גינה לי חביבה: בימי מיתון עוברים לחקלאות ביתית
יותר ויותר אמריקאים מתחילים להכיר בערך הכלכלי של גידול עצמי של ירקות ומסתערים על החצר האחורית שלהם, על חלקה פנויה בגינה האורבאנית הקרובה אליהם, או בכל מקום אחר שאפשר לשתול בו קצת עגבניות או מלפפונים. החיסכון הכספי ביחד עם גידול במודעות לערך הבריאותי והתזונתי של ירקות מגידול עצמי מובילים לביקושים חסרי תקדים לזרעים. עסק ירוק
הכל מתחיל בזרעים כמובן. כמעט כל מי שעוסק בתחום רואה עלייה חדה בביקושים. חברת W. Altee Burpee, שהיא החברה הגדולה ביותר בתחום, דיווחה על עלייה של 30% במכירות בשנה שעברה וצופה לגידול נוסף של 20% ב-2009. עוד נתון מעניין שלהם הוא עלייה השנה של עשרה אחוזים במכירות של ערכות זרעים לגננים מתחילים.
"מרבית חברות הזרעים חסינות למיתון בצד של הירקות", הסביר בראיון לעיתון מקומי בפנסילבניה יו"ר Burpee, ג'ורג' בול ג'וניור. "זוהי תופעה דומה לתופעת גני הניצחון (גני ירקות ופירות שאנשים פרטיים הומרצו לשתול בזמן מלחמת העולם השנייה בארה"ב ובריטניה במטרה להקטין את הלחץ על מערכות אספקת המזון בזמן המלחמה). גינון לא רק מסיט את מחשבתך מדברים אחרים, אלא גם מאד חסכוני".
החיסכון הכספי הוא שם המשחק. מחקר של Burpee העלה כי היחס בין עלות לחיסכון כספי הוא 1:25, כלומר חמישים דולר לדוגמה שיושקעו בזרעים ובדשן יניבו תוצרת בשווי של 1,250 דולר במחירי הסופרמרקט. ברוח זו משווקת היום החברה חבילות של "גן הכסף" שמציעות דיל אטרקטיבי במיוחד - שלם עשרה דולרים וקבל חבילה עם שישה סוגי זרעים של ירקות (לדוגמא, עגבניות, פלפל, שעועית, חסה, גזר ואפונה) שאמורים לתת לך תוצרת בשווי של 650 דולר בפריסה על שטח שלא צריך לעלות על 400 מ"ר.
שיעור נוסף במתמטיקה של הזרעים נותן ג'ף לטובסקי, בעל משתלה במדינת וושינגטון, שמצפה להיקף מכירות של מיליון דולר השנה. ג'ף מסביר שאם יש לך שני דולר לרכישת חסה, מה עדיף לך – לקנות ראש חסה אחד שיחזיק לך יומיים או חבילת זרעים של חסה שתצמיח לך 300 ראשי חה שיספיקו לך לכל הקיץ? כשהיא מנוסחת כך, הבחירה בהחלט נראית ברורה.
אז מה הירקות הכי פופולריים בגינה האמריקאית? התשובות מעניינות למדי.על פי Burpee עשרת הגדולים במכירות הזרעים לשנת 2008 הם כדלקמן: 1. שעועית ירוקה 2. זוקיני 3. עגבניות 4. חסה 5. מלפפון 6. אפונה 7. תירס 8. פלפל (גם חריף) 9. גזר 10. צנון.
הכסף הוא גורם חשוב, אבל לכך גם מצטרפת תודעה גוברת ליתרונות של צריכת מזון ממקורות מקומיים בכלל וגידול מזון בפרט. התודעה הזו מתפתחת מכיוונים שונים, אבל מקבלת דחיפה לא קטנה ממקרים כמו התפרצות הסלמונלה האחרונה שהיתה קשורה לאכילת מוצרי מזון המכילים חמאת בוטנים וגרמה למותם של מספר אנשים. מקרים שכאלו שמדגימים שוב ושוב את העובדה שמזון תעשייתי, כולל ירקות ופירות מחוות ענקיות שנשלטות בידי ענקי התעשייה החקלאית, כבר מזמן אינם ערובה לאיכות או לערכים תזונתיים או בריאותיים של ממש, שלא לדבר על הטעם.
מי שנותן לכך דחיפה משמעותית נוספת הוא גם הבית הלבן, או ליתר דיוק הגברת הראשונה, מישל אובמה. אשת הנשיא שמה לה את קידום האג'נדה של אוכל בריא כחלק מסגנון חיים בריא יותר כאחת המטרות העיקריות שלה. המסר שלה הוא שאוכל טרי ומזין הוא לא משהו שרק אנשים עשירים יכולים להתענג עליו, אלא חלק חשוב מסגנון
זה נשמע די בנאלי, אבל במעצמת הג'אנק פוד והאוכל המעובד, שבה כ-65% מהאוכלוסיה סובלת מעודף משקל והכנת סלט ירקות נחשבת לטרחה לא קטנה, שום דבר לא מובן מאליו. אחד האלמנטים החשובים במשנה של מישל אובמה הוא הקידום של גינות קהילתיות כדרך להגדלת הנגישות לירקות טריים ואיכותיים, ובנאום שנשאה במשרד החקלאות בחודש שעבר היא תיארה את עצמה כמאמינה גדולה בגינות שכאלו.
