מפלגת העבודה 2009: הכל אישי, הכל פוליטי
המצוקה של עובדי חיפה כימיקלים או מפעלי ים המלח לא מדירה שינה מעינה של העבודה. מאבקי הכוחות בה הם שמעניינים אותה. פרשנות
מעיין אמודאי, יו"ר המשמרת הצעירה, ממתנגדי ברק, גם הוא איש בריא למדי, ניסה לטפס על הבמה בצעקות ולהעלות הצעה משלו.
דניאלי הכניס לו קטנה, אמודאי הגיב, והמשקפיים של הסדרן עפו. ככה נראה פעם מרכז הליכוד. כשלגסטון מלכה הייתה שם מילה ויכולת להשפיע על דפוסי ההתנהגות.
ברק וח"כ איתן כבל נותרו לבד על הבמה. ברק רוצה לסלק את כבל מתפקיד מזכ"ל העבודה. ישיבת הלשכה נועדה להכין את ועידת ההדחה, שאמורה להתכנס בעוד שבועיים. כבל איפשר לברק לקבוע את סדר היום של הדיון בלשכה משום שהראש שלו היה מונח על השולחן. זו הייתה טעות טקטית חמורה.
ברק סגר מיד את הדיון בפני התקשורת, נשא נאום קצר ומפותל כדרכו ("אני מאד מעריך את כבל. אני בסך הכל רוצה למנות מזכ"ל זמני למפלגה וגו'"). בהמשך הניח לכבל להגיב בקצרה והעמיד מיד את הנושא להצבעה גלויה, אלא מה, למרות המחאות. רוב מוחץ של המשתתפים תמך בו.
במהלך הדיון ברק לא איפשר להעלות לדיון הצעות אחרות לסדר, וכך לא נקבע לוח זמנים להדחתו של היו"ר עצמו. המהומה שפרצה עזרה לברק לשכנע את האנשים שצריך להעביר את הסיפור לוועידת המפלגה, שם עוד יתפוצצו כל האנרגיות, אלא אם כבל יתפטר מיוזמתו לפני כן.
הוועידה הזאת, שעד כינוסה ברק יצטרך לצלוח ים של תביעות ועתירות לבתי דין פנימיים וחיצוניים, יכולה להיות ועידת
משבר הקיום של מפלגת העבודה, סיעה של 13 מנדטים, לא פרץ אתמול ויש לו פנים רבות, פוליטיות ואישיות. בסוף מרץ הושבעה ממשלת נתניהו בכנסת. איתן כבל, אופיר פינס, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' ויולי תמיר, להלן: "המורדים", לא השתתפו בהצבעה.
מה שהרס את אהוד ברק יותר מכל היה הנאום של ראש האופוזיציה החדשה, ציפי לבני, והאדישות של אנשי העבודה. "ברק עשה את הונו הפרטי דרך הקשרים הפוליטיים", אמרה לבני בנאומה ביום השבעת הממשלה, בין השאר. ברק, שהופיע בפני חברי סיעתו כמה ימים לאחר מכן, לא הצליח להתאפק. "לבני תקפה אותי, ואף אחד מכם לא קם להגן עליי", הוא התלונן. "יורים בי, ואיש מכם לא מתייצב. אהוד אולמרט, גדול הנוכלים, הפך אותי לנוכל ואתם שותקים. לא רק שותקים, אפילו מצטרפים אליו".
אמרו לו שלא נאה לקיים ישיבה כזו ביום השואה, והעניין נדחה. למחרת התבקשו חברי הכנסת להגיע למשרד הביטחון בערב. בצהריים הודיעו להם שהישיבה נדחית שוב ורק המזכ"ל כבל ייפגש עם ברק.
בפגישה הזו הודיע ברק לכבל כי החליט להדיח אותו מתפקיד המזכ"ל. במקרה הזה כבל לא הופתע. תוכנית ההדחה התפרסמה במוספשבת של מעריב כבר ב-6 במרץ.
הכל אישי. כאשר ברק חזר לזירה לפני שנתיים והתמודד מול עמי אילון, כבל שאמור היה לשמור על נייטרליות, תמך בו בלי היסוס. אילון תבע אז למשוך מכבל את כל הסמכויות. כבל שכנע גם את אחיו, בועז כבל, דמות ידועה בעבודה, לתמוך בברק. כאשר הפך ברק לשר ביטחון הוא זרק מהמשרד את בועז בלי עכבות.
