חומרים רדיואקטיביים התגלו במי תהום בירדן
שיעור הרדיואקטיביות במי התהום, בהם קיוותה ירדן להשתמש כמי שתייה, מגיע לפי 20 יותר מהרמה המותרת. מי ששותה מהמים עלול לחלות בסרטן העצמות ובלוקמיה. החוקרים שוללים את האפשרות לגבי זליגת החומרים המסרטנים לישראל
התגלית הושגה במחקר משותף של מדענים מישראל, ירדן, ארה"ב והרשות הפלסטינית. "היא ממחישה ומעצימה את מימדי הבעייתיות של המחסור הקשה במים ראויים לשתיה במזרח התיכון כולו", אמרו אתמול (ד') למעריב שניים מהמדענים שהובילו את המחקר, הגיאולוג פרופ' אבנר ונגוש, לשעבר מאוניברסיטת בן-גוריון וכיום ב"דיוק" שבארה"ב ועמיתו פרופ' יבחר גנאור מהאוניברסיטה בבאר-שבע.
לדבריהם, שכנתנו ירדן היא אחת מעשר המדינות המוגדרות כסובלות ביותר בעולם ממחסור ומדלות במים. התגלית בדבר קיומם של החומרים הרדיו-אקטיביים המסרטנים במים, שקיוו להשתמש בהם לפתרון הבעיה – צריכה להטריד את כל המדינות באזור.
מי התהום שנחקרו מכונים "מי תהום עתיקים (פוסיליים) שאינם מתחדשים". הם כלואים בתוך סלעי אבן החול הנובית שאופיינית גם למדבר הנגב שלנו. המים חדרו לסלע לפני עשרות אלפי שנים, כאשר המדבריות באזורנו היו עדיין אזורים משופעי גשמים - ולא הפכו לצחיחים כמו היום.
המחקר בוצע ב-37 אתרים מהם נשאבו מי התהום של אקוויפר דיסי בירדן, בעומק 100 עד 200 מטר. למרבה הפליאה, מדובר היה במים בעלי מליחות נמוכה ומבחינה זאת היו טובים הרבה יותר אפילו ממי הכנרת. אלא שהמחקר גילה ריכוזים קיצוניים ביותר של שני האיזוטופים הרדיו-אקטיביים של הרדיום, 226 ו-228, המאופיינים באורך החיים הממושך שלהם, כלומר אינם מתפרקים עם הזמן- מה שפסל אותם מיידית לשתיה. פרופ' ונגוש הסביר כי "מי ששותה מים אלו מסתכן בסרטן העצמות ובלוקמיה".
ירדן תכננה להשקיע 600 מיליון דולר בפרויקט שאיבה של מי התהום הללו, בעיקר ממאגר ענק שנמצא ליד גבולה עם סעודיה ולהוליך את המים בצינור באורך 250 קילומטר לעמאן ולעוד מרכזים מאוכלוסים. ירדן סובלת ממחסור במים, המקור העיקרי שלה הוא בירמוק ושאר המקורות מהאקוויפרים הולכים ומתמלחים עקב שאיבת-יתר.
אין סכנה לישראל
ניתן לסלק את החומרים הרדיואקטיביים המסרטנים מהמים, כדי להפכם לבטוחים לשתיה, אבל הדבר מחייב השקעות ענק וציוד נוסף ויקר.
פרופ' גנאור אמר כי גם במאגרי מי תהום מהסוג הזה שמצויים בנגב קיימת בעיית רדיו-אקטיביות, "אלא שלמזלנו הרב, מים אלו בישראל מלוחים מדי ואינן ראויים לכן לשתיה". עם זאת משתמשים בהם, לאחר תהליך התפלה, לגידולי חקלאות בנגב (המאסה העיקרית שלהם) וגם בבריכות לגידול דגים בערבה.
"ההתפלה מסלקת את ריכוזי הרדיו-אקטיביות, כך שאין סכנה שהרדיום יצטבר בגידולים", הסבירו החוקרים. נושא זה נבדק באופן ספציפי, הדגיש חבר צוות המחקר גוסטבו חקין מהמרכז למחקר גרעיני נחל שורק. כמות החומרים הרדיו-אקטיביים שנותרה במים המותפלים,
אינה חורגת מהרמה הבטוחה, הזניחה לדבריו, שאושרה בידי גורמי הבריאות. עם זאת לא נבדק, באופן ממוקד נושא זה בדגים ומה שנתגלה בדגימות הבודדות, לא הצביע עדיין על קיומה של בעיה.
"לא מוצאים חומרים רדיו-אקטיביים דומים במי תהום עתיקים שבאקוויפר החוף, ההר והכנרת" מרגיע פרופ' גנאור. שהוסיף: "התגלית מציגה בעיה חדשה עבור מדינות אחרות באזורנו, כמו מרוקו ולוב, שקיוו כי מי התהום הלא-מתחדשים, יהוו את מקור המים העתידי".
על השאלה אם קיים לדעתם חשש שמי התהום העתיקים, המכילים ריכוזי רדיום כה גבוהים, יזלגו לישראל, השיבו החוקרים בשלילה מוחלטת.
דיווח על המחקר מתפרסם השבוע בכתב עת מדעי רב יוקרה למדע ולטכנולוגיית הסביבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
