האם המתעללת: אני אמא נורמלית מאד
תמלילי חקירותיה של האם שהתעללה בילדיה והפכה לעדת מדינה חושפים את העימותים עם החוקרים, ההכחשות והסדקים בגרסתה
גם במשפטה היא כפרה באשמה, ואילצה את התביעה להעלות לדוכן העדים את ילדיה.
כל זאת עד לתחילת השבוע, כאשר הפרקליטות וסניגוריה של האם הודיעו במשותף, בצעד מפתיע, לבית המשפט המחוזי בירושלים על הסדר טיעון שהושג ביניהם. על פי ההסדר, הודתה האם בכתב אישום מתוקן ובעבירות קלות יותר מאלה שיוחסו לה ("אלימות במחדל" - בכך שנמנעה מלדווח על מעשי אחרים, במקום התעללות פיסית ממש, במו ידיה).
זאת תמורת הפללת ה"רב" חן, הנתון במעצר בברזיל וממתין להחלטה בבקשת הסגרה מישראל וחסידיו, העומדים לדין בנפרד בפרשה זו: דוד אברהם קוגמן, אברהם מסקלצ'י ושמעון גבאי.
חברי הכת התמהונית והאלימה מואשמים שביצעו "תיקונים" בשמונת הילדים, ובעיקר בשניים הרכים, בני ארבע וחמש, וזאת על פי הוראת חן. "תיקונים" אלה כללו טלטולים, הכאות, כפיתה, שריפת איברים והאכלת הילדים בצואה. הם כופרים באשמה.
האם, שנמחקו נגדה האישומים שהשתתפה עם חבריה בהצמדת בנה לתנור חשמלי לוהט ובטלטול בנה השני עד לאובדן הכרה קבוע, התחייבה להעיד במשפטם ולהצביע עליהם כעל מבצעי המעשים. היא הסכימה לעונש של חמש שנות מאסר בפועל, שנראה קל יחסית למעשים בהם הואשמה במקור.
אין פלא שסניגוריה, עורכי הדין ראובן בר חיים ודבורה אטיה מרוצים מההסדר ורואים בו הישג. גם נציגי התביעה, עורכי הדין נורית בלובשטיין ודניאל מור, מרוצים. האם הנאשמת, שהיא עדת המפתח בפרשה, יצרה מפנה דרמטי בתיק, כאשר שברה את שתיקתה הממושכת ואפשרה התקדמות דרמטית בהליכים נגד
עד כה לא נחשף מה בדיוק תאמר האם בעדותה החדשה, "שפרצה את הדרך לפענוח הפרשה", כדברי הפרקליטות. ברור שהיא מצביעה על מבצעי ההתעללויות בילדיה ועל ההוראות שקיבלו ממנהיגם אליאור חן, אולם הפרקליטות שומרת את הקלף החזק שלה צמוד לחזה.
אבל דווקא על רקע זה, מרתק לעיין בהודעות שמסרה האם במשטרה במהלך חקירתה, עד לתפנית בגרסתה.
ההודעות, הנחשפות כאן לראשונה (עם קיצורים הכרחיים), השתרעו על פני עשרות שעות של חקירות ומעידות על מאבק המוחות בין חוקר לנחקר, על שתיקתה ואמונתה הקשוחה של האם (סניגוריה טוענים כי היא נשלטה והופנטה על ידי אליאור חן) ועל הדמויות והאירועים החריגים, באותה דירה ירושלמית ששימשה זירה נוחה לפגיעה מכוונת ובלתי נסלחת בילדים. אבל הם גם מעידים על השינוי ההדרגתי שחל בה והביא בסופו של דבר להפיכתה לעדה.
שלושה חוקרים עמדו בעימות חריף מול מ' בחקירה ב-18 במרץ 2008. ראש הצוות, עליזה ארוך, חוקרת מנוסה, שידלה את האם שוב ושוב לדבר.
חוקרת: ספרי לנו כבר את האמת. צאי מהקיבוע שלך. אנחנו יודעים הכל. תגידי לנו בדיוק מה קרה.
