בוגי שב לשדה הקרב
בוגי יעלון רואה עצמו כהוגה ומחנך יותר מגנרל. לא בטוח שיישר קו עם הצבא שמתחתיו ועם נתניהו שמעליו. כך תיראה החזרה שלו לקריה, הפעם על אזרחי
מכל קודמיו, מצב הפתיחה של יעלון מזכיר דווקא את זה של מופז. רמטכ"ל זה מקרוב, עם קילומטראז' אזרחות מינימלי. הרמטכ"ל שיפגוש היה סגנו כשפיקד על הצבא, ממש כמו בוגי עצמו תחת מופז. שר ביטחון נעדר כוח פוליטי משל עצמו, שמופקד על המשרד מטעמו של ראש ממשלה שמשוכנע שהוא שיקבל את ההחלטות החשובות (שרון) או שמרכז מעייניו במקום אחר (נתניהו), ומבקש להעמיד בביטחון פקיד ביצוע, שישמור על החנות ויתרגם לביטחונית שוטפת את המדיניות שלו.
הימים שבהם הקפידו רבין וברק להחזיק בתיק הביטחון בנוסף להיותם ראשי ממשלה, כי היו משוכנעים שמנהיג יצטרך לעמוד בראש מערכת הביטחון כדי לגייס את תמיכתה למהלכיו, נראים היום רחוקים.
אבל יעלון הוא אדם שונה מאוד ממופז, פרקטיקן הכוח הפשטני. יעלון רואה עצמו מחנך (לא סתם אמר שאם לא יקבל את הביטחון, ירצה בתיק החינוך) אדם שיחזיר לא רק את הצבא, אלא את החברה הישראלית בכלל לערכים ישנים שנשכחו. נתניהו לא יוכל לסמוך על כך שבכל מצב בוגי יישר קו, לא יוכל להניח ששר הביטחון שלו זוכר את מקבילית הכוחות האמיתית ביניהם. מופז התגאה בכך שכשהוא בביטחון, שרון יודע שמה שהוא רוצה ייעשה ביעילות. יעלון רואה את עצמו ואת תפקידו במונחים אחרים לגמרי.
האיש הזכור, בין השאר, בגלל המשפט שאמר אחרי הדחתו, שבקריה צריך ללכת בנעליים גבוהות בגלל ריבוי הנחשים, ייכנס לאותה קריה בקרוב בבגדים אזרחיים ובנעליים חצאיות. הוא ימצא על שולחנו הרבה מאוד נושאים בוערים, ולא רק ענייני איראן או עזה שבכותרות. איך ינהג שר הביטחון בוגי יעלון? הנה ניסיון לנחש, על פי ההיסטוריה שלו והשקפותיו.
בוגי זוכר היטב איך זה להיות רמטכ"ל תחת שר שהיה הבוס שלך. בהשקפתו של יעלון, הנתק בינו ובין מופז, שהחל עוד לפני ששרון (ולא מופז) לא האריך את כהונתו, נבע מכך שמופז לא השכיל להיות שר ביטחון של ממש. אנחנו מעבירים לו את המלצות הצבא, היה יעלון אומר, הוא לא מוסיף להן שום תשומה ("אפילו לפואד הייתה תרומה גדולה משלו", היה בוגי מדגיש) ואז מציג אותן לשרון או לקבינט במילים "הנחיתי את הצבא לעשות כך וכך".
סביר להניח שלפחות בפתיחה, יעלון ישתדל לא לעשות אותו דבר לגבי אשכנזי. מערכת היחסים ביניהם כרמטכ"ל וסגנו הייתה טובה. אשכנזי לא נגוע, בניגוד לדן חלוץ או משה קפלינסקי שכיהנו כסגנים אחריו, בקשרים עם חצר שרון. מצד שני, בוגי ראה באשכנזי מנכ"ל צבא יעיל ותו לא, מישהו שהוציא לפועל ביעילות את המהפכות המחשבתיות והתורתיות שהגה הרמטכ"ל.
