אנחנו יצרנו אותך, אנחנו גם נהרוס
מה שבטוח הוא שהרב ניר בן ארצי נעלם לשלוש שנים. מה קרה שם? תלוי את מי שואלים. הוא מספר שחסידיו חטפו ועינו אותו. הם טוענים שהוא סובל מבעיה שהשתיקה יפה לה
בסיפור הזה תדהמה רודפת זעזוע. החסידים שהפכו למתנגדים החזיקו בידיהם קלף מאיים, בו רבם מתוודה לכאורה על חטאיו המיניים, וידוי שלטענתו הוכתב לו ברובו מדמיונם הקודח ותחת איומיהם. מולם מתייצבים רובם המכריע של חסידי הרב. הם משוכנעים שהרב אולץ לכתוב את הדברים וטוענים - בהיגיון רב, יש להודות - שאיש לא היה כותב דברים מעין אלו מרצונו החופשי.
ביום שני השבוע ישב הרב ניר בן ארצי בביתו במושב תלמים שבדרום והסביר כי שלוש שנים נשלט בידי חסידיו, נכלא בבידוד ועונה, ולא יכול היה לעשות מאומה בשל החשש כי יפרסמו את הדברים שכתב וינפצו את התדמית שנבנתה לו מאז אמצע שנות ה-90.
כשנעלם, לפני שלוש שנים וחצי, סיפרו רבים בהערצה כי יצא להתבודד כדי להתפלל למען עם ישראל. שמו אוזכר בהתרגשות לצד שמותיהם של תלמידי חכמים כמו הרב מוטי אלון והרב שמואל טל מכוכבי הדור הצעיר של רבני הציונות הדתית שאף הם יצאו לגלות דומה. מתברר שלא דומה. השבוע הוא הבהיר כי לא שהה בגלות מרצונו החופשי וגולל את סדרת ההישרדות שלטענתו העבירו אותו חסידיו. "לא ברצון הלכתי לשם. חודשיים וחצי לפני שיצאתי לגלות, היו מדברים עם אשתי, שרוצים לזכך את הנשמה של הרב, יעלה ברוחניות, שיעשה משימה בשביל עם ישראל, לצאת להתפלל בשביל עם ישראל תקופה קצרה. ככה הובילו אותי כמו שה לשחיטה".
הרב שמואל שוקרון, גדול חסידיו שהפך לגדול אויביו, מסר גרסה שונה, מפוצצת ברמזים קשים, לפשר הגלות אליה יצא רבו: "לפני כשלוש שנים וחצי חשף בפנינו הרב ניר בן ארצי בעיה מסוימת שממנה הוא סובל, וביקש להתנתק ממשפחתו, קהילתו ופעילותו, לפרק זמן מסוים, על מנת לטפל בבעיה. היינו סמוכים ובטוחים שמדובר בפרק זמן קצר, שלאחריו ניתן יהיה לשוב, וביתר שאת, להמשיך בפעילות יחד איתו. כמובן שאין מן הראוי להרחיב בנושא שהשתיקה יפה לו. הקדשנו זמן בלתי מוגבל ומאמצים אינסופיים לסייע לו בפתרון הבעיה, בידיעה ובשותפות מלאה של אשתו שסייעה, ככל יכולתה, בתקווה לפתרון הבעיה".
צמיחתו המטאורית של הרב ניר בן ארצי נולדה בגוש קטיף. שמו של בן ארצי, אז טרקטוריסט מחונן, החל להדהד בין החממות והחולות כמי שניחן במה שמקובלים מכנים "כוחות ראייה", שמסוגל לזהות היכן יש צינורות מים מתחת לקרקע ולא לפגוע בהם. אנשים ששוחחו עמו גילו כי היכולות הפלאיות שלו מאפשרות לו לדעת פרטים סודיים על עברם. הם החלו להימשך אליו. המרכזי שבהם היה הרב שמואל שוקרון, רב בית הכנסת הספרדי בנווה דקלים, שהחל לטפח את התסיסה סביב בן ארצי. מהר מאוד נוספו לבן ארצי התואר "רב" מלפנים ושליט"א מאחור. כיפתו גדלה, זקנו צימח והוא החל לקבל קהל. היו שהחליטו כי מדובר בלא פחות מהמשיח.
רבנים חשובים נבהלו מהתופעה. הרב יעקב אריאל הזהיר בגילוי דעת "וכבר נכווינו קשות מאותו ש"ץ שר"י (שבתאי צבי, שם רשעים ירקב - א"ב) שדימה שהוא 'משיח' כביכול והיה לו 'נביא' כביכול מעזה (נתן העזתי - א"ב)". העדויות על
בן ארצי צלח את הביקורת, בין היתר בזכות מבחן שערך לו הרב הספרדי הראשי לשעבר הרב מרדכי אליהו, שקבע כי אכן יש לו כוחות ראייה והבהיר שמותר ללכת אליו. ההתנגדות כלפיו התמוססה קצת בדומה להתמוססות ההתנגדות לחסידות במאה ה-19. משעה שהחששות שמדובר במהלך שיוביל לשבירת המסגרת הדתית התבדו, וכשהתברר שמדובר בחבורת אנשים טובים ונאמנים להלכה היהודית, גם מתנגדים נחרצים היו מוכנים לבלוע את התופעה, ובן ארצי הפך לדמות רבנית לגיטימית.
הרב בן ארצי אכן יצא להתבודדות שנמשכה הרבה מעבר למשוער. "הייתה לנו לשכה בטבריה, גם דירה. התחלתי לגור שם. אמרו לי'כמה חודשים לזיכוך הנשמה'. אחרי כמה חודשים שאני גר שמה, אמרו לי שאני צריך ללכת להתבודד בבית סגור, לבד".
הוא הועבר מבית לבית בטבריה. התנאים היו קשים. "אין אור, אין מקרר, אין חימום, מזרון על הרצפה. אמרו לי 'זה כדי שתתייסר, תתענה'. אמרו כתוב בזוהר, כתוב פה, כתוב שם, ואני איתם עשר שנים. יותר מאחים שלי. האמנתי להם, סמכתי עליהם בכל. ספרים הביאו לי, סבון ושמפו הביאו לי, מברשת שיניים הביאו לי. אבל אוכל? מרגרינה, לחם ומים. אמרו לי 'זה סיגופים, זה יעזור'. באיזה שלב שהתחילו לשלוט בי. הייתי בעצבות, כאוב, בוכה, ממורמר. התחילו להשפיל אותי כל הזמן. שני הבתים הראשונים היו עם דלת פתוחה. אבל לא יכולתי לצאת כי מכירים אותי אנשים. אני רגיל לצאת עם ליווי של חמישה-שישה אנשים, לא יכול לצאת לבד. מהכבוד של העניין. יגידו 'מה קרה לרב בן ארצי?'".
התנאים הלכו ונהיו קשים יותר ויותר. בבתים הבאים הוא כבר היה כלוא. "אני מתחנן, מה אתם רוצים ממני? עזבו אותי. אני הולך ואני עם אזיקים. ליוו אותי לבית הסגור, סורגים, כלא. מדי פעם מכניסים לי דברים דרך החלון. שמיכה או תיק ואומרים 'אתה לא שווה כלום, אתה זבל, אתה מטומטם, אתה סוטה. אני אומר 'אני רוצה לחזור לבית, מתגעגע לילדים, קשה בלי האישה'. אומרים לי' מה אתה חולה מין? סוטה?', סגרו אותי באזיקים בידיים וברגליים שלושה ימים. כל ארבעה-חמישה חודשים היו מוציאים אותי ללשכה בטבריה כדי שאנשים יכירו שהרב חי וקיים וחזק, וכדי שהחסידים יראו אותי ויתרמו כסף ושאבקש כסף לעמותה".
כשהרב נשאל למה לא ניצל את ההזדמנויות ולא אמר כלום לאף אחד כשכבר פגש אנשים הוא חושף את הסוד הגדול: "מה הם עשו לי? הם החתימו אותי על פתק. נתנו לי כדורים כדי שאהיה ברוגע, בשקט, והחתימו אותי שאני ככה ואני ככה ואני ככה, כל מיני שטויות, כאילו אני מודה. הם הכתיבו לי, תכתוב את זה".
למה חתם? לדבריו, אחרי תקופה ארוכה שהיה נעול בבית ביקש לצאת לחופש "לא חופש לבית. שלוש שנים לא ראיתי את אשתי, לא את הילדים לא את הנכדים, בברית של הנכד שלי לא הייתי. אמרו לאשתי שאני שונא אותה, שאני מאוהב במישהי אחרת בטבריה". לדבריו , התנו איתו את היציאה הקצרה לחופש בכתיבת המסמך שבו "כל מיני דברים של תועבה. גסויות, תועבות, דברים לא יפים, לכלוכים".
אחרי שכתבתי, הוציאו אותי משם, אמרו לי 'אם תגיד מילה נפרסם את מה שכתבת'. המטרה הייתה להשמיד אותי. להרחיק אותי מהקהילה. מיום ליום קיבלו עזות ומתגברים עליי יותר". אחד מהם "נתן בעיטה בפח אשפה העיף את הפח על הרגליים שלי. 'לך יא זבל, יא סוטה, יא חולה, יא מפגר. אחר כך נתן לי סטירת לחי, חשבתי שהלחי שלי נעקרת. אמרתי 'אני מתחנן, קחו אותי לבית שלי'. אמרו לי 'אתה לא מזדכך, לא עושה המשימה כמו שצריך. תשכח מזה, אתה לא יוצא'. ועם הדף שלהם כל הזמן מנפנפים בו. עכשיו הם הביאו אותו לאשתי".
