ליברמן תפס את השלטון
אביגדור ליברמן הביס את מתנגדיו,נתניהו, לבני וברק כפי שאף פולטיקאי לא הביס, גם לא אריק שרון
ראש הממשלה הבא נכנע בלי קרב. הוא שב אל רגעי השפל שלו עוד לפני שהתיישב על הכיסא. זה סיפור עצוב: בנימין נתניהו המאבד עשתונות כשמתחיל הלחץ. הוא פחד מהברוטליות של האיש עם העניבה הפרופה ועיני המהפנט.
הוא נהג כמעט כמו אישי צמרת נרפים אל מול מנהיגי רחוב חסרי מעצורים באירופה של המאה שעברה. כאשר ליברמן נעלם במזרח אירופה, נתניהו התקשר וכרע ברך בטלפון. כנער המתגונן בפני אגרופן, נתן לו חינם את מיטב הסחורה שרכש בבחירות - רק שיירגע.
גם אהוד ברק רצה לשחק בכח, כלפי מפלגתו. אבל אין לו כח. הגנרל המעוטר ביותר בצה"ל הסכים כמעט לכל ויתור כדי לשבת בממשלה איומה. גם הוא כופף ראש כשהאיש החזק שעט אל היעד. את הסיבוב האומלל הזה סיים תחת איומי פילוג במה שנעשה לצלצלה של תנועת העבודה ההיסטורית.
כשציפי לבני הפנתה לבסוף עורף לנתניהו היה זה בתום מהלך חלוש שבו, כך נדמה, הייתה נעתרת אילו נתניהו גבר על הפאניקה והציע לה רוטציה. גם הליכוד נשבר. בחשאי או במסיבת פורים אצל סילבן שלום (רק שלושה ח"כים התייצבו) גמגמו מקופחי המפלגה את ייאושם. אף פעם לא הביס כך פוליטיקאי - גם לא אריק שרון - את מתנגדיו. ליברמן תפס בעצם את השלטון. בלי פוטש.
זאת תמונה מרתיעה. ראש מפלגה שולית צמח פתאום להיות השליט האמיתי על הפוליטיקה הישראלית, ולא גרע ממנו כלום החשש מעוד הסתבכות עם בכיר שיצטרך להתגונן בבית משפט. זן מסוים של טרור חדר לצמרת.
אבל סצינת הכח האלים לא זרה כמובן להתנהגות הלאומית זה זמן רב. הפגנת העוצמה ההיסטרית במבצע עזה תוכל להירשם כמעין הקדמה סמלית למבצע "אקדח טעון" בהרכבת הממשלה. אם לא ילך בכח בעזה - אמרה ישראל לקול תשואות ההמונים (וכל המפלגות היהודיות) - זה יצליח עם יותר כח.
לליברמן זה הלך עם הרבה פחות. בדיונים כמו בין שבוי וסוהר, נתניהו אף לא ניסה לבדוק אם למאייים יש כדור בקנה. וראו את הזכים והטהורים מסוגו של דן מרידור. איך הם מתבוננים עכשיו בזעזוע קדוש על מה שהיו חייבים לדעת.
מרידור הוא דוגמה קלאסית לאופן שבו הגרוע ביותר נישא במשטרים מסתאבים, על גבם של המצטיינים והמבריקים, כפי שכונו בשעתם מובילי מלחמת וייטנאם בבית הלבן. רוב בארץ מדחיק גם הוא ומסרב להבין שאנחנו נתונים בתהליך עמוק של הזניית התרבות הפוליטית.
כמה מגוחך להיזכר איך כולם רצו כאן אובמה. אחד ממונחי המפתח שלו הוא "כח רך": הפעלת העוצמה הצבאית והפוליטית בזהירות, ללא פראות. כאן נסוג השלטון אל חיקוי נחות של ממשל בוש: שימוש גס בכח, שמרנות קיצונית, סגידה לאלפיון העליון.
צמיחת הכוחנות הליברמנית והצלחותיה אינן אפיזודה. הן אזהרה. גרוע ממנה הוא הרס מנגנון החיסון העצמי אצל השכבה השלטת ומעמד הביניים מפני אוטוריטריות ערומה. על חברה המאפשרת הנהגה כזאת מאיימת סכנה פנימית ממשית. לא פחותה מאיזשהו איום קיומי מבחוץ.
כשציפי לבני הפנתה לבסוף עורף לנתניהו היה זה בתום מהלך חלוש שבו, כך נדמה, הייתה נעתרת אילו נתניהו גבר על הפאניקה והציע לה רוטציה. גם הליכוד נשבר. בחשאי או במסיבת פורים אצל סילבן שלום (רק שלושה ח"כים התייצבו) גמגמו מקופחי המפלגה את ייאושם. אף פעם לא הביס כך פוליטיקאי - גם לא אריק שרון - את מתנגדיו. ליברמן תפס בעצם את השלטון. בלי פוטש.
זאת תמונה מרתיעה. ראש מפלגה שולית צמח פתאום להיות השליט האמיתי על הפוליטיקה הישראלית, ולא גרע ממנו כלום החשש מעוד הסתבכות עם בכיר שיצטרך להתגונן בבית משפט.
אבל סצינת הכח האלים לא זרה כמובן להתנהגות הלאומית זה זמן רב. הפגנת העוצמה ההיסטרית במבצע עזה תוכל להירשם כמעין הקדמה סמלית למבצע "אקדח טעון" בהרכבת הממשלה. אם לא ילך בכח בעזה - אמרה ישראל לקול תשואות ההמונים (וכל המפלגות היהודיות) - זה יצליח עם יותר כח.
לליברמן זה הלך עם הרבה פחות. בדיונים כמו בין שבוי וסוהר, נתניהו אף לא ניסה לבדוק אם למאיים יש כדור בקנה. וראו את הזכים והטהורים מסוגו של דן מרידור. איך הם מתבוננים עכשיו בזעזוע קדוש על מה שהיו חייבים לדעת.
מרידור הוא דוגמה קלאסית לאופן שבו הגרוע ביותר נישא במשטרים מסתאבים, על גבם של המצטיינים והמבריקים, כפי שכונו בשעתם מובילי מלחמת וייטנאם בבית הלבן. רוב בארץ מדחיק גם הוא ומסרב להבין שאנחנו נתונים בתהליך עמוק של הזניית התרבות הפוליטית.
כמה מגוחך להיזכר איך כולם רצו כאן אובמה. אחד ממונחי המפתח שלו הוא "כח רך": הפעלת העוצמה הצבאית והפוליטית בזהירות, ללא פראות. כאן נסוג השלטון אל חיקוי נחות של ממשל בוש: שימוש גס בכח, שמרנות קיצונית, סגידה לאלפיון העליון.
צמיחת הכוחנות הליברמנית והצלחותיה אינן אפיזודה. הן אזהרה. גרוע ממנה הוא הרס מנגנון החיסון העצמי אצל השכבה השלטת ומעמד הביניים מפני אוטוריטריות ערומה. על חברה המאפשרת הנהגה כזאת מאיימת סכנה פנימית ממשית. לא פחותה מאיזשהו איום קיומי מבחוץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
