שתי מדינות לשני עמים?

חשוב לזכור שלא קם הפלסטיני שהכיר בכך שישראל תהיה מדינת הלאום של העם היהודי

עמוס גלבוע | 9/3/2009 5:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
במוקד הוויכוח בין ציפי לבני לבנימין נתניהו עומדת סוגיית "שתי מדינות לשני עמים". לבני טוענת כי מהות תפיסתה המדינית היא "שתי מדינות לשני עמים" ותהליך מדיני לפי הצהרת אנאפוליס מנובמבר 2008. ביבי, לעומת זאת, נמנע מלהגיד במפורש שגם הוא דוגל בנוסחה של "שתי מדינות לשני עמים, ובתהליך אנאפוליס. כיוון שכך, לבני הולכת לאופוזיציה.

המצב הגיאו פוליטי העכשווי הוא שיש למעשה שלוש מדינות, לא שתיים. האחת היא מדינת עזה של החמאס עם ממשלה וגורמי שלטון משלה. השנייה היא מדינת פת"ח של אבו-מאזן ביהודה ושומרון עם ממשלה וגורמי שלטון משלה.

מה יהיה בעתיד? יש שלוש אפשרויות: אחת, המצב הנוכחי יישאר כמו שהוא פחות או יותר, עם חמאס מוחלש יותר או חמאס חזק יותר. השנייה, תהיה פדרציה כל שהיא בצורת ממשלת אחדות של החמאס והפת"ח, כאשר החמאס ממשיך לשלוט בעזה. השלישית, תקום מדינה פלסטינית אחת עם שלטון אחד וצבא אחד ברשות החמאס או הפת"ח, או אולי כח פוליטי חדש שטיבו לא ידוע לנו כרגע. במילים אחרות, הסוגיה הגיאו פוליטית של שתי מדינות רחוקה עדיין מפתרון קבע יציב.

דבר נוסף נוגע לשאלה באילו עמים מדובר? ברור שמדובר בעם הפלסטיני, אך האם מדובר בעם היהודי? ובכן, במשא ומתן שהתנהל במהלך 2007 בין אולמרט ולבני לבין אבו-מאזן ואנשיו, טרח הצד הישראלי להשיג הצהרת עקרונות לפני ועידת אנאפוליס ולפיה ייאמר במפורש הדבר המובן מאליו, שהמדובר הוא במדינת לאום לעם הפלסטיני ומדינת לאום לעם היהודי.
עימותים מיותרים

אבו-מאזן וחבורתו קמו על רגליהם האחוריות והתנגדו לכך בכל תוקף. וכל העולם הערבי (זה שהוציא מתחת ידיו את "היוזמה הערבית") החרה החזיק מאחוריהם: בשום פנים ואופן אסור להכיר בכך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי! בסופו של דבר, לא הייתה הצהרת עקרונות ובהצהרת אנאפוליס התקבלה למעשה העמדה הערבית של "שתי מדינות לשני העמים" בלי לציין שמדובר בעם היהודי. אולמרט ולבני ויתרו, משום מה.

ולכן התמיהה הראשונה מתייחסת לשיחות שניהלה לבני עם אבו עלא במשך למעלה משנה לאחר אנאפוליס. מה עלה שם בדיוק בשיחות אנחנו לא יודעים. אבל, האם בשלב כלשהו הועלתה שם הדרישה החד משמעית להכרה במדינת הלאום של העם היהודי? ואם עלתה ואבו עלא התנגד, מה טעם היה להמשיך ולטחון מים?

והתמיהה השנייה

מתייחסת לביבי. למה לא לקבל את הנוסחה הברורה של "שתי מדינות לשני עמים: מדינה לעם היהודי ומדינה לעם הפלסטיני"? הלא בוש דיבר על מדינה יהודית, גם אובמה דיבר. במתווה קלינטון מ-2001 נכתב שההסכם בין ישראל לפלסטינים "יכיר בישראל כמולדת ההיסטורית של העם היהודי".

 יתר על כן, ביבי מציב, ובצדק, את האתגר האיראני כראשון במעלה המחייב לרתום מולו את כל הכוחות והמשאבים. אם כך הוא, הרי שהשיקול האיראני שלו הוא זה שצריך לשעבד שיקולים אחרים, ובכללם השיקול הפלסטיני.

מדינת ישראל תזדקק בקרוב לכל בדל של עזרה מארצות הברית ואירופה, ככל שייכשלו המאמצים הדיפלומטיים לעצור את הגרעין האיראני, אז למה להיכנס לעימותים מיותרים עמם בסוגיה הפלסטינית ועוד סביב נוסחה שיכולה להיות לטובתנו?

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עמוס גלבוע

צילום: דעות

יליד ישראל, מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המזרח וערבית, תא"ל במיל'. שימש בתפקידי מודיעין בכירים וכיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. כיום משמש כיועץ לענייני מודיעין ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לכל הטורים של עמוס גלבוע

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים