משפחת דיב נגד מדינת ישראל: שלמו על ההרג
11 מבני המשפחה העזתית נהרגו ב"עופרת יצוקה" מטיל צה"ל שנורה על ביתם, וכעת הם מגישים תביעה של 183 מיליון ש' נגד מנהיגי ישראל
כשהעשן התחיל להתפזר ראיתי כמה מבני המשפחה שלי זרוקים על הקרקע. הם היו מכוסים בדם. התקרבתי לאחד מהם וראיתי שזה בן אחי, שהיה רק בן 13. קראתי לו, אבל הוא לא הגיב. ניסיתי להרים אותו, ולא הצלחתי, אז הבנתי שהוא נפגע בכל חלקי גופו. הוא עוד היה בחיים, אחר כך נודע לי שהוא מת.
"חיפשתי אם יש עוד ניצולים מהמשפחה, 16 איש בסך הכל שהיו שם, וראיתי מרחוק את בת אחי, נור בת הארבע מסתכלת עליי, מכוסה בדם, היא נאנחה מכאבים. שכחתי שגם אני נפגעתי, שכולי מדמם - הרמתי אותה והתחלתי לרוץ איתה לכיוון הכביש הראשי".
כשהגעתי לכביש ראיתי הרבה הרוגים ופצועים. אנשים רצו מסביב כדי לעזור לפצועים. נפלתי על הקרקע כי נפצעתי ברגליים ולא יכולתי יותר לעמוד. אחד השכנים בדיוק עבר שם - נתתי לו אותה בידיים וביקשתי ממנו שייקח אותה בדחיפות לבית החולים. זה היה בצהריים. בעשר בלילה באותו יום נקבע מותה".
הקול של חוסיין דיב, סטודנט למשפטים באוניברסיטת אלתאזהר בעזה רועד כאשר הוא משחזר את מה שקרה ב-6 בינואר, היום שבו טיל פגע בבית משפחתו שבמחנה הפליטים ג'באליה בעזה, וגרם למותם של 11 מבני המשפחה ופצע חמישה, הוא ביניהם.
בשיחת טלפון עם המגזין מעזה הוא חוזר לריח העשן והבשר החרוך שמלווים אותו מאז ולא נותנים לו מנוח. השבוע הגיש - עם ארבעת בני משפחתו ששרדו את הזוועה ובשם עזבונם של 11 ההרוגים - תביעת ענק על סכום של 183 מיליון שקל נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הביטחון, אהוד ברק, והרמטכ"ל, גבי אשכנזי.
על פי כתב התביעה, שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, השלושה הם שאחראים לפגיעה שספגה המשפחה במסגרת מבצע
"כל הכסף שבעולם לא יפצה את המשפחה לאור הטרגדיה והקטסטרופה שנפלה עליהם", טוען עורך הדין המייצג את המשפחה מוחמד פוקרא בכתב התביעה, ומפרט כי 183 מיליון השקלים הנתבעים אמורים לפצות את המשפחה על אובדן שכר בעבר ובעתיד, כאב וסבל, אובדן חיים, אובדן תמיכה והכנסות, עזרה וסיוע, לרבות עזרת הזולת, הוצאות קבורה וסעודת אבלים והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד.
"בכל אופן", הוא מוסיף, "על בית המשפט הנכבד לפסוק פיצויים מוגדלים ועונשיים, וזאת בשל האירוע ומהותו, טיבו וסוגו".
"התעוררנו בבוקר וחשבנו איך נשיג לחם", מספר חוסיין. "הבנים של אחי סמיר הלכו לחפש, אבל חזרו אחרי כמה שעות בידיים ריקות כי לא היה לחם במאפיות. אשתו של מועין, האח השני, החליטה לאפות לחם בבית בסיר חשמלי קטן שיש לנו, ואשתו של סמיר עזרה לה. כולנו ישבנו לידן בחצר מול הבית בזמן שהן הכינו את הלחם".
עוד הוא סיפר: "הבית שלנו רחוק מהמקום שבו צה"ל נמצא, אין שום עמדה צבאית ליד הבית, כך שלא היו לנו חששות בכלל, הכל היה שקט לחלוטין. בסביבות השעה ארבע שמענו את הפיצוץ הראשון - טיל פגע בגדר הבית שבו אנחנו מתגוררים. שתי שניות אחרי כן, לפני שהספקנו להגיע או לעשות משהו, נפל הטיל השני ממש בחצר הבית, איפה שישבנו".
על פי כתב התביעה, מומחה צבאי מהצלב האדום קבע כי מדובר בטיל שנורה ממזל"ט חוסיין הפצוע נפגע בבטנו, ברגליו ובחזו והובהל לבית החולים כמאל עדוואן בבית להייה, שם קיבל טיפולים ראשוניים, ולאחר מכן, בשל חומרת הפגיעות, הועבר לבית החולים שיפא ונותח שם.
כשהתעורר שמע כי 11 מבני משפחתו נהרגו מהפגיעה, כולל נור הקטנה, שאותה נשא בזרועותיו כשרץ. "שאלתי את עצמי למה? למה נעשה מעשה כזה בכל משפחתנו, כשרובם ככולם ילדים? אנחנו אנשים שקטים, לא מעורבים בשום דבר מיליטריסטי, יושבים בבית ומחכים לפיתות. איבדתי את הרצון לחיות. בשביל מה, כש-11 מבני משפחתי נהרגו? אין לי טעם לשרוד לבד".
