עיצוב גינות: אני משקה משמע אני אוהב?
החוק מחייב את כולנו לחסוך, אבל איך לעזאזל שומרים ככה על הנוי? עוזי בן צבי מהמשתלה בנטף מסביר איך בוחרים צמחים צנועים במים, מה הקשר בין פילוסופיה לאדריכלות נוף ומהן הטעויות הגדולות של תרבות הגינון הישראלית - ובכל הנוגע לאלה, הוא ממש לא חוסך במילים
"זה בכלל לא מסובך, להפך," אומר בן צבי. "זה פשוט גינון יותר חסכוני - לא רק במים, אלא גם בעבודת האחזקה השוטפת. חסרונו היחיד שהוא איטי ודורש סבלנות, וכאן מתקיימת התנגשות חזיתית עם תרבות האינסטנט השולטת כיום ועם המחסור המוחלט בתרבות גינון בארץ. סיבות נוספות להיעדרו נעוצות בעבר הרחוק - ראשוני הגננים בארץ היו אירופאים שניסו להביא לכאן את מה שלמדו, ידעו וראו בארץ מולדתם, הווה אומר מדשאות רחבות ידיים וגינון שמבוסס על שפע של מים. התפתחות הגינון בארץ התבססה על גינון אירופאי במקום על גינון ים תיכוני".
"יש כיום אבסורד שגם מי שחפץ בגינון חסכוני מתקשה למצוא את מגוון הצמחים המתאים. מגוון הצמחים הים תיכוניים באופיים המתאימים לגינון הוא עצום. הבוטנאים מכירים כיום כ-75 אלף מיני צמחים הגדלים באופן טבעי באזורים שבהם הקיץ שחון - קרוב לשליש מכלל מיני הצמחים המוכרים בעולם כולו. זאת בנוסף לעוד צמחים רבים שעמידים ליובש שמקורם איננו באזורים יבשים. מגוון זה יכול לתרום שפע של מינים וזנים של צמחים מתאימים במיוחד לגינון בארץ, אך למרבה הצער הדבר לא בא לידי ביטוי במציאות הגננית שלנו. כולנו יודעים שצמח צריך מים, וכולנו מעריכים את מי שדואג להשקות את הצמחים שלו באופן סדיר. כך נוצרת אסוציאציה המקשרת בין אהבת גינה וטיפוחה לבין כמויות המים שהיא מקבלת.
"סיבה
עקב המצוקה הזו והקושי במציאת צמחייה חסכונית ומתאימה לאזור ההר, התחיל עוזי לאקלם צמחי נוי. הוא אוסף אותם מרחבי העולם, לפעמים מהר שטייל עליו, לעיתים ממשתלה שביקר בה, וגם פה בארץ, הוא אומר, לא חסרים אוצרות. עיניו תמיד פקוחות לגלות לפתע זן שונה של הדס או ארמריה בין עשרות שתילים זהים. אזוביון אחד שגילה באי תנועה בירושלים ושהיה שונה לגמרי מחבריו השתולים לצדו באופן הצימוח הקומפקטי והכדורי שלו, הוא כל כך מיוחד, שמשתלות בחו"ל מתעניינות בו ומבקשות לרוכשו. לאחר האיתור הוא מגדל את הצמחים בתנאים מחמירים, ומי שהוכיח את עצמו עובר לשלב הריבוי, הגידול והמכירה.
שאלתי את עוזי אם למד אדריכלות נוף, ונעניתי שלא. הוא למד פילוסופיה. מבחינתו, יש קשר ישיר בין שני הנושאים. הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה, שאותו עשה לאחר שנים של עבודה בתכנון גנים.
נושא התזה שלו - "מהי יצירתיות," נבחר מתוך רצון להבין את התהליכים שהוא עצמו חווה כמתכנן. "אני תמיד מנסה לראות את המיוחד בכל גן, ולנתח מהן האיכויות והפוטנציאל הגלום במרחב הנתון ואיך הם יכולים להשתלב זה עם זה ועם החלומות של האנשים. את כל זה צריך לתרגם למוצר מרחבי ואסתטי, אבל ראשית יש ללמוד לראות מה יש. הלקוח בהגיעו לגינה," מסביר בן צבי, "דומה בדרך כלל לבן הרביעי באגדה, זה שאינו יודע לשאול.
הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה מהמטבח בבית, אבל בנוגע לגינה, פתאום אין חלומות או שהם מוגבלים. דווקא בהגיעו לגן, שהוא כמעט ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מצטמצמים חלומותיו לדשא, עץ קלמנטינות וברביקיו. האתגר הגדול ביותר הוא לאו דווקא לקשט את הגינה בעוד ועוד צמחים יפים, אלא ליצור בתוכה מקום או מקומות שבני הבית ירצו לצאת אליהם ולהישאר בהם כמה שיותר זמן."
"מקובל היום לשתול כך שבסוף יום השתילה הגינה נראית מלאה בשתילים עד אפס מקום. למעשה, במקום לשתול מאה אחוז מהצמחים הנדרשים, שותלים 600 אחוז או 800 אחוז. אחרי שנה הגינה נראית צפופה מדי, ואחרי שנתיים-שלוש שורדים רק החזקים, שהם לא בהכרח היפים או המתאימים ביותר למראה הרצוי של הגן. יש כל כך הרבה חן בגינה צעירה עם שתילים צעירים, ויש סיפוק אדיר בליווי צמח המתפתח עם השנים, אבל זו תרבות גינון, ולצערי, זה כמעט לא קיים פה.
"הגנים, גם הפרטיים ובוודאי הציבוריים, תורמים תרומה שאין לה תחליף לאיכות החיים של כולנו, וקשה לוותר עליהם או לפגוע בהם. לכאורה אנחנו נמצאים במצב שבו אין לנו ברירה אלא לוותר - לבחור בין יופיים של הגנים לבין החיסכון במים. באופן שהדברים מוצגים כיום, נראה שאם ברצוננו לעשות משהו לטובת משק המים, נצטרך להסתפק בפחות גנים, פחות יפים ופחות נעימים. הלך מחשבה זה נובע מטעות בסיסית בהבנה של כל נושא ההשקיה בגן. אני מאמין שדווקא מהמשבר הזה תיוולד מודעות לנושא המוזנח הזה.
"לבעל גינה שאינו רוצה או יכול להתעסק בהשקיה נפרדת ושונה לצמחים או לחלקות שונות, מומלץ לוותר על אחוז מסוים - נאמר 20 אחוז מהצמחים שהם צרכני המים הגדולים יותר. בדרך כלל ויתור כזה מאפשר לנו לצמצם את ההשקיה בעשרות אחוזים. וזוהי רק ההתחלה. ברגע שהורדנו את כמויות ההשקיה, נפתח בפנינו מגוון גדול בהרבה מזה שוויתרנו עליו של צמחים חסכוניים ומעניינים שקודם לא ניתן היה לגדלם בגינה. עושר גדול של צמחי בר של הארץ ושל חלקים אחרים של אגן הים התיכון, שבעזרת תוספות השקיה מועטות יכולים לתת מופעי עלווה ופריחה מרשימים. צמחים אלו, לצד מגוון גדול לא פחות של צמחים מאזורים אחרים בעולם, מאפשרים להגיע לגן המשובב את הלב ואת העין בכל עונות השנה, שצריכת המים ועלויות התחזוקה שלו נמוכות בהרבה מאלו שאנו רגילים להן היום."
ליצירת קשר ולפרטים נוספים באתר. עוד על עיצוב גינות באתר של עתר ארזי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום איכות הסביבה -
נא להמתין לטעינת התגובות
