם ליברמן בפנים ואנשי הבית היהודי לא הולכים לשום מקום, אין סיבה לאנשי הליכוד להקים מהומות. אולי רק להפגין אי נחת מהמינוחים החדשים שהשתלטו על המילון המפלגתי.
נתניהו לא יתקשה להשיג את התמיכה של אנשי הגרעין הקשה והמשפיע של הליכוד: השרים גדעון סער, ישראל כ"ץ, סילבן שלום ויובל שטייניץ. בתחילת הקדנציה המעמד שלו יציב ולא מעורער, ואיש לא יעז לצאת נגדו. אין גם סיבה מיוחדת, אומרים השרים.
הכל ברגע זה תיאורטי. אף אחד לא הולך לחתום על שום מסמך ויתורים עם הפלסטינים. במהלך 1996, מזכירים בליכוד, נתניהו נפגש עם ערפאת והשר בני בגין רתח מזעם. "לפייסנות כלפי הכנופיה הזו תהיה תוצאה", הוא איים, אבל נשאר בממשלה ופרש ממנה רק אחרי שנתניהו חתם על הסכם חברון בתחילת 1997.
"נתניהו יעשה הרבה תהליך, אבל שום דבר מדיני", מאבחן אחד השרים לפני הביקור ההיסטורי בוושינגטון. לא בלי סיבה מזכיר השר את האירוע בסוף ינואר, כמה ימים לפני הבחירות שבו חתמו נתניהו, בגין, בוגי יעלון והשרים האחרים על אמנה קשוחה עם אפי איתם והציונות הדתית.
"הליכוד רואה במפעל ההתיישבות בארץ ישראל את חומת המגן של המדינה ואת מימושו של החזון הציוני", נכתב ונחתם ברוב טקס. אריאל שרון היה עושה מההסכמים הללו מסגרת. נתניהו מודל 2009 הוא אולי סיפור אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