הפופולריות של הגינות הללו, עם או בלי קשר לתמיכתה של אובמה, גדלה גם היא ככל שהמשבר הכלכלי מעמיק. סך הכל, לא לכל אחד יש שטח אדמה משלו שבו הוא יכול לגדל ירקות ופירות, בייחוד כשמדובר בשטחים אורבניים צפופים. הפתרון בא בדמות שטחים ציבוריים שהרשות המוניציפלית הופכת לגינות, שבה ניתנות חלקות לתושבים בכדי שיעבדו אותן ויגדלו עליהם ירקות ופירות לצריכה אישית.
בסאן חוזה שבקליפורניה לדוגמא יש 18 גינות קהילתיות שכאלו שמשרתות כ-900 תושבים שמקבלים חלקות בגודל ממוצע של ששה על תשעה מטרים בתמורה לדמי שימוש של 90 דולר לשנה. היום עומדים בתור לקבל חלקה כ-500 תושבים נוספים. בכלל, גינות קהילתיות הפכו כל כך פופולריות שרשימות ההמתנה אליהן נהיו ארוכות כמו לבתי ספר פרטיים נחשבים. בקמברידג', מסצ'וסטס, למשל, צריך לחכות בתור כשנתיים עד שאתה זוכה לקבל חלקה באחת מ-12 הגינות שבעיר.
כיום מוערך שמספר הגינות הקהילתיות בכל ארה"ב הוא עשרת אלפים, אבל המספר הזה צפוי לגדול משמעותית. הסיבה היא שגם הרשויות רואות בגינות הללו מכשיר חשוב ולא רק לאספקת מזון טרי ואיכותי לתושבים אלא גם ככלי כלכלי חשוב לשיפור מצבן הכספי של הרשויות. קחו למשל את פילדלפיה.
בפילדלפיה ישנם כ-40 אלף מגרשים ריקים ששייכים בעיקר לעירייה ובדרך כלל הם הופכים מהר מאד למקומות שזורקים בהם אשפה. הטיפול במגרשים הללו, כולל הוצאות של פינוי אשפה, עולות לעירייה לא מעט כסף – 1.8 מיליון דולר בשנה, עם השפעה מינימלית על מצב הדברים. העירייה, כחלק מתפיסה בת קיימא כוללת, מנסה ללמוד כיצד להפוך את המגרשים הללו לגינות קהילתיות מתוך הכרה שזהו השימוש האופטימלי ביותר עבורם.
ומדוע? ראשית, הערך שנוצר עבור התושבים בדמות של אספקת ירקות ופירות מקומית, טרייה ואיכותית, תוספת של שטחים ירוקים לשכונות וגם עלייה במחירי הנכסים שלהם – לפי מחקר שנעשה מדובר בעלייה של עד 30% בשווי הנכסים. שנית, גם לעירייה נוצר ערך כספי חיובי נטו כתוצאה מהפיכת המגרשים הריקים לגינות קהילתיות – לא צריך יותר לשלם עבור פינוי אשפה וגבייה של יותר מיסים כתוצאה מעלייה בערך הנכסים. מבחינת העירייה מדובר למעשה בהשקעה בתשתית שתניב בסופו של דבר גם תשואה חיובית.
אסור לשכוח כמובן גם את הערך הסביבתי שנוצר עם פיתוחן של גינות קהילתיות כתוצאה מהקטנת הצורך להביא פירות וירקות לעיר ממרחקים של אלפי קילומטרים, הקטנת תעבורה של משאיות בעיר, הקטנת השימוש בדלק וכו'. כמו במקרים רבים, גם כאן נוצר מודל של win-win, שבו יש זהות בין רווח כלכלי ורווח סביבתי וזה לא מקרי. בסופו של דבר כלכלת מזון פשוט לא יכולה להיות בת קיימא כשהיא מתבססת על מוצרי מזון שמשונעים בממוצע 2400 קילומטרים בין השדה והסופרמרקט.
אז נכון שלא כל האמריקאים יהפכו מחר לגננים, גם אם בני הזוג אובמה ישתלו גינת ירקות קטנה בחצר הבית הלבן, אבל אין לי ספק שהמיתון ימשיך לשלוח הרבה מאד אנשים לקנות זרעים, להפשיל שרוולים ולהתנסות בגידול ירקות ופירות בחצר שלהם או בגינה הקהילתית קרובה. גם אם הם יגלו שזה דורש קצת יותר השקעה מקניית ירקות ופירות בסופרמרקט, הרי שהחיסכון בהוצאות, הטעם, האיכות, הסיפוק שנותנת העובדה שאתה מגדל את המזון שלך ואולי גם שיפור בפיגורה הם שילוב מנצח שאני מאמין שישאירו לא מעט אמריקאים בגינה, גם אחרי שהמיתון יסתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
