הבן שרצח את אביו טען: השטן נכנס בי
אביאור אברהם קם בבוקר, עלה על קו 31, קנה שני כדורי חגיגת, הסניף אותם, חזר הביתה, ראה את אבא רפי קורא ספר וירה בו למוות
"אביאור, מה קרה?", צעק בבהלה כשנכנס לבית מספר 33. הדלת מאחוריו נסגרה. בתוך הדירה פנה רפי ימינה וירד במדרגות לקומת חדרי הילדים. שם המתין לו אביאור. הוא החזיק ביד אקדח "זיג- זאוור". רפי לא אמר מילה.
הוא ניסה לסובב את גופו לאחור, אולם כדורי האקדח השיגו אותו. הראשון פגע בגבו. כדור נוסף באגן, אחד ברגל, עוד אחד בצוואר. רפי התמוטט.
אביאור הסתכל על אביו. הוא אסף את תרמילי הכדורים, עטף אותם בנייר טואלט והטמינם בכיס מכנסיו. לאחר מכן דילג מעל המדרגות ונכנס לחדר השינה של הוריו כדי להחזיר את האקדח. גם את המחסנית הריקה הכניס לכיסו.
כמו רובוט הוא פתח את דלת הסלון המובילה לגינה ושוב ירד לקומת הילדים, מדלג מעל גווייתו של אביו. הוא נכנס לאחד החדרים והפך אותו. פתח מגירות וזרק את תכולתן על הרצפה. חלפו 20 דקות ואביאור כבר היה מחוץ לבית כשבכיסו מאה שקל שהשאיר לו אביו בערב
הוא ירד במהירות אל הרחוב ועצר ליד פתח ניקוז, שם השליך את המחסנית. לאחר מכן נסע במונית לקניון הדר בשכונת תלפיות, שבו עבד כמאבטח. את התרמילים שם בפח. חמש דקות אחר כך הוצב בכניסה לסופר-פארם.
אביאור, בן 21, מודה כי ירה באביו. כמעט שנה אחרי שנעצר והסיבה לירי נותרה עלומה. סנגוריו, עורכי הדין פנינה כהן-שנדר, סגנית לסנגור הציבורי המחוזי בירושלים, ואריאל הרמן מהסנגוריה הציבורית, מאמינים כי בעיות רגשיות ואורגניות, המלוות את אביאור מילדותו, בשילוב עם צריכת סמים, הם שגרמו להפרעה נפשית שבה לא היה מסוגל לשלוט.
רפאל אברהם (47), שעבד עד ליום מותו כמשווק מכלי גז מדמיע, ואשתו דורית (45), מזכירה בחברת עמידר, הכירו בצעירותם. היא הייתה בת 16, הוא בן 18. לאחר חמש שנות חברות התחתנו והולידו ש
אהבה גדולה הייתה שם. היא כינתה אותו "המלאך שלי". כחודש לאחר מותו הם היו אמורים לחגוג את יום השנה ה-24 לנישואיהם. את תוכניות החגיגה קטע הבן הבכור אביאור. ילדות לא קלה עברה על אביאור. כבר בגיל שנתיים הבחינה האם כי הילד לא מתפתח כמו כולם.
הוא היה היפראקטיבי והיו לו קשיים קלים בדיבור. גם כשגדל היה ילד בלתי צפוי. רגע אחד ישב בשקט, שנייה אחר כך שבר צעצועים בחמת זעם וללא שליטה. בגיל חמש אף חלה באפילפסיה. אביאור התקשה בלימודיו והוכר כסובל מהפרעות קשב וריכוז. הוא למד בבית חינוך תל"י בירושלים ושנא את שיעורי ההיסטוריה.
בכיתה י"א השתפרה התנהגותו באורח ניכר והוא השקיע בלימודי אמנות, מתמטיקה וספורט. במקביל השתנה יחסו לרפי. מילד שהעריץ את אביו ורצה להידמות לו, נטה אביאור להתעמת עמו ולעתים אף עזב את הבית ליום יומיים וישן אצל חברים או קרובי משפחה.
בשנת 2006 סיים את לימודיו בציונים טובים, אולם ללא תעודת בגרות. באוקטובר התגייס לצבא. הוא שובץ בבסיס התחזוקה בבית נבאללה ושימש כעובד רס"ר וכאפסנאי. שלושת החודשים הראשונים עברו בנחת, אולם אז ביקש אביאור לשרת קרוב לבית.
כל בקשותיו נדחו. האב הגיע לבסיס, דיבר עם מפקדיו, אולם גם הוא נתקל בסירוב. אביאור התקשה להסתגל לשירות הצבאי, נהג להיעדר מהבסיס לתקופות ארוכות, מדי פעם נכנס לכלא צבאי. לאחר שנה הוא שוחרר על סעיף "אי התאמה".