מ' (בדמעות): "סיפרתי לכם כבר את האמת על בעלי, ד'".
בסדר, אנחנו יודעים עליו הכל. . . שלדברייך הוא התעלל בך, הרביץ לך. אני נוטה להאמין לך. אבל בואי תספרי לנו מה קרה בבית. אזרי אומץ, תתנקי, תיטהרי, תוציאי את זה ממך. הדמעות האלה לא שוות אף אחד.
"הלב שלי הוא קשה".
אז בואי תספרי לי, אני מחכה. הבטחתי לך שתראי את הבת שלך. עמדתי בזה. אז בואי, תני קצת משהו מעצמך, ראבאק. מה את חושבת שיש לך עסק עם מטומטמים?
כשהאם ממשיכה לשתוק, חוקר נוסף מנסה טקטיקה אחרת: סיפור בלשי למתחילים. "תחשבי", הוא אומר לה. "שיש עכשיו שלושה ילדים שלך במטבח, ואת שומעת כוס נשברת. את באה למטבח אבל כולם שותקים. את שואלת: 'מי עשה את זה?', אבל אף אחד לא עונה לך. את רואה שאחד מהם עומד על השיש ומנסה להוריד כלי מהארון ואז ברור לך שהוא שבר את הכוס. אז את תכעסי עליו עוד יותר. אבל אם הוא יגיד לך: 'סליחה אמא, בטעות נפל לי', אז את תגידי לו: 'לא נורא, חמודי. קורה. בפעם הבאה תיזהר'.
"מ', תראי , זה המצב שאת נמצאת בו כרגע. את עכשיו מחזיקה את שבר הכוס ביד, ויש לך אפשרות לשים את כל האמת על השולחן ולנקות את עצמך".
גם התחבולה הפשוטה הזו לא מעודדת את האם לדבר. בנקודה זו החוקרת מחליטה לשאול אותה ישירות: "מה קרה עם התנור?". האם: "כבר אמרתי לכם את האמת".
מה, שהילד נצמד לתנור ושמיד לקחת אותו?
"כן".
אבל לכאלה כוויות צריך להיות מגע עם התנור... אני רוצה שתגידי לי עכשיו את האמת.
"הילד, הילד. . . זה הוא שנשרף. הוא זה שלא זז".
ילד שנוגע באש בורח מיד.
"נכון, זה הפלא שהוא לא...".
לא הצליח לברוח? וואי, וואי. אנחנו לא מאמינים.
חוקר שלישי מצטרף ומטיח בה: "על מי את מגוננת? שייגזר דינך בבית דין שלמטה. את יודעת, רב ידוע שראה אותך, מכוסה פנים ועם ספר תהילים ביד פשוט נחרד! אני מרגיש שאני מדבר עם חומה אטומה".
ואז החוקרת מאבדת שליטה, כנראה במתכוון ומסכמת: "איפה האזיקים שלך? בואי אחזיר אותך. נאריך לך מעצר ולא תראי אותנו שמונה ימים. היינו שטיח בשבילך שתגידי את האמת. אף אחד לא יראה אותך. שתישרף באש הגיהנום... מגינה עליו... כפרה על הילדים שלך... אני מאחלת לך שננקום דמך ולא תראי אור יום".
האם התבצרה בשתיקתה. בשלב זה הפגישו החוקרים את האם עם חלק מילדיה, שפרצו בבכי, בתקווה שמהלך זה ישנה את גישתה - אך לשווא. "והכי חשוב, מתוקי", היא אמרה לאחד הילדים, "זה להתפלל כל הזמן. תבקש מה' שיוציא אותי מכאן... הם צועקים עלי ומקללים אותי דברים רעים, אבל אני לא עונה... אני אהיה חזקה".
כמה ימים אחר כך, ב-1 באפריל, נפתחה יותר האם. היא אמנם עדיין לא הצביעה על חבריה כאשמים במשהו, אבל החלה להסיט את האחריות על הילדים לכיוונם. היא גם סיפרה שהיא "מפוחדת ומבולבלת", וקשה לה מאוד להיות בלי הילדים, "בהם טיפלתי כל השנים במסירות נפש ואהבה".