איי, ימי המהפכה העליזים. סדנאות החשיבה ועיצוב תורת ההפעלה, סיעור המוחות עם "יועץ הרמטכ"ל לענייני חשיבה" ואנשי המכון לחקר תורת המערכה. אני לא יודע, אמר יעלון פעם, איך נהייתי גנרל בלי תהליכי החשיבה האלה. האיש שהשלים תואר ראשון באוניברסיטת חיפה ושנת לימודים אחת במכללה לפיקוד ומטה של הצבא הבריטי, ראה את עצמו לא רק כמפקדו של הצבא, אלא כמי שמחולל מהפכה חשיבתית שעוד ילמדו בעולם כולו.
אשכנזי היה שותף, כמובן, אבל רק כסגן היעיל והמבצע. אחרי מלחמת לבנון - שהפכה
האם יעמוד בוגי על כך שהצבא יחזור לרעיונות שהוביל רק לפני חמש שנים? סביר שלא. שרי ביטחון מהפכניים היו לנו רק מעטים, והבולטים שבהם - דוד בן גוריון, משה ארנס, יצחק רבין בשנות התשעים - היו אזרחים מובהקים או רמטכ"לים 20 שנה אחרי שהשתחררו. אהוד ברק, שגם הוא דיבר מהפכנית שוטפת כשהיה רמטכ"ל, היה בשנים האחרונות שר ביטחון שמרן, עסוק ראשו ורובו בשוטף. זהו הפרדוקס הישראלי: שינוי פניו של הצבא מופקד בידיו של הצבא עצמו. המערכת האזרחית, במיוחד אם מנהיג אותה מי שעד לא מזמן לבש מדים, אומרת אמן.
יעלון יורש, בין השאר, את דוח 59 א' של מבקר המדינה, שלו היו אזרחי המדינה והתקשורת הביטחונית מתייחסים אליו כערכו, היה צריך לגרום לראשים שיעופו. הדוח, שעוסק בין השאר במחדלים בתהליך פיתוחה של מערכת הגנה בפני נשק תלול מסלול, הוא הרבה יותר מפירוט של כשלים מנהלתיים: הוא מעיד עד כמה שרי הביטחון והרמטכ"לים שבויים בקונספציות ישנות של ביטחון ישראל, עד כמה המנטליות של התקפה והעברת המלחמה לשטח האויב עוד שולטת בעולם שבו האויב
בכלל לא נלחם בצבא שלנו, אלא שולח טילים לעורף.
האם יוביל יעלון את השינוי המחשבתי, התקציבי והארגוני העצום שמחייבת השתנות טבעה של המלחמה? בניגוד לברק או למופז, הוא עדיין לא הוכיח שלא. אבל אם זוכרים את הריבים הקולניים שלו עם אנשי האוצר, אותם האשים לא אחת כמעט בבגידה, ובוודאי בכישלון מקצועי וערכי - אצל יעלון, מי שלא מסכים איתו לוקה לרוב בעיוורון מוסרי ולא סתם טועה - קשה לחשוב שדווקא הוא יהיה זה שישנה את הפרדיגמות הישנות והלא תמיד תקפות שעליהן מבוססת תפיסת הביטחון הישראלית.
אשכנזי ציין לפני שלושה שבועות את מחצית כהונתו, ועדיין לא חולל במטכ"ל שמץ מן השינוי, שמי שמפקפק בצורך בו צריך רק לעיין בקורותיה של מלחמת לבנון השנייה. הוא החליף רק את מי שהייתה חובה כמעט מיידית להחליפו, ובדרך כלל פסק על פי הוותק ונתיב ההתנגדות המועטה. ברק, במסגרת התערבותו המינימלית בחיי הצבא ועל אף שמינויי אלופים היו בטריטוריה שלו כשר ביטחון, לא דחק בו.