במשך ארבעה חודשים בילה אביאור עם חבריו. מסיבות, חוף הים. פעם לקח כדור חגיגת. החליט שזה עושה לו טוב ולקח עוד. בעבר סיפר כי כאשר לא צרך את החגיגת, הרגיש שהוא מפתח תופעות של קריז.
משימוש בסם בסופי שבוע בלבד עבר לרכישת הכדורים גם במהלך השבוע. עם הכדורים שתה אלכוהול ועישן בשרשרת. ההורים לא אהבו את התנהלותו, ביקשו שימצא תעסוקה. אביאור חיפש עבודה, תכנן לעבוד באילת. רפי שקל לפתוח לו מזנון קטן שיספק לו פרנסה. בינואר 2008 מצא אביאור עבודה בחברת אבטחה פרטית.
ב-24 במאי בשעה 23:30 סיים אביאור את עבודתו בקניון. הוא היה חסר מנוחה. תחילה עלה על אוטובוס למרכז העיר. ירד בכיכר ציון, אכל לחמנייה עם נקניקייה, המשיך לפיצוצייה ברחוב שלומציון המלכה.
בסביבות השעה 02:30 עלה על מונית ונסע לביתו. נכנס לחדר ולא הצליח להירדם. הוא הדליק את הטלוויזיה, הכניס לדיוידי את הסרט "ימים של אהבה" עם מאיה בוסקילה. אחר כך נכנס למיטה. בשעה 05:00 התעורר חסר מנוחה. לקראת השעה 06:00 כבר טרק את דלת הבית.
אמו התעוררה מהרעש. גם אביו. רפי התקשר לאביאור כדי לשאול אותו לאן יצא כל כך מוקדם. "אני בדרך לעבודה", ענה הבן. אלא שאביאור לא נסע לקניון. הוא עלה על קו 31, ושוב נסע לרחוב שלומציון המלכה, קונה בפיצוצייה שני כדורים וחצי ב-80 שקלים.
משם המשיך לתחנת הדלק הימק"א. "שם בשירותים", סיפר לחוקר רמי דיין, "עשיתי את החגיגת, הכוונה, לקחתי מהאבקה והרחתי. משם נסעתי באוטובוס לכיוון גילה. הגעתי הביתה ב-08:00 ונשארתי בשביל שמחבר בין הבניינים, סמוך לבית שלי", אמר.
"שם נכנס בי השטן", המשיך אביאור בחקירתו, "היצר הרע נכנס לי לראש. שמעתי קול שאומר 'תירה בו, תירה בו'. אחרי 50 דקות עליתי הביתה וראיתי את אבא קורא ספר. ב-09:10 בערך הוא התכונן לצאת לעבודה".
כשירד האב למכוניתו הוא קיבל מבנו את הודעת האס אם אס הראשונה. אביאור אמר לו שהוא צריך לחזור לעבודה ושימתין לו עד שיסיים להתארגן. לאחר חמש דקות התקשר האב ושאל מה קורה. "שלוש דקות אני יורד. תחכה לי", שלח אביאור את ההודעה השנייה דרך תוכנת האיי סיקיו במחשב.
האב המתין בחניה. בעשר הדקות הבאות פעל אביאור כמו אוטומט. הוא ניגש לשידה הקטנה שליד מיטת הוריו, לקח את המפתח לכספת, הוציא את האקדח והמחסנית ויצא לגינה. דרך את הנשק וירה ירייה אחת כדי לבדוק את תקינותו. אחת השכנות שמעה את הירייה, אך לא ייחסה לה חשיבות. בשעה 09:42 שלח אביאור לאביו את הודעת האס אם אס השלישית, שגרמה לו להגיע בריצה.
אביאור חזר לקניון קצת אחרי השעה 10:00 והתנהג בקור רוח. "ירדתי למוקד וקיבלתי מכשיר קשר. שלחו אותי לעמדה של הסופר-פארם. יצאתי להפסקה וב-11:30 עברתי לבדוק מכוניות בעמדה ברחוב פייר קניג. פתאום התחיל לכאוב לי הראש והעבירו אותי לעמדה אחרת. עזבתי אחרי עשר דקות והלכתי לפנצ'רייה של דוד שלי, רציתי לקחת 30 שקל למונית הביתה, אבל הוא לא היה".
אביאור הגיע לביתו עם אוטובוס וגם הפעם ירד לקומת חדרי הילדים. גופת אביו הייתה מוטלת ליד המדרגות. "הטלפון שלו היה בנרתיק על המותן בחגורה", סיפר לחוקר דיין. "לקחתי את הטלפון הנייד ומחקתי את ההודעות ששלחתי לו. היו שלוש הודעות. גם לקחתי כסף מהארנק שלו, 200 שקל. הצלחתי להוציא את הארנק מהכיס האחורי בזווית שהוא שכב. עם הכסף נסעתי לעיר וקניתי אוכל", סיפר.
