נאום ליברמן: המילים עשויות להפוך למדיניות
דבריו של שר החוץ על הצורך להיערך למלחמה והממונים הרבים בממשלה על הביטחון מרמזים על כוונה לעשות את צה"ל התקפי יותר. שטח צבאי
בממשלה הקודמת התנהלו התגוששויות מאחורי הקלעים בין שרת החוץ לשעבר ציפי לבני לשר הביטחון אהוד ברק, כאשר זה לא מיהר להסיר מחסומים, לפנות מאחזים ולבצע יוזמות חד צדדיות כדי לרצות את האמריקאים על מנת לקדם את תהליכי שלום מול הפלסטינים.
אולם, במצב הנוכחי לא רק שאת לבני המתונה החליף ליברמן עם אג'נדה שונה לחלוטין, אלא שלשר הביטחון הצטרפו שני שחקנים נוספים שיילחשו על אוזניו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
דן מרידור, שב-2001 כיהן כשר הממונה על קהילת המודיעין וכעת שב לתפקידו, נחשב לבעל ראייה אסטרטגית רחבה ול"איש שקול ביותר" בכל הקשור לעניינים ביטחוניים. במערכת הביטחון עצמה, יש לציין, מרידור זוכה להערכה רבה.
הצלע הנוספת במציאות הביטחונית החדשה היא הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, שמונה לשר לעניינים אסטרטגיים וישמש חבר בקבינט המדיני-ביטחוני. יעלון נחשב איש ישר והגון, חף מספינים ומסיסמאות חלולות.
אין ספק שהוא מביא עמו משהו אחר לממשלה הזו: מייחסים לו ראייה מפוכחת וקו ברור. אך נשאלת השאלה עד כמה גישתו תבוא לידי ביטוי. יש אומרים שנוכחותו בדיונים מספיקה כדי שאחרים לא יעגלו פינות.
הרמטכ"ל לשעבר יודע היטב שאת
בדבר אחד אין ספק: מעולם לא היו מקבץ רב כל כך של "ממוני ביטחון" בממשלה אחת כדי להוביל מהלכים מדיניים באמצעות מהלכים צבאיים. אלו ידרשו מממשלת נתניהו לגבש את מדיניותה במהירות.
בשלב הנוכחי, צה"ל חוטף ומגיב באופן נקודתי. כאילו חזרנו שנה אחורה. בזמן שחמאס מנסה להתפוצץ על הגדר צה"ל שב למצב של "תגובה" בלבד. רק אתמול קיבל ראש הממשלה הנכנס איתות מהטרור הפלסטיני, כי אין בכוונתו לנוח לרגע.
הפיגוע בבת עין, בו נרצח ילד באמצעות גרזן, מבהיר כי הממשלה הנוכחית תצטרך לפתח במהירות אסטרטגיה ולהחליט כיצד להגיב לפעולות טרור מהשטחים, מרצועת עזה ומלבנון.
כאן טמון המפתח: לא יהיה ניתן להחזיק את צה"ל במצב של דשדוש לאורך זמן, גם אם ברקע יתחדשו המגעים להחזרתו של גלעד שליט. ועולה שאלה נוספת: האם מעמדו של עופר דקל יישאר איתן, או שמא ימנה נתניהו גורם חדש שיאמץ מתווה חדש מול מצרים?
איך אמר ליברמן השבוע? מי שרוצה לדבר על שלום שיתכונן למלחמה. בכל מלחמה יהפוך העורף לחזית - זירת מערכה לכל דבר ועניין. במלחמה העתידית, יהפוך הפיאסקו ששרר בעורף במלחמת לבנון השנייה לפרומו בלבד.
במהלך מבצע עופרת יצוקה שיגר חמאס 820 רקטות. רובן לטווחים קצרים יחסית ובעלות ראשי נפץ קטנים. במלחמת לבנון השנייה שיגר חיזבאללה למעלה מ-4,000 רקטות – לטווחים ארוכים יותר ובעלות ראשי נפץ גדולים הרבה יותר. לכן מי שמתבשם מההצלחה בעורף במהלך מבצע עופרת יצוקה טועה ומטעה.
מפקד פיקוד העורף, האלוף יאיר גולן, יישר קו עם ראשי המועצות בכנס שנערך השבוע בקיבוץ ארז ואמר: "שלא נצא בזחיחות דעת שהכל היה מושלם בעופרת יצוקה. תפקידנו עתה לוודא שניערך לקראת אתגרים עתידיים".
בעימות הבא, ולא משנה נגד מי, המצב העורף יהיה קשה הרבה יותר. בעיקר בשל תהליך הלמידה שמבצע הצד השני מהעימותים הקודמים שהיו לישראל. לקראת זאת, ישראל מחויבת לערוך שיפורים מיידים בכל רחבי הארץ.
במדינה 252 רשויות. האם כולן מוכנות למבצע מיוחד? על ישראל לשפר את מערך ההתרעה מפני נפילת רקטות, על מנת שמה שאירע בבאר שבע לא ישנה. אסור להשוות בין החמ"לים וההיערכויות של יישובי הנגב המערבי לנפילות רקטות, לבין שאר חלקי הארץ שעדיין לא מעכלים אפשרות שכזו, ואף זנחו את מחסן החירום הבסיסי ביישובים.
ההסברה וההדרכה במבצע "עופרת יצוקה" הוכחה כיעילה, אולם יש לזכור כי במצב חירום רחב יותר תידרש מאסה קריטית של הסברה בכל חלקי הארץ, בכל השפות, וגם בקרב אלו שלא שומעים רדיו ולא רואים טלוויזיה.
כרגע המדינה מנמנמת וחושבת שהדריכות של תושבי הנגב המערבי והסביבה מהווה מודל לחיקוי כלל ארצי. זו טעות. מערכת ההתרעה מפני רקטות והסיפורים המשפחתיים יצרו אפקט תודעתי גדול, שהכניס את תושבי האיזור למצב של "טייס אוטומטי" עם כל פגיעת קסאם.
המחסור החמור בממ"דים ובמקלטים סבירים ברחבי הארץ יהיה הבעיה החמורה של המלחמה הבאה. רק לשליש מאזרחי המדינה יש ממ"ד, לשליש השני יש מקלט משותף שהינו מוזנח לרוב. על השליש הנוסף אף אחד לא רוצה לחשוב או לדבר, כי מצבו בלתי נסבל. כרגע סומכת המדינה על האזרחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
