מלחמת נתניהו בסילבן שלום והכניעה לליברמן
נתניהו נשבר ראשון והתקשר לאיווט לפני שחזר ממינסק. הוא נענה לדרישות, ועכשיו: זו ממשלת ליברמן. בנוסף, מתעמת עם סילבן שלום
סילבן שלום, הוא ולא אחר, אמר לו באותם ימים שמי שיקבל את המנדט להרכבת הממשלה מהנשיא הוא ראש הממשלה הבא. סילבן לא ידע שבאמירה הזו, הוא בעצם סותם את הגולל על עצמו. ביבי ידע שליברמן מסוגל לכל דבר. כולל המלצה על ציפי לבני. נתניהו היה מוכן לעשות הכל, כולל הכל, כדי למנוע רוטציה.
במגעים שקיים איתו זילברשטיין, העלה ליברמן שורה של דרישות: תיק החוץ לעצמו, משפטים לפרידמן, ביטחון פנים, ועוד שני תיקים כלכליים. חוץ מזה, הוא רוצה את ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ונציג בוועדה למינוי שופטים. נתניהו נשבר יום לפני שליברמן חזר ארצה. בשיחת הטלפון הסכים נתניהו לכל התנאים. עד האחרון שבהם.
זילברשטיין, על הקו, היה עד שמיעה. נתן אשל היה בתמונה. ליברמן לא דרש חתימה רשמית או מסמך בכספת של עו"ד נאמן או עו"ד דוד שמרון. הוא לא מאמין בדברים האלה. בשביל מה? אם לא יקבל מה שהובטח לו, לא ייכנס לממשלה. בלעדיו אין ממשלה. נתניהו ייאלץ למסור את המנדט בחזרה לנשיא, שיטיל את הרכבת הממשלה על לבני. ואכן, נתניהו שילם את המחיר במלואו, עד תום. סוחר קטן הוא נתניהו.
בפגישה ביניהם ביום חמישי, ביקש נתניהו "הנחת מזומן" על המחיר שסגר עם ליברמן. כנראה שקיבל הנחה. קטנה, אבל משמעותית. כנראה את הנציג בוועדה למינוי שופטים. אולי גם את ועדת חוקה. העסק נסגר. ביבי
שלושה שרים יהיו לליברמן בקבינט המדיני-ביטחוני (חוץ, משפטים וביטחון פנים), על פי חוק. הוא יהיה המוציא והמביא. כשר חוץ, הוא יפתיע. זו ההזדמנות שלו לשבור אל תוך המיינסטרים הישראלי. להסיר את מסכת הבריון השכונתי המופרע ולהוכיח יכולת.
אם יפגין בממשלת נתניהו את הכישורים שהפגין במגעים להקמתה, יעלה ליברמן כיתה ויהפוך לאלטרנטיבה שלטונית. האפשרות השנייה היא שהוא יתרסק. חוץ מזה, הוא עוד צריך לצלוח את החקירות. לפי התחקירים והסיפורים זה לא יהיה פשוט.
מה פתאום חתרנות? אולמרט היה הכי נאמן לשרון, אמר. נתניהו לא אהב את ההשוואה הזו. אין לו כוונה לחטוף אירוע מוחי בקרוב. ואם יצטרך להיכנס לניתוח? משהו של כמה שעות? הרי צריך ממלא מקום, זה הרי תפקיד חוקתי.
נכון לעכשיו, לא ברור מה יעלה בגורלו של שלום, שיכנס היום את תומכיו. לו ביבי היה ליברמן, היה מציע לשלום את תיק האוצר. נראה אותו. אם יגיד לא, נתניהו פטור מהתחייבותו למנות את סילבן לשר הבכיר בליכוד. אם יגיד כן? אז יגיד כן. בסך הכל, שלום היה שר אוצר, הוא מבין בזה, הוא יעבוד עם נתניהו צמוד. המצב הכלכלי בשנתיים הקרובות יושפע בעיקר ממה שקורה בניו יורק, בלונדון ובשנחאי. אין שר אוצר, גם הכי גאון, שיוכל לשנות את זה בצורה מהותית. אפילו לא נתניהו.
אין מה לקנא בסילבן שלום. לא רק שהוא לא יהיה שר חוץ, וליברמן כן. אין הרבה אהבה בין סילבן וליברמן, אבל זה עוד כלום ליד היחסים בין סילבן לדני איילון, המיועד לתפקיד סגן שר החוץ. תארו לעצמכם שאלון פנקס, צ'ילבה נוסף של שלום, יהיה השגריר בוושינגטון. בקיצור, ביבי מכריז מלחמה על שלום. אם הוא רוצה מלחמה, הוא יקבל מלחמה, אמר סילבן אתמול. סביר להניח שזה ייגמר בהסכם הפסקת אש של הרגע האחרון.
שתי מילים על ציפי לבני ואהוד ברק. על רקע המצב הזה, נראית החלטתה של לבני להישאר באופוזיציה נכונה מאי פעם. נתניהו מחויב לש"ס ולליברמן, במצב כזה אין טעם להיכנס. עכשיו מתברר שלבני שיגרה בשבוע שעבר מכתב תשובה לפרופ' יחזקאל דרור, שכתב לה להיכנס לממשלה. היא מודה לו בנימוס, מפרטת את הסיבות לאי כניסתה, ומוסיפה בסוף את המשפט הבא: "כפי שהבהרתי לנתניהו, בוודאי שבנושא האיראני כוונתי לא רק לרשת ביטחון, אלא לחשיבה משותפת ואף קבלת אחריות בעת הצורך, ככל שייראה לנכון".
פרשנות : לבני מוכנה, מתפקידה כיו"ר האופוזיציה, לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות בנושא האיראני, וגם לקחת חלק באחריות על ההחלטה, אם תהיה כזו.
וברק? בועז שפירא הביא אתמול בערוץ הראשון את הפתק ששיגר ברק למישהו במהלך ישיבת הסיעה, שבו הוא מציין שוב, הפעם בכתב, שבכירי שופטי בית המשפט העליון לשעבר פונים אליו להיכנס לממשלה. על רקע הנתונים הללו, נראית זחילתו של ברק לממשלה כזחילה לשום מקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