בעודו אוכל, חזר אחיו הקטן של אביאור מבית הספר כשהוא מלווה במטפלת. האח ראה את אביו מוטל במסדרון ונחרד. כשהמטפלת הבינה שהאב אינו בין החיים, היא התקשרה לדורית. "תבוא הביתה, המצב של אבא חמור", בכתה האם לאביאור בטלפון. מי שהגיע באותו יום לבית ראה משפחה מרוסקת. אביאור בכה, נתמך על ידי בן משפחה. רק השוטרים חשדו.
בעדות הראשונה שנתן בביתו עוד באותו יום סיפר כי היה אצל חבר. כאשר החבר הכחיש, זומן אביאור לימ"ר (יחידה מרכזית) ירושלים בתואנה שעצרו חשוד פלסטיני ושיגיע לזהותו. אביאור נראה מסומם. הוא השתרע על השולחן, אבריו היו רפויים. בבדיקות שתן ודם שנערכו לו נמצאו שאריות של סמים סינתטיים (מופקים במעבדה).
כשהבין כי חברו שלל את האליבי שלו, ביקש מכל השוטרים לצאת מהחדר ונשאר רק עם החוקר דיין. לראשונה נחקר תחת אזהרה וסיפר על הרצח. בחקירות הבאות שינה מעט את גרסאותיו, הוסיף פרטים אחרים, אבל נשאר צמוד לעיקר: "אני יריתי באבא".
החוקר: האם חשבת אי פעם לפגוע באביך? אביאור: "לא". חוקר: אז מה קרה היום? אביאור: "אני כבר לא זוכר מה אמרתי לך. בחמש השנים האחרונות כל מילה הופכת למריבה ביני לבין אבא. היום היצר הרע שלט בי, היצר הרע אמר לי לירות בו".
לראשונה חשף אביאור מעט מהקשר המיוחד שלו לאמו. "חשבתי שיהיה לי שקט, שיהיה לי יותר טוב. שאני אתפוס את הפיקוד בבית, אגדל את האחים שלי ואעזור לאמא שלי בתשלומים". חוקר: לאיזה כיוון ירית? אביאור: "לכיוון הגוף. בין הרגליים לבטן". חוקר: חשבת על התוצאות? אביאור: "לא חשבתי על כלום".
חקירתו של אביאור, כמו גם עדותו בבית המשפט והתנהלותו בימים האחרונים מעוררת תהיות. החקירה לא הייתה רציפה, לעתים קרובות הפסיק אותה כדי לשאול את החוקר אם ידאג שלא ייכנס לכלא.
בשלב מסוים ביקש ללכת לקנות סיגריות, ואחר כך הודה כי חודש וחצי לפני הרצח קיבל בטעות מהבנק כרטיס אשראי שאינו שלו. הוא בזבז 2,000 שקל עד שאביו תפס אותו וזעם עליו. למרות התנגדותו ומחאותיו, חייב האב את אביאור להשיב את כל הכסף.
בסיום החקירה שאל החוקר את אביאור אם הוא אוהב את אבא שלו. "אני לא יודע, אני פוחד ממה שיהיה עם המשטרה. אפשר לעשן בכלא מרלבורו אדום? האוכל נורמלי, או כמו בכלא ארבע? מה עושים כל היום בתא, יש מים חמים?", שאל. אחר כך ביקש קולה ובאגט עם נקניק, אך לא נגע בכריך.
זמן קצר לאחר מעצרו הגיש התובע, עו"ד ירון מינטקביץ, כתב אישום נגד אביאור. עם פתיחת משפטו העידו אביאור ואמו, שבתחילה סירבה לפוגשו אולם אחר כך הקפידה לבקרו במעצר. כעת הוקפאו הליכי המשפט וסנגוריו בוחנים את האפשרות להכין חוות דעת שלפיה אביאור לא שלט במעשיו ביום הרצח ולא יכול היה להימנע מלבצעו, מאחר שהסמים החמירו את בעיותיו.
הם יבקשו להטיל על אביאור עונש מאסר מופחת ולא מאסר עולם. "מדובר במעשה ללא מניע אמיתי, המעשה הוא כמעט 'סתמי'", אומרים הפרקליטים.
"הפער הבלתי נסבל בין העדר מניע ובין מעשה כה קיצוני הוא חידה המחייבת פתרון. אלמלא לקה בהפרעה כה חמורה, שהגבילה באופן ניכר את יכולתו להימנע מהמעשה - לא היה הנאשם, בהעדר מניע ברור, מבצע את המעשה", הוסיפו.
נא להמתין לטעינת התגובות