בועז הלך לעבוד עם מזכ"ל ההסתדרות גיורא עיני, אבל עף גם משם. גם החשבון כבל-עיני פתוח. כבל מאשים היום את ברק כי נקט שיטות אפלות, והוא מנסה להשתלט בכח על המוסדות, אחרי שדרס אנשים ורמס את כל הכללים. בעבודה אומרים כי כבל היה עושה דברו המובהק של ברק בשנים האחרונות וסייע לו לבצע הדחות בתוך המפלגה, אז שלא יתלונן.
ויש עוד כמה התנגחויות. השרים פואד בן אליעזר ושלום שמחון משוכנעים כי כבל ניסה לדחוק אותם מהרשימה לכנסת. בן אליעזר היה זה ששכנע את ברק לפוצץ את הקשר עם המורדים. ההתבטאויות הקשות של החמישייה בכל מקום הרתיחו אותו.
"אני לא יכול לשמוע את זה ברדיו, אני לא יכול לראות את זה בטלוויזיה. אתה לא יכול להבליג", הוא חימם את ברק. בעבודה טוענים כי בעקבות הדברים הללו יצא ברק למסע חיסולים, וכבל הוא הראשון ברשימה.
"ברק הוא שליט רודן ומוטרף בסגנון רומי העתיקה, שהפסיד במערכה הכבדה נגד הליכוד וקדימה, חוזר הביתה אחרי התבוסה ועורף את ראשיהם של כל אנשי הארמון", תיאר אחד המתנגדים את התנהגות היו"ר. "ברק היה יכול להעיף את כבל בצורה אחרת", מבהיר אחד מחברי הכנסת. "הוא יכול היה להעמיד מועמד במקומו. יש לו רוב בכל ועידה. לא. הוא יעשה הכל דווקא כדי למחוק. להשפיל. מה הפלא שכבל נשבר?".
ביום ראשון בלילה, אחרי ישיבת הלשכה הסוערת, היה עוד ניסיון לכנס את כל החבורה. הפגישה נקבעה ל-22:00 בלילה במשרד הביטחון. חצי שעה לפני המועד היא שוב בוטלה. בסביבת ברק האשימו הפעם את ח"כ אופיר פינס כמי שטרפד את ניסיון הפשרה. ההתנהלות של ברק עם פינס היא אחת ההזויות אפילו בפנטזיה של העבודה.
פינס רוצה שסיעת העבודה תתכנס ותבחר אותו. ברק לא מכנס את הסיעה לצורך העניין זה חודשיים. יו"ר הסיעה, ח"כ דניאל בן סימון עומד חסר אונים בין השניים.
פינס טוען כי ברק רוצה להכניע גם אותו. בשיחות עם חבריו הוא אומר: "ברק לא רוצה שאהיה יו"ר ועדה בזכות בחירה חופשית של חברי הסיעה. הוא רוצה לעשות איתי הסכם סחיטה. אני אקבל ממנו את הוועדה ובתמורה אחליף צד, אנטוש את המתנגדים ואמחק את האישיות שלי. הוא רוצה להפוך אותי לסמרטוט. אם ברק רוצה שאמיר את דתי, אז אני מוכן למות על קידוש השם", נוסע פינס למחוזות האינקוויזיציה. במצב שנוצר עשויה העבודה לוותר על התפקיד.
ביום שני ייפתח מושב הקיץ של הכנסת. העבודה תחזור למליאה עם שתי סיעות שרק החריפו את השבר ביניהן בפגרה. למזלו של ברק הסיעה לא הולכת בשלב זה לפילוג דה?יורה. שלי יחימוביץ' מסרבת לעזוב את העבודה, כך שאין בסיעה שליש שיכול להקים סיעה חדשה.
על ברק מקלים גם היחסים בין מתנגדיו, שלא מסוגלים לבחור מתוכם מנהיג חלופי חדש לעבודה. יחימוביץ' לא סובלת את תמיר (ולהיפך), כבל לא אוהב את פינס (ולהיפך), פרץ לא סובל את כבל (ולהיפך), ופרץ מתעב את תמיר (ולהיפך). כל אחד מהם יעדיף לברוח מהפוליטיקה מאשר לראות את יריבו לוקח לידיו את המושכות. כך נראית מפלגת העבודה, מאי 2009.
נא להמתין לטעינת התגובות
