האמת המביכה על "העוזר של בן-לאדן"
אבו-זוביידה הוגדר על ידי ממשל בוש "מנהיג מבצעים של אל-קאעידה" וסיפק מידע רב בחקירותיו. כעת מתברר כי הוא ממש לא מה שחשבו
ההחלטה התקבלה על רקע לחצים מסיביים מצד הבית הלבן, לדלות מהעציר כמה שיותר מידע. השיטות אכן הצליחו לשבור אותו, והמידע שסיפק על מזיש מות הטרור של אל-קעידה, כביכול, הזניק את קציני ה-CIA למרדפים דרמטיים בכל רחבי הגלובוס.
אלא שמקור בכיר בממשל האמריקאי, שעקב מקרוב אחר החקירות, חושף כעת כי הוידויים שהוצאו מאבו-זוביידה בעינויים לא קידמו שום חשיפה של מזימה זדונית. מתברר שאבו-זוביידה היה רחוק מלהיות בכיר בארגון כפי שהוצג פעם אחר פעם.
למעשה, הוא בקושי היה קשור אליו ומרבית המידע השימושי שבכל זאת הוצא ממנו, במיוחד שמות של חברי אל-קעידה ושותפיהם, הושג ככל הנראה כבר בחקירותיו הראשונות ועוד לפני שנעשה שימוש באמצעי העינויים הקיצוניים.
נכון, השימוש בטכניקות כמו ה"ווטרבוש רדינג" עורר זרם פתאומי של שמות ועובדות: אבו-זוביידה התחיל לשפוך פרטים על תוכניות שונות של אל-קעידה, כולל תוכניות לשימוש בנשק להשמדה המונית. ונכון, הגילויים שלו שלחו מאות חוקרי CIA ו-FBI למרדפים. אבל כעת מתברר שהם רדפו בעיקר אחרי רוחות רפאים.
כך למשל הובילו החקירות למעצרו של חוזה פדייה, אדם שאבו-זוביידה זיהה כעומד בראש יוזמה לביצוע פיגוע המוני בעיר אמריקאית. פדייה הוחזק בתא מעצר של הצי במשך שלוש שנים וחצי בשל הזיהוי הזה, אבל אף פעם לא הואשם בפועל ברקימת התוכנית. והוא לא לבד: כל האינפורמציה שמסר אבו-זוביידה התאיידה בסופו של דבר לעשן
לפי הראיות שקיבלו גורמים אמריקאים רשמיים, ההערכות לגבי אבו-זוביידה היו מוטעות. כולם נפלו בפח, לרבות הנשיא ג'ורג' בוש שתיאר אותו בפומבי כ"מנהיג המבצעים של אל-קעידה", ובכירים אחרים שקראו לו "שותף אמין" של מנהיג אל קעידה אוסמה בן-לאדן והחשיבו אותו לדמות מרכזית בתכנון פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר. כל זה בזמן שאבו-זוביידה לא היה אפילו חבר רשמי באל-קעידה.
אז מה הוא כן היה? "מפיק זוטר" עבור אידאולוגים מוסלמים קיצונים, שהגיע לעבוד ישירות עם אל-קאעידה רק אחרי 11 בספטמבר.
בזמן שממשל אובמה עובר על תיקיהם של 241 תיקים של עצירים שמוחזקים בכלא גואנטנמו, המקרה של אבו-זוביידה מציב בפני הממשל החדש את אחת הסוגיות הקשות ביותר. אבו-זוביידה - שם המחתרת של הפלסטיני שנולד כזיין אל-עבידין מוחמד חוסיין - אף פעם לא הואשם בפני הוועדה הצבאית שבמפרץ גואנטנמו, אבל גורמים רשמיים בארצות הברית לוחצים להאשים אותו כעת בקשירת קשר. זה המעט שהם יכולים לעשות כדי להציל את כבודם.
במילים אחרות: חף מפשע לחלוטין הוא ככל הנראה לא. אבל למרות החשדות האלה - גורמים רשמיים ב-CIA חוששים מהבאתו אל בית המשפט, כעת לאחר שעבר עינויים קשים, ולו בשל הסיכוי ששיטות החקירה ייחשפו לעיני כל ומפני שזיכוי אפשרי עשוי ליצור תקדים משפטי. במקום זה, הם מעדיפים לנסות לשלוח אותו לירדן.
חלק מהגורמים הרשמיים בארה"ב עדיין נשארים נאמנים לקביעה שאבו-זוביידה הסגיר מידע שימושי רב על אל-קעידה, למרות כל הטענות החדשות. "זו פשוט טעות לרמוז שאבו-זוביידה לא היה מעורב בפעילות של אל-קעידה", אומר גורם העוסק בסיכול טרור בארה"ב, "הוא היה אחד מהמסייעים המרכזיים לארגון הטרור, העלה תובנות חדשות לגבי דרך פעולת הארגון, סיפק מידע קריטי על דמויות בכירות, וזיהה מאות חברים בארגון. נשגב מבינתי איך מישהו יכול להמעיט בערכו של המידע הזה - בין החשובים שהשגנו אי פעם על אל-קאעידה".
מקורות אחרים מתעקשים כי עד למתקפה על וושינגטון וניו יורק, אבו-זוביידה היה פעיל ג'יהאד מושבע אבל זוטר יחסית שהחשיב את ארה"ב כאויבת בעיקר אבל רק בגלל תמיכתה בישראל. הוא עזר לשנע אנשים אל וממחנות אימונים באפגניסטן, ונודע כסוג של סוכן נסיעות בקרב אלה שחיפשו אימונים.
התפקיד הזה, מתברר, היה גורם מרכזי בהכרעה בדבר גורלו: השם שלו עלה לעיתים קרובות בדיווחי המודיעין הקשורים לעסקאות של אל-קאעידה, על אף שלאבו-זוביידה היו קשרים מוגבלים בלבד עם בן-לאדן, ורק ידע מוגבל - לפני מתקפות ה-11 בספטמבר - שמשהו מתבשל.
הסיפור של אבו-זוביידה קיבל הד גם בחקירה אחרת שהתנהלה באותו זמן וטרם נחשפה לציבור: חקירת נור אל-דין. אל-דין מסוריה היה בן עשרה כשנתפס ביחד עם אבו-זוביידה בפקיסטן. אולי בגלל גילו הצעיר ומצבו הנסער, הוא היה נכון לענות לשאלות של החוקרים האמריקאים.
החקירות נמשכו במשך חודשים, בתחילה בפקיסטן ואחר כך במתקן מעצר במרוקו. לאורך החקירה אל-נור שמר על עקביות ביחס אבו-זוביידה: אבו-זוביידה היה פונקציונר ידוע עם קשרים באל-קאעידה, אבל הוא ידע מעט מאוד על פעולותיה.
למעשה, הקשר שלו לפיגועי ה-11 בספטמבר היה ככל הנראה מקרי בהחלט: אבו-זוביידה ניהל מערכת יחסים ארוכת שנים עם חאלד שייח' מוחמד, מי שהצהיר על עצמו כמתכנן של פיגועי ה-11 בספטמבר. במהלך שנות ה-90 מוחמד פנה לאבו-זוביידה כשחיפש מימון למשימת התאבדות שמערבת מטוס קטן שיתנגש בבנייני התאומים. אבו-זוביידה ויתר על ההצעה, אבל אמר לו לנסות את בן-לאדן.
אבו-זוביידה עצמו סיפר לחוקרים האמריקאים על מוחמד ועל חברים נוספים באל-קאעידה. העינויים הקשים הובילו אותו לפתוח את הפה, ככל הנראה גם על אירועים רבים שלא הכיר. כך למשל הוא טען שחלקם של מבצעי הפיגועים התכוונו לחזור כדי לפוצץ כוחות אמריקאיים ואחרים רצו לשוב ולתקוף על אדמה אמריקאית. מודיעין שכזה היה משמעותי עבור ה-CIA, אבל לא מסעיר.
ככל שחלפו השבועות מאז התפיסה ואבו-זוביידה לא הצליח לספק וידויים משמעותיים חדשים - הבית הלבן של בוש וגורמים ב-CIA השתכנעו שצריך להשתמש באמצעים יותר קשוחים. הלחץ שהופעל מלמעלה היה כביר: "הם לא יכלו לסבול את הרעיון שאין שום דבר חדש", אמר גורם בכיר. "הם היו אומרים - אתם לא עובדים מספיק קשה. היה שם גם חוסר אמון במה שהוא אומר וגם רצון להעניש, תחושה של 'הוא הולך לדבר, ואם הוא לא - נעשה כל מה שצריך'".
טיפולים כאלה מידי ה-CIA העלו שאלות בקרב ארגוני זכויות אדם: האם אבו-זוביידה בכלל מסוגל לעמוד למשפט ואיך צל העינויים השחור ישפיע על ההעמדה לדין? "במקרה של אבו-זוביידה הממשלה הבינה סוף סוף שהוא לא מי שהם חשבו שהוא. אבל הוא עבר עינויים. וזה מביך במידה עצומה עבור הממשל", אמר ג'וזף מרגוליס, אחד מפרקליטיו של אבו-זוביידה.
משרד המשפטים סירב להענות לבקשות חוזרות ונשנות לתגובה. עוד לפני שהנשיא אובמה השעה את הוועדות הצבאיות בבסיס הצבאי בקובה, התובעים מחקו את שמו של אבו-זוביידה מדף האישומים של כמה עצירים שנעצרו ביחד איתו והואשמו בקשירת קשר ובתמיכה בטרור. כשהאישומים הוגשו מחדש בשנה שעברה, שמו נעלם מהמסמכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
