שעת כדור הארץ: שיר דיווש לסביבה
לצד הבמה בכיכר רבין ניסו אמש 24 מדוושים, להראות לציבור שאפשר לייצר חשמל גם אחרת. האנרגיה שהם הפיקו סיפקה כ-25% עד 30% מהחשמל הנדרש להפעלת הבמה. בבוקר שאחרי המסיבה הגדולה למען הסביבה מנסה עינת לוי להיזכר בסיבה. כך הפכה הכיכר לירוקה, ליום אחד
- שעת כדור הארץ: מכבים את האור ומחפשים תקווה
"אני חושב שזו דרך נפלאה להוריד את כל התיאוריות הגדולות אל הקרקע, להמחיש לציבור בצורה פשוטה שאני, בעצם הדיווש שלי, מייצר אנרגיה וכך תחנות הכוח פועלות פחות ומזהמות פחות", אומר עומר כהן, אחד המדוושים ורכז עמותת "ת"א-יפו בשביל אופניים".
מן העבר השני תמצאו כאן לא מעט ספקנים. שושי ולאה ממרכז הארץ, בשנות החמישים לחייהן, הגיעו לכיכר רק בשביל ההופעות. כל מה שהאירוע הזה מסמל, מעורר אצלן לא יותר ממבט של גיחוך "זהו יום אחד בשנה ואחר כך חוזרים לשגרה. החברה המבוגרת התייאשה ואין אמונה שאפשר לשנות. אצל הצעירים, לעומת זאת, אפשר לראות שינוי, זה דור אחר ואולי גם יש תקווה לדורות הבאים".
כחמישים אלף מבקרים מילאו אתמול (ה') את הכיכר די במהירות. עיקר הקהל היה מורכב מצעירים שהגיעו לחזות בפלא של עמדת הדיווש, או בעצם, ליהנות מקצת מוזיקה טובה באוויר הפתוח. מסכי ענק הקרינו תמונה מחויכת של רוכבי האופניים מרוצים מהפלאשים, לצד אסף אבידן והבלקן ביט בוקס שהרימו את הקהל.
שלטי פרסום חוצות על הבניינים באזור עשו ביניהם תחרות על הגודל, וסמלי לוגו מוכרים ניבטו מכל פינה. אנשי הציבור שבאו לשאת דברים עשו זאת בקצרה ובענייניות. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, דיבר בהתרגשות על מהפכה ירוקה וראש העירייה רון חולדאי, הפריח סיסמאות.
ואני כל הזמן חשבתי איך יראה הבוקר שלמחרת. הציבור יתעורר עם מצפון שקט יותר וידמיין שמשהו באמת השתנה, המארגנים והממנים יהיו שבעי רצון מהצלחת האירוע ומהתזכורים בתקשורת, וכמה פועלי ניקיון יאספו את כל העלונים, בקבוקי הבירה הריקים, בדלי הסיגריות ושאר הטינופת שהושארה על רצפת הכיכר.
אך זהו, כנראה, טבע האדם בחברה. מי שחושב שתודות לפעולה זו או אחרת העם יקום בוקר אחד ויחדל בו ברגע לזהם את האוויר והקרקעות, הוא הרי
פעילי הסביבה מבקרים אירועים כמו זה כהפנינג חסר תוכן ובצדק. אלה שהפנימו את ההשלכות הסביבתיות של פעולות האדם וספגו אינפורמציה רבה בנושא, מצפים כעת לראות פעולות בשטח ושינוי אמיתי. העניין הוא שמגמות של שינוי מתקבלות באופן שונה אצל בני האדם ורוב העם, רוב אוכלוסיית העולם למעשה, נמצא עדיין הרחק מאחור וזקוק לאירועים ולכותרות בעיתונים כדי לקבל מושג על המצב, כדי לפתח מודעות.
שבי מזרחי, מנהל המחלקה למופעים בעירייה המקומית מסביר כי "ההפנינג הזה מאפשר להעביר לקהל מסרים בדלת האחורית. האירוע כאן הוא הסיום הראוי ליום שהיה עמוס בפעילויות סביבתיות וכלל הירתמות של בתי ספר, תנועות נוער וארגונים אחרים". עוד הוא מספר כי "השנה הייתה יותר נכונות כלפי האירועים מצד ראשי ערים אחרות וגורמי ממשלה".
אך נתונים מספריים או מסרים בתחפושת לא עינינו את אביגיל ועומרי, שני רוכבי אופניים מצוידים כהלכה, הם רצו להבין מה עושים הרוכבים על הבמה ואיך זה קשור למה שלימדו אותם היום בגן.
אחרי שקיבלו הסבר ממצה מאודי, אביו של עומרי, סיפרה קים, אימה של אביגיל, שהיא כאן כדי שלא תצטרך להדליק את האורות בבית. הילדים, מתברר, מודעים הרבה יותר משאנו היינו בגילם ויודעים מה זה מחזור, משתמשים בידית הקטנה של מיכל ההדחה בשירותים ומבינים שחסרים מים בכנרת.
מילת המפתח אם כן, היא המשכיות. כפי שהנזקים התרחשו באופן איטי ולאורך שנים, כך גם יידרש כדי לכפר על העוונות. הפחתה בנזקים סביבתיים ושינוי אמיתי בגישה הכללית יקרו רק בתהליך ממושך והדרגתי. גם כאן נושא עימו הדור הבא את לפיד התקווה. לאט ובזהירות המסר חודר אל התודעה, ובצעד מהוסס אנו מתחילים את המסע הארוך לעברו של שינוי מהותי.
נא להמתין לטעינת התגובות