בכתב התביעה נטען כי "חיילי הנתבעים לא נקטו אמצעי בטיחות או זהירות כדי למנוע את האירוע ובמיוחד מבלי לנקוט אמצעי זהירות שימנעו פגיעה בחפים מפשע, וירו תוך התעלמות מאפשרות פגיעה בכאלה, וביניהם התובעים, וללא צידוק גם במצב של השלטת סדר וללא כל צידוק חוקי או ביטחוני, תוך הפרה של הכללים הנוגעים לאיזור מגורים".
עו"ד פוקרא מסביר כי במקרים דומים הופצו כרוזים ממסוקים שקראו לתושבים לתפוס מחסה מפני מתקפה צפויה, אך לא הפעם. "חיילי צה"ל התנהגו בפזיזות, בקלות ראש, בירי מיותר ללא צורך, למרות שהמצב הביטחוני היה תקין ויציב באותו מקום", הוא אומר.
זו אכן טרגדיה נוראית - אך מדובר בפעולה מלחמתית שנכפתה על ישראל. כשהמדינה מכריזה על איזור מסוים כשטח אש היא הרי לא יכולה להיות אחראית לכל מה שקורה בו. "כאשר צה"ל, בשל טעות כזו או אחרת בזיהוי ומסיבות שאינו ברורות דיין, משגר טיל כלפי חפים מפשע כפי שקרה במקרה של הרופא ד"ר אבו אל עייש, מחובתה של המדינה לשלם תחת הכותרת של רשלנות".
אז לדעתך צריך לשלם גם לנפגעי הקסאמים בישראל?
"בוודאי. יש מקרים רבים של אנשים שהגישו תביעות וזכו במיליונים. השופט המנוח אזר היה זה שנתן פסק דין מפורסם בנושא נגד הרשות".
חוסיין אינו מתעסק במשמעויותיו של החוק, הוא עסוק בלשרוד. אל הבית ההרוס הוא ואחיו אינם יכולים לחזור, אין לאן. כרגע הוא מתגורר בביתו של דודו. אחיינו זיאד, ששתי רגליו נכרתו כתוצאה מהפגיעה, מאושפז בבית חולים במצרים, אחלאם, אשת אחיו, מאושפזת בטורקיה. את הטיפולים הרפואיים מממנים כרגע, לדבריו, קרובי משפחה שערכו מגבית לשם כך.
"אני מקווה שהמסר שלנו יעבור לגורמים הרלוונטיים", הוא מבקש לציין. "לא היה אדם אחד חמוש בבית, אנחנו גרים ליד בית ספר של אונר"א, שאמור להיות מקום בטוח. אני מבקש שכל אדם או גוף שהרג את בני משפחתי ייענש בהתאם לכללים ולחוקים ואני מקווה שהמשפט יהיה הוגן".
גורמים בישראל ניסו ליצור איתכם קשר אחרי התקרית?
"היחידים שהגיעו אלינו לאחר הטרגדיה היו קרובי משפחה וחברים. לא קיבלנו כל התנצלות מטעם גורם בישראל".
אתה מתכוון להגיע למשפט בישראל?
"בוודאי שאני אבוא, כשאקבל זימון ואפרוש את כל העובדות בפני בית המשפט. אני אגיע לכל מקום בעולם כדי להעיד ולספר על מה שחוויתי".
עו"ד פוקרא אופטימי ביחס להכרעת בית המשפט, והניסיון שלו בתחום רק מחזק את התחושות הללו. פוקרא הגיש לפני מספר שנים תביעה על מקרה שבו חיילי צה"ל ירו בטעות והרגו את אחיו של מבוקש מהגדה המערבית. המקרה הזה הסתיים בפשרה עם הפרקליטות שבמסגרתה קיבלו התובעים סכום של 720 אלף שקלים.
"הניסיון והפרקטיקה מלמדים שכאשר מדובר בתביעות שמונחות בפני בתי המשפט והן בעלות בסיס ונתמכות ומלוות בראיות חותכות לרבות צילומים, מסמכים רפואיים ותעודות פטירה, מרב הסיכויים הם שתביעות כאלו תתקבלנה", הוא אומר.
"הרי עולם המשפט עומד על הוכחות ועל ראיות. חוק הנזיקין הוא חוק מפורש שאיננו משתמע לשתי פנים והוא אומר שחד משמעית כל אדם, גוף, ממסד הגורם נזק לזולתו יקבל פיצויים מהמזיק. נסיבותיו המיוחדות של האירוע אינן משאירות ספק קל שבקלים שהאירוע יכול היה להימנע מהסיבה הפשוטה שנכחו ילדים בתוך הבית".
עוד הוא אמר, "להבנתנו לא הייתה שום אינדיקציה או סימן ולו הזעום ביותר שמעיד על כך שמדובר באזור עימות או מקום חיכוך, ולכן מדובר באנשים שישבו בביתם בשלווה ובבטחה".
מדוברות משרד הביטחון נמסר: "התביעה טרם התקבלה מלשכת השר. לכשתתקבל, תועבר תגובה ישירות אל הפונים ולא דרך אמצעי התקשורת".
נא להמתין לטעינת התגובות
