הפרדת פסולת ביתית: האם זה עדיין יעיל?
בגרמניה שוקלים לבטל חלק מההפרדה הביתית ולמיין את הפסולת במתקנים מרכזיים. מה גרם לשינוי והאם כדאי ללמוד לקח מהניסיון הגרמני. דורון ספיר, יו"ר איגוד ערים דן לתברואה, מסביר
◄ למה כולם ממחזרים בגרמניה? אולי כי אין אופציה אחרת
מתברר שגם הגרמנים לא מפרידים את הזבל בבתים כמו שצריך. מעיון לא כל כך מדוקדק בתוך פחי הזבל מתברר שההפרדה היא, לעיתים קרובות, לא מדויקת וגורמת לכך שהרשויות נאלצות לבצע מיון נוסף על אותה הפסולת שהופרדה ונאספה בנפרד.
במקביל התגלה שהמכונות עושות את עבודת ההפרדה הרבה יותר טוב מהגורם האנושי. השיפורים הטכנולוגיים של השנים האחרונות, ובעיקר מהפיכת ההפרדה באמצעות האינפרא אדום, מבצעים את המיון של החומר האורגני, הנייר הפלסטיק והזכוכית באופן איכותי יותר ומדויק יותר.
שני אלה גרמו למקבלי ההחלטות בגרמניה לשאול מדוע לבזבז כספי ציבור על כל כך הרבה הפרדות ומיונים בבתים וברחובות, ולגרום לזיהום אוויר ותנועה של רכבי איסוף בשעה שהמכונות עושות את העבודה הרבה יותר טוב.
כמובן שאין כוונה לבטל את ההפרדה בבתים לחלוטין. אין תחליף להפרדה ידנית בבתים של פסולת אורגנית איכותית לייצור דשן (קומפוסט) או הפרדה איכותית של נייר וקרטון למחזור, אלא להפחית את כמות המיונים בבתים.
מצב הנוכחי בגרמניה עדיין מפרידים בבתים בארבעה מיונים נפרדים ועוד שלושה מיונים ברחובות. המיונים האיכותיים של החומר האורגני הנייר הפלסטיק והזכוכית נשלחים למפעלי מיחזור, שחלקם, אגב, מתקשה לשרוד בימים אלה של משבר כלכלי. שאר הפסולת מועברת למתקני מיון אוטומטיים מרכזיים המטפלים בכמויות של מאות טונות ביום. גם המוצרים האיכותיים מהפרדה זו נשלחים למפעלי המחזור.
בשלב השני, החומרים בעלי הערך הקלורי הגבוה שנשארים ופחות ראויים למחזור, כגון נייר, קרטון, פלסטיק וטקסטיל, הופכים למוצר הנקרא RDF והוא מועבר למפעלי ייצור מלט ומשמש דלק אלטרנטיבי לייצור המלט ומפחית את הזיהום מהמפעלים הללו.
עד כאן מטפלים הגרמנים רק במחצית מהפסולת. האיחוד האירופאי קיבל החלטה האוסרת על הטמנת פסולת באתרי הטמנה, כך ש-50% הנותרים מועברים להפקת אנרגיה חלופית של חשמל וקיטור במתקני שריפה. מפעלים כאלה ניתן למצוא בפרנקפורט וברלין ובערים מערביות גדולות באירופה.
יש לציין כי התהליך של שריפת הפסולת מבוצע תוך שמירה על תקנים מחמירים של איכות הסביבה ושלטונות איכות הסביבה הגרמניים החמירו עם עצמם ואימצו תקן פליטת מזהמים ה- bimsch- המחמיר יותר מאשר התקן האירופאי.
מתקנים אלה זכו לתמיכה גורפת של מפלגות הירוקים בגרמניה, וכך למשל בפרנקפורט, האחראית על מתקן השריפה היא נציגת מפלגת הירוקים. מנגד, ראוי לציין כי ארגוני הסביבה בארץ מתנגדים, אף הם באופן גורף, להקמת מתקנים שריפה כאלה בארץ. אך השאלה של הקמת מתקנים כאלה לא נמצאת על סדר היום של הרשויות בישראל.
אין ספק שיש לנו הרבה מה ללמוד מהניסיון הגרמני בתחום המיחזור. באיגוד ערים דן לתברואה כבר מתחילים לצמצם
כ-1,500 טון ביום של פסולת שמגיעה לאתר חירייה, להפקת המרכיב היבש של הפסולת (RDF), כדי שזה ישמש תחליף דלק לייצור מלט בכמות יומית של 2,200 ליטר דלק.
השימוש בתחליף הדלק ייתן פתרון אופטימאלי לפסולת, ימנע זיהום כתוצאה משימוש בדלקים וישמש מקור מצוין לאנרגיה ירוקה חליפית.
במקביל אנו שוקדים על הכנת תוכנית אסטרטגית לטיפול בפסולת של גוש דן שכוללת הפרדת זבל בבתים, כנראה לשני זרמים של יבש ורטוב, הקמת מתקני מיון נוספים בפארק המחזור שכבר פועל בחירייה ומציאת פתרונות קצה לטיפול בפסולת הממוינת.
זה הרגע להציע לשר שייכנס למשרד להגנת הסביבה לערוך, עם הצוות המקצועי שלו, ביקור במתקני המיון והמחזור בגרמניה וללמוד מקרוב את השיעור שכל גרמני כבר יודע לשנן בעל פה – הזבל של היום הוא האנרגיה של מחר.
הכותב הוא יו"ר איגוד ערים דן לתברואה ומ"מ וסגן ראש עיריית ת"א יפו.
נא להמתין לטעינת התגובות