לדבריה , היא ובעלה נקלעו למשבר, והיא ביקשה ממנו לעזוב את הבית ולהכניס לביתם את הגברים כדי "להקל על המתח בינינו". קוגמן, גבאי ומסקלצ'י היו, לדבריה, אנשים שלמדו תורה עם בעלה. עקב המשבר בין ההורים גם הילדים, לטענתה, "החלו להתנהג בצורה פראית, להרוס ולהשחית".
על רקע זה הודתה שגם הגברים בדירה סייעו לה לחנך אותם, ללמד אותם ולשמור עליהם: "הרגשתי שהיה בילדים משהו נפשי שהציק והזיק להם, והם היו צריכים הרבה מעבר לרק מילה קשה פה ושם או מכה על היד".
"בסך הכל", היא הוסיפה תוך שהיא מתחילה להסיט במרומז את האחריות לכיוונם של הגברים, "רציתי את טובת הילדים. לא הייתי נוכחת כל הזמן במה שנעשה אבל החברים היו מספרים לי מה קורה לילדים. לגבי המעשה (הכוויה הקשה) שקרה לילד עם התנור - לא הייתי באותו זמן בחדר, ואני יודעת שהגברים סיפרו לי שהוא נכווה בגלל שעמד ליד התנור. אני באמת לא יודעת, והם אף פעם לא שיקרו לי. האמנתי להם. ממה ששמעתי מהם הבנתי שהם ישבו ודיברו והילד עמד ליד התנור ונשרף תוך כדי שהם מדברים".
עוד הודתה בחקירה הזו כי שני הילדים עברו "תיקונים בגלל שסבלו ממשהו שהציק להם", אבל טענה שהאמינה שהדבר יעזור להם.
"היו ניעורים של הילד שיקשיב ומי שעשה את זה היו אברהם ושמעון. פעם אחת ראיתי שהם קשרו לו את הידיים עם חבל כדי שלא ישרוט עצמו בפנים... האמנתי שבסך הכל זה לטובתם. לא שמעתי שהגברים הרביצו לילדים עם פטיש על הראש או שכפתו אותם באזיקים. אני יודעת שהם לא כיבו עליהם סיגריות... לא לי ולא לחברים שלי יש עבר אגרסיבי ואלים.
"לא נטרפה עלינו דעתנו פתאום והחלטנו להתעלל בילדים חפים מפשע. חלילה. זה לא התחיל במכות או בדברים קשים. לא היה משהו מתוכנן לגרום חבלות לילדים, כדרך חיים. אני והם קיווינו בכל רגע שהמצב ישתפר... קרו טעויות ומכות חזקות ואני מאמינה לחברים שמה שהם סיפרו לי זה אמת, כי הם לא אנשים רעים... הם סך הכל אנשים טובים שרצו לעזור לי בתקופה קשה וכוונתם היתה לעזור לילדים ולא להזיק להם... לא אני ולא החברים שלי אנשים מסוכנים לחברה".
"הוא לא אהב שתהיה לו קבוצה גדולה אבל בגלל שהיה אהוב וחכם כולם רצו להיות איתו. האמנתי שהעצות שלו טובות... הוא יעץ לבעלי לצאת מהבית ולא להטריד אותי... הוא אמר שיש לערוך תיקונים לילדים, והוא זה ששלח את קוגמן וגבאי לעזור לי בבית".
כאמור , לטענת הפרקליטות, התמונה השתנתה לחלוטין עם מסירת עדותה החדשה של האם והסדר הטיעון שחתמה עליו. אבל הסניגורים של "חבריה, הצדיקים" יקשו עליה בעדותה המפלילה, ויעמתו אותה מן הסתם עם תיאוריה בהודאות הראשונות. או כפי שטען אתמול סניגורו של אליאור חן, עו"ד אריאל עטרי: "אם האם תמסור עדות אמת-אליאור חן יכול להיות רגוע. אם היא תשקר-נחשוף זאת בבית המשפט".
נא להמתין לטעינת התגובות
