בין ארה"ב לצפון קוריאה: זה מדבר וזה משגר
אובמה רואה בחזונו עולם ללא גרעין. כדי שזה יקרה, יש צורך לפרק כמה מטורפים מנשקם. כדי לפרק כמה מטורפים מנשקם, צריך פרטנרים. בשטרסבורג אובמה לא פגש כאלה
באופן מוזר נראה שהמלכה גמלה למישל, וידה בכפפה הלבנה ריחפה מילימטרים ספורים מגבה של הגברת הראשונה. רגעים ספורים קודם לכן התרחשה פאדיחה, כשבני הזוג הנשיאותי נתנו למלכה מתנה אמריקאית למהדרין: אייפוד טעון שירים ממחזות מוזיקליים, אמריקאיים, שהמלכה אוהבת.
השורה התחתונה: הנגיעה הפלבאית במונרכיה - ניחא; האייפוד - פאדיחה. בעיקר משום שאי אפשר להביא מתנה מקורית לאישה שיש לה הכל ולא כלום ושכבר קיבלה אייפוד, וודאי לא כזה משוכלל, מהנסיכה מרגרט. וזה מהאישה שמעניקה בתמורה צילום ייצוגי שלה ושל הנסיך פיליפ בחתימתם המסולסלת.
חוץ מזה, בחציו הראשון של הסיור הנשיאותי הראשון לאירופה, הכל זרם על מי מנוחות. יחסית. אובמה הסתחבק עם מנהיגי העולם החופשי, כולל צילומים משעשעים. ניקולא סרקוזי, שהגיע ללונדון מלא להתפקע באיומים, כולל נטישת האולם אם הדברים לא יתקיימו בכפוף לטעמו האנין, נרגע ונמלך בדעתו.
ברק אובמה השבוע בפראג אי-פי
הג'י-20 הגיעו להבנות על הזרמה מאסיבית של כסף במהירות שיא ולא נתגלעו חילוקי דעות פומביים בלתי ניתנים לגישור, כך שבטרם מלאו מאה ימים לכהונתו יכול היה אובמה להתהדר, לפחות בבית, בהצלת העולם משואה כלכלית שנישאה מאמריקה לאירופה כמו נגיף אבולה.
למי שביקשו להחמיר עם אובמה ולחזור לניגון הבחירות הישן של חוסר ניסיונו בזירה העולמית, היו עילות בשפע בהמשך הדרך. אינני יודע אם למנהיג הצפון-קוריאני קים ז'ונג איל יש ביצים מפלטינה או שהשבץ גרם לו לדיסוננס קוגניטיבי חמור, אבל בעוד מנהיגי העולם משתובבים באירופה ועסוקים בזוטות, ירו הקוריאנים את הטיל שעמד על הכן ועישן שבוע לפני שיגורו. מדווחים לנו שהשיגור התלת-שלבי, אפעס, לא היה מי יודע מה מוצלח, ושהטיל נפל לים כדרכם של טילים. אבל פעם נוספת כאשר רודנים בעלי שפתיים רועדות ואצבע קלה על ההדק משגרים טילים, עמד העולם המערבי ולא הצליח להחליט אם למחוא כפיים בהתלהבות או למחוק את צפון-קוריאה מהמפה.
היפנים, שהבטיחו יירוט, שחררו הצהרה מהדהדת שזה היה ממש לא בסדר. מלחי הצי האמריקאי שדהר למקום האירוע המשיכו לדוג ולישון. ואילו בכנס נאט"ו, הראשון של אובמה, הוא לא הצליח להעביר החלטה זועמת וחד-צדדית נגד הקוריאנים, משום שסין, המייצרת כל דבר שנמכר באמריקה וגם הלוותה לאמריקאים ים של כסף, הטילה וטו. במקום להיכנס להב תקף עצבים נצמד אובמה ל_COOL שלו, שלפעמים מזכיר התנהגות של שחקן כדורסל בקולג'. לא תמיד מנצחים. העיקר זה המשחק והספורטיביות.
אז מה, נחזור לרוגטקה?
פחות ברור היה כיצד עשה אובמה את המעבר הלוגי בין הניסוי הקוריאני והאיום האיראני, לרעיון המקסים כלשעצמו שהגיעה העת שהעולם יתפרק מנשקו הגרעיני. לא כל כך ברור למה התכוון אובמה כשהציע לכולם לצמצם את הארסנל הגרעיני. את כל הטילים? את כל הצוללות? בחזרה לרוגטקה? האם היו הדברים מתואמים עם הפנטגון? עם מישהו? מדבדב הרוסי אמר דא דא, כמובן וספסיבה, אבל הוא נראה לי פסקודניאק לא יותר קטן מפוטין. אלה מנהיגים רוסים מזן חדש, שרוצים להחזיר לרוסיה את גדולתה. ואת גדולתה לא מחזירים על ידי התפרקות מנשק גרעיני.
שליט קוריאה הצפונית קים ז'ונג איל בביקור ביחידה צבאית צילום: אי-פי-אי
מה שמאיר את השאלה, למי פנה אובמה? ולמה דקה אחרי שהוכיח שהניסוי הקוריאני לא נחשב בעיניו עילה לפעולה צבאית או אחרת הוא בעד עולם ללא גרעין? באותם ימים ממש, אפילו המנהיג צחור השיער החדש בישראל שיגר לאובמה אזהרה מפורשת: או שאתה תטפל באיראנים או שאנחנו. אנחנו הרי יכולים להגיע לסודן, ובעיראק ובסוריה כבר היינו.
טרם שאובמה חזר הביתה, כבר ישב שר ההגנה שלו, רוברט גייטס, בתדריך בפנטגון והודיע על קיצוצים מאסיביים בתוכנית ההתחמשות האמריקאית. הכל טוב ויפה, אבל העיתוי היה הסלאמי בכריך המוזר שאובמה פרס באירופה: פייסנות מוזרה עם הקוריאנים מצד אחד, ופנייה גורפת לעולם המוסלמי בטורקיה מצד שני. אובמה אמר, ומברוק על אומץ הלב, שלאמריקה אין סכסוך דמים עם האיסלאם. שהיא מעריכה את האיסלאם, מכירה בתרומתו הגדולה לאנושות, כולל לאמריקה, מבקשת לחיות איתו בשלום.
כמובן שיש באיסלאם אלמנטים קיצוניים שכוונתם רעה ושלקיומם אסור להסכים. אבל עבור מי שברח כל הקמפיין משמו האמצעי וניסה להתנער מכל ניסיון דמגוגי להכתים אותו בנטיות לב איסלאמיות, לא היה ברור כלל מדוע הוציא אובמה את לוח המטרה מהבוידעם וגם חגר אותו על גבו. אם עד עכשיו הוא היה מטרה מועדפת, כעת הוא המטרה היחידה. כל מטורף מבית לא יחשוב פעמיים וכל ארגון
טרור לא יחשוב כלל. הצעדים הללו של אובמה מצריכים אומץ לב, אבל היו פעמים השבוע שהם נראו נעדרי היגיון מוצק ומנומק.
בעיקר הייתה קשה ההתרשמות מהתזמון שלהם. בעיצומו של משבר כלכלי קטסטרופלי. כאשר האמריקאים זקוקים לכל תעצומות הנפש שלהם ולכל תשומת לבו של נשיאם כדי לצאת מהבוץ, פתח אובמה לפחות שתי חזיתות חוץ שיספקו להילרי קלינטון שנים של מסעות דילוגים עם דלי מים ומטף.
בינתיים מראים הסקרים כי האמריקאים חושבים שאובמה היטיב לייצג אותם באירופה, אבל הקרום הדק הזה יישבר עם שובו. אובמה הביא איתו לאירופה מנה מלאה של נאיביות, אף שהוא מתנהג נעים יותר מקודמו הקאובוי העילג. לפעמים אתה יכול להיות קל דיבור ועשיר ביטוי ועדיין לומר שטויות.
עוד הוא משוטט בעולם, כמתבקש מהגדרת תפקידו, נתפסה אמריקה בעוויתות האלימות התוקפות אותה לעתים. מהטבח במדינת ניו יורק, דרך הרג שלושה שוטרים בפיטסבורג, ועד הרג חמישה ילדים וטבח השוטרים בשבוע שעבר באוקלנד. אובמה חוזר למציאות בדיוק היכן שעזב אותה, אולי פחות, אחרי שנשיא מקסיקו פתח פה על אמריקה. במקום להשאיר את אירופה מאוהבת בו כמו במייקל ג'קסון, השאיר אחריו אובמה שובל של אבקת שרפה הדולפת מחבית, שכל מה שצריך לעשות זה להצית אותה כדי שתדלג אחריו עד לוושינגטון.