בזמן הקרוב יצטרכו יעלון ואשכנזי לקבל שורה של החלטות איוש משמעותיות, שיעצבו את דמותו של המטכ"ל למחצית השנייה של כהונת הרמטכ"ל ולקראת בחירת יורשו: סגן רמטכ"ל, אלופי פיקודים וראש אמ"ן. אשכנזי דחה חלק מההחלטות על ידי הארכת כהונה, של עמוס ידלין כראש אמ"ן למשל, בין השאר בגלל חשש ממלחמה עם סוריה וההכנות ל"עופרת יצוקה". ספק אם אפשר לחכות עוד.
הגעתו של יעלון סותמת כנראה סופית את הגולל על תקוותו של אשכנזי, שספק אם היה לה בסיס של ממש, שמשה קפלינסקי יעשה דרך דומה לשלו ויחזור לצבא-קודם כראש אמ"ן, אח"כ כמועמד מוביל לרמטכ"לות. קפלן, יקיר חצרו של שרון, הוא בעיני יעלון ראש וראשון לקצינים שהתחככו קצת יותר מדי עם הפוליטיקאים ואהבו את המגע הרבה יותר מדי.
אלוף פיקוד צפון גדי אייזנקוט הוא, במקרה הטוב, בתקופת מבחן. אייזנקוט היה ראש אגף מבצעים במלחמת לבנון, ובוגי - בין השאר מתוך הדחף הטבעי להטיל הכל על הפיקוד של אז ולהרחיק אחריות מהכנת הצבא בשנים שקודם לכן - האשים את מפקדי המלחמה במחדלים.
מי שעשוי ליטול את ההובלה הוא בני גנץ, לשעבר ראש מפקדת זרוע היבשה והיום בוושינגטון. גנץ גדל תחת בוגי בצנחנים וחמק בין הטיפות בחייו כגנרל - אלוף פיקוד צפון ללא מלחמה, ראש מז"י שלא הוחזק אחראי למצב הצבא. אשכנזי לא מחזיק מגנץ יותר מדי, אבל עלול לגלות שכמו קודמיו, בוגי יתעקש שזה מינוי שלו.
יעלון מיעט להתבטא בעניין האיראני, אבל מי שמשייך אותו באופן אוטומטי למחנה הכוחני עשוי להיות מופתע. ביחס ללבנון, למשל, הוביל יעלון כרמטכ"ל קו שנגד חיזבאללה אסור להיכנס למלחמה ממושכת ("כפפת אגרוף בשק מסמרים", קרא לאפשרות הזו). מצד שני, יעלון בא מבית של ניצולי שואה ורואה את מדינת ישראל כמי שנמצאת תחת איום קיומי ואת איראן כמקור של רוע (כבר לפני 13 שנה האשים
את האיראנים בניהול מדיניות שנועדה להשפיע על הבחירות בישראל).
כרמטכ"ל, תמך יעלון, בדומה לראשי צבא לפניו ואחריו, בדיאלוג עם סוריה ואף אמר לא פעם שאפשר להגן על צפון הארץ גם ללא רמת הגולן. לא ברור אם הוא חושב כך גם היום. מה שברור הוא שבעניין הפלסטיני, יעלון, שהיה המגדיר העיקרי של הדרך שבה נתפסה האינתיפאדה השנייה בישראל, מיושר לגמרי עם נתניהו: הוא לא רואה פרטנר בצד השני, מאמין במשהו דומה ל"שלום הכלכלי" של נתניהו ויעטוף את כל זה בעטיפה אידיאולוגית קשוחה של הצורך לחנך מחדש את הישראלים לעמוד בנחישות.
דבר אחד על נתניהו להביא בחשבון: אם הוא, כתוצאה מלחץ חיצוני או שינוי דעה, ילך להסדר או צעד אחר שיעלון לא יסכים לו, לא כדאי לו לסמוך על כך שבוגי יישר קו, כמו שעשה עם שרון בימי ההינתקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
