מייקל אורן: ימני, אז מה
נטייתו הרפובליקנית של מייקל אורן לא אמורה להפריע לו לכהן כשגריר ישראל
בפעם הראשונה שבה הוא מתאר את מעורבותו של יצחק רבין ביחסים עם המעצמה האמריקאית, מזכיר מייקל אורן שרבין הוא "הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים ובנו של ניו יורקי לשעבר" - אביו של רבין, נחמיה, מוזכר מוקדם יותר בספר, כחבר קבוצת היהודים שיצאה מארצות הברית כדי להצטרף לגדוד העברי של ז'בוטינסקי.
אזכורו של רבין מתייחס לימיו כשגריר בוושינגטון ולשיחות הטלפון עם הנרי קיסינג'ר בימי משבר "ספטמבר השחור" בירדן. אורן סבור כי יש משמעות לרקע האמריקאי של איש הקשר הישראלי. זה הרקע המקל עליו לזהות ברגישות את הלכי הרוחות, לאתר נכונה איומים על המכ"ם הדיפלומטי המהבהב. כך ביחס לרבין, כך ודאי גם ביחס לגולדה מאיר, אמריקאית ואחר כך ישראלית, כאורן עצמו.
ספרו של אורן איננו מאזכר את העובדה שרבין, בידיעת מאיר, לא בחל בניהול קמפיין של ממש למען ריצ'רד ניקסון לקראת בחירות 1972. הוא חשב שהמועמד הדמוקרטי, ג' ורג' מקגוורן, ליברלי מדי, יוני מכדי להיות ידיד אמת לישראל. מזלה של ישראל שניקסון ניצח, בקלות. ומבחינת ישראל גם עבר בשלום את המבחן החשוב של מלחמת יום כיפור.
היו בישראל מי שחשבו כי בחירות 2008 הן מהדורה מחודשת של הקרב בין ניקסון למקגוורן. מצד ימין נץ כוחני כג'ון מקיין, מצד שני ליברל הנישא על גלי הערצה של חברי האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית, משגר מסרים אנטי-מלחמתיים
ומבטיח להידבר עם כל אויביה של אמריקה. על כן, רבים מאנשי הממסד הישראלי התייחסו לברק אובמה במידה של חשדנות והעדיפו את מקיין, המוכר, הבטוח.
מייקל אורן, מינוי אפשרי לתפקיד השגריר, הוא פרופסור מוערך, דובר רהוט וכריזמטי, שמתבטא הרבה בהקשרים רלוונטיים למדיניות ארצות הברית במזרח התיכון - זו מומחיותו. על כן, לא היה קושי גדול למצוא בדבריו גם כאלה שאינם עולים בקנה אחד עם מדיניותו של אובמה. אפילו כאלה שניתן להסיק מהן שאולי העדיף את מקיין, או לפחות החשיב אותו כבחירה "בטוחה" יותר לישראל. זו הייתה, ועודנה, הנחה סבירה.
אובמה, שסגר השבוע מאה ימים לכהונתו, עוד לא עמד בשום מבחן אמיתי. אפשר להקשות על מידת ההתאמה של אורן לתפקיד מחמת העדר ניסיון של מועמד ירוק. אפשר לתהות גם על מידת קרבתו לאוזנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אך מי שמסתייג ממינויו של אורן מחמת אי התאמה לממשל - כלומר, סבור שהוא ימני מדי ל"עידן אובמה" - לוקה פעמיים: פעם משום שעוד לא התבררה עד תומה מדיניותו של אובמה, ופעם שנייה משום שלהעדפה אישית מוקדמת, אם בכלל הייתה כזאת, אין כל רלוונטיות כעת.
ממילא, גם רוב אנשי ממשלו של אובמה העוסקים בזירה המזרח תיכונית העדיפו ממשלה ישראלית בראשות ציפי לבני על פני ממשלה בראשות נתניהו, ואיש אינו דורש להחליפם בפקידים חדשים שלהם דעה מוקדמת חיובית יותר על ראש ממשלת ישראל. אם אורן העדיף את מקיין - הרי שאינו שונה מרוב הישראלים. העדיפו את מקיין, התרגלו ולמדו להתרגש מאובמה. הבחירות נגמרו, עכשיו שני הצדדים צריכים לעבוד, עם מי שיש.
נא להמתין לטעינת התגובות
