חוק שימור הבורקס: כיבוד לא אקולוגי
המזון בכנסים הירוקים לא תמיד מיישר קו עם האידאולוגיה. שמירה על הסביבה היא לא רק נושא לדיון מלומד, היא גם דרך חיים. אי אפשר לדבר גבוהה גבוהה על צמצום הפסולת, ובין נאום לנאום למלא את הפחים בהררי כלים שלא יתכלו ב-500 השנים הבאות
בורקס. מוקש בסגנון עדות ההסתדרות צילום: מיכל רביבו
בתגובה, שיגרו לי מהעמותה תמונה שצולמה באירוע, שבה מתועדים קנקני זכוכית מפוזרים על השולחנות. אני מודה שהצילומים עוררו בי דאגה: או שהם מספרים רק חלק מהאמת (ובפינה אחרת של האולם אכן הוגשה שתייה בבקבוקי פלסטיק), או שזיכרוני התחיל לבגוד בי מוקדם מהצפוי.
אם האפשרות השנייה נכונה, אני חב ל"אדם, טבע ודין" התנצלות, אבל אני מתקשה לזכור על מה.
האנקדוטה הזו מקפלת בתוכה אמת רחבה יותר על הדוגמה הקלוקלת שנותנים ארגונים ומוסדות רבים המתהדרים בנוצות ירוקות (וזה, למען הסר ספק, ממש לא מתייחס לאדם, טבע ודין): כמעט מדי יום נערכים ברחבי הארץ
כנסים אקדמיים, פאנלים וימי עיון העוסקים בנושאי סביבה. ברבים מהאירועים האלה, הכיבוד המוגש מהווה הצהרה אנטי-אקולוגית בוטה: בקבוקי פלסטיק, רוגלך עתירי שומנים מוקשים בסגנון עדות ההסתדרות, נשנושים מעובדים לתפארת. וערימות גבוהות של כלי פלסטיק חד פעמיים.
אי אפשר לצפות מכל מי שמארגן יום עיון לדאוג לקיזוז פחמני כמקובל בכנסים בחו"ל, אבל את המינימום - כיבוד מתחשב בסביבה - לא מוגזם לבקש: כלים רב פעמיים או מפלסטיק מתכלה, מים בקנקני זכוכית, ירקות ופירות חתוכים במקום בורקס והתבססות על מוצרים אורגניים. שמירה על הסביבה היא לא רק נושא לדיון מלומד, היא גם דרך חיים. אי אפשר לדבר גבוהה גבוהה על צמצום הפסולת, ובין נאום לנאום למלא את הפחים בהררי כלים שלא יתכלו ב-500 השנים הבאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