אפשר לראות את הדף?
"לא יכול, לא יכול, דברים של צניעות. לא עשיתי כלום. דברים של צניעות, גסויות, תועבה. מה זה? היו דברים שדיברתי על הקטע של אשתי, חקר אותי כדי לעזור כאילו, מה לא טוב, מה טוב, מה לעזור. סיפרתי לו. כתוב שם שראיתי את ההורים שלי שהייתי בגיל חמש או שש, שהיו בקשר. דברים כאלה שהיו במושב". ומה באמת בדף? הוא הגיע לידי מעריב ובין היתר, נכתב בו על חוויות נעורים כביכול של הרב, הרבה לפני שהפך לדמות רוחנית: "הביאו סוס שירביע את הסוסה שלנו... והייתי מתגנב כדי להסתכל... נוער של המושב הלכו לקיבוץ ברור חיל כדי לשכב עם הכבשות, הייתי מסתכל בהם... וגם בעיזה, עד שהעיזה מתה. אחרי כמה ימים ראיתי את פלוני שוכב עם פרה".
בקיץ האחרון חזר הרב בן ארצי לביתו. זה לא היה אותו רב שהחסידים הכירו. "אמרו לי לא מנשקים לך את היד, אנחנו אומרים בשמך שאתה לא רוצה. אמרו 'הרב אמר: 'לא רוצה לעלות לספר תורה, לא רוצה להיות סנדק בבריתות, לא רוצה להיות בחתונות, לא רוצה יותר קבלת קהל כרגע, אל תפריעו לו, הרב ממשיך במשימה'. אמרו לי 'אם ייכנס מישהו אנחנו מוציאים עליך את הדף'. רק בחודש האחרון נשברתי, הרגשתי שלא יכול עוד, סיפרתי לאשתי שנתנו לי מכות, שעינו אותי, שהביאו לי פתק שאני גרוש ממנה".
בשבוע שעבר חשף הרב את גרסתו לפשר היעלמותו גם בפני כמה מחסידיו. הם מיהרו להתייצב לצדו ולהשתלט על משרדי העמותה. בליל שבת עברה במושב תלמים הבשורה: הרב בן ארצי חזר. החסידים שבו לנשק את ידיו ולאחר התפילה ליוו אותו בשירה וריקודים לביתו. לטענת הרב, התגובה לא איחרה לבוא. כתב היד הנורא נמסר לאשתו. "בשתיים בלילה העירה אותי. קראה מה שהכתיבו לי. מהכאב שלה בלעה רעל. אמרה לי' אני גמרתי הרב, אני גמרתי, זהו. שתיתי רעל נמלים תשתה גם אתה. אני לא רוצה שתישאר לבד, ישגעו אותך יהרגו אותך', והשאירה בכתב יד מכתב 'סליחה הקב"ה שכתבתי בשבת, שקרנים רמאים נוכלים, הרב ניר בן ארצי זך טהור וצדיק'. אשתי כתבה".
ומה עם הרב שוקרון? הרב המוערך, האחראי יותר מכל אחד אחר לבניית דמותו של בן ארצי ולהעצמתה לממדים שאדמו"רים יכולים לקנא בהם - "יוצר קם על גולמו", היה מי שאמר השבוע - מכחיש את כל הטענות.
"מדובר בטרגדיה נוראית וקשה, של אדם שהיה גדול, נפל, וגורר אחריו אנשים רבים תוך הפרחת האשמות הזויות ודמיוניות על חטיפה עינויים וכיוצ"ב, שלא היו ולא נבראו, ומטרתם היא לקומם את עובדי העמותה ואנשים בקהילה על חברי ההנהלה, שמסירותם אליו לא ידעה גבולות", מסר בהודעה כתובה.
האם לפחות הגלות והזיכוך הועילו?
"לפני כשמונה חודשים החליט הרב ניר לשוב לביתו בהנחה שאולי במסגרת הבית והמשפחה יוכל לפתור את הבעיה. לצערנו הרב הדבר לא קרה".
אחרי שנים שנלחם למען הרב בן ארצי מול רבנים חשובים שתקפו אותו מנסה שוקרון בימים אלו להקים בית דין רבני שבפניו יובאו הראיות נגד בן ארצי. אחד הרבנים שאליו הועברו ראיות אלו אמר כי בכל מקרה מדובר בהם על דברים שאירעו לפני שבן ארצי הפך לדמות תורנית. מתנגדי הרב בן ארצי מאיימים כי גם בתחום זה צפויות הפתעות.
נא להמתין לטעינת התגובות
