תראו מה יש לכם במים
לצנרת הביתית עלולים בכל רגע לחדור חומרים שאיש מאיתנו לא משתוקק לשתות. כדאי לעיין בדוח המבקר לפני שפותחים את הברז
בתחילה סברו המושבניקים שמישהו ניסה לבצע פיגוע הרעלה במקורות המים של המושב. אחר כך התברר שהרעלה אכן הייתה, אבל הפיגוע היה מתוצרת עצמית: אחד החקלאים, שיצא עם שחר לרסס את חלקת הדלעת שלו באמצעות חומר ההדברה הקטלני נמקור, חיבר בצורה שגויה את המרסס לרשת המים של המושב.
בנוסף, בנקודת החיבור לא היה שסתום מז"ח - מונע זרימה חוזרת - שתפקידו למנוע זרימה בכיוון ההפוך. וכך, במקום לזרום אל החלקה, המים המורעלים עשו את הדרך ההפוכה, היישר לברזים שבבתים. למרבה המזל, איש לא הספיק לשתות מהם. כמה טיפות של נמקור יכולות להרוג מבוגר, קל וחומר ילד. "נס גדול היה כאן", סיכם אז את האירוע האחראי הסביבתי של רשות הטבע והגנים.
בזמנו פרסמתי את השתלשלות האירועים הזו והשבוע נזכרתי בה כשעיינתי בדוח החדש של מבקר המדינה על מי השתייה בישראל. רוב הזיהומים שהדוח מצביע עליהם - בעיקר חנקות שמקורן בדשנים כימיים - הם כאלה שגורמים נזק בריאותי לטווח ארוך.
אבל כמה עמודים בדוח מוקדשים גם לביקורת על מצב המז"חים, ומתברר שהצינור ממושב חרות (שם תיקנו את הליקויים בעקבות הכמעט-אסון) ממש לא לבד. "הבדיקה העלתה", כותב המבקר, "כי ביישובים רבים מחוברים משקים חקלאיים, לולים, רפתות ומתקני דישון למערכות מי השתייה הציבוריות, וזאת, ללא התקנת מז"ח כנדרש בתקנות". המשמעות היא שלצנרת הביתית עלולים בכל רגע לחדור חומרים שאיש מאיתנו לא משתוקק לשתות.
מסר למשרד האוצר
חברות המים המינרליים, שיצאו זה עתה ממשבר עמוק ומשקיעות סכומים נכבדים בקמפיין שנועד להחזיר את אמון הלקוחות, לא יכלו לבקש עיתוי מוצלח יותר לפרסום דוח המבקר. בשבועות האחרונים הציבור הרבה לשמוע ממומחי מים ומאנשי משרד הבריאות את המנטרה ש"מי השתייה בישראל מצוינים וטובים לבריאות".
על רקע ממצאי הדוח, ההצהרות האלה נשמעות חלולות. באופן בסיסי המים הישראליים אולי ראויים לשתייה, אבל לא בכל מקום, לא בכל זמן, בוודאי לא בכל רשות מקומית.
התגובה של משרד הבריאות לדוח הייתה מפתיעה
בכנותה: המשרד הודה שלא עומדים לרשותו התקציב וכוח האדם המקצועי והמשפטי הדרושים כדי לאכוף את תקנות המים על הרשויות המקומיות.
שוב הפער הבלתי נסבל, שמאפיין מערכות שלטוניות כה רבות בישראל, בין המציאות על הנייר למציאות בשטח. המשרד אפילו ביקש במפגיע מהמבקר להדגיש את החוסרים האלה, בתקווה שמישהו באוצר יתרשם מהלחץ.
עם כל ההערכה לכנות, עדיין עולה שאלה: אם למשרד הבריאות אין כוח אדם, תקציב ויכולת אכיפה ראויה, על סמך מה אנשיו קובעים שוב ושוב שמי הברז מצוינים?
נא להמתין לטעינת התגובות
