החופש לגרגר
בתי המחסה לחתולים הם לא בדיוק פתרון אידאלי ליצורים הפרוותיים האלה, אבל שם לפחות לא מאיימת עליהם סכנת מוות. אם אתם שוקלים לאמץ חתול, כדאי שתקפצו לביקור
במקומות הללו אפשר למצוא עשרות רבות, ואף מאות, חתולים, שבית משלהם הוא לא אופציה ריאלית. גם משום שמעטים פונים לבתי המחסה הללו כדי לאמץ חתול, וגם מכיוון שמפעיליהם חרתו על דגלם מתן פתרון לחתולים, גם אלה החולים הכרוניים, מופרעי ההתנהגות, העיוורים, הפיסחים והבלתי אטרקטיביים באופן כללי, עד סוף ימיהם.
בישראל אפשר למצוא כיום כמה בתי מחסה כאלה. הידוע בהם הוא "גרגורים", הממוקם ליד לטרון, שהוקם לפני שלוש שנים על ידי יוצאי "העמותה למען החתול". כאן חוסים כמה מאות חתולים שנאספו מהרחוב כשהם פצועים או חולים, נזרקו מבתיהם או ננטשו במהלך פינוי גוש קטיף. המטרה המוצהרת בגרגורים אינה למצוא בתים לחתולים, אלא לספק להם פתרון הולם לכל חייהם. אם יאומצו בדרך, מה טוב. המקום מצויד בכל מה שחתול צריך: גג מעל הראש, חימום בחורף, מיטות רכות לשינה, מזון, מים וטיפול רפואי, והרבה אהבה מצד המתנדבים. המתה היא מחוץ לתחום. "אנחנו מאמינים בזכותם של החתולים לחיים ולאושר, למים, למזון נגיש, לסביבה בטוחה ולאהבה וחמלה", אומרת רויטל ורסקין ממקימי המקלט.
מקום כזה נחוץ, לדעתה, שכן גם אחרי עיקור וסירוס מאסיביים של חתולי רחוב ופינות האכלה, עדיין יהיו חתולים חסרי אונים שיזדקקו לפתרון. והפתרון הוא לאו דווקא בית לכל חתול. "גם חתול שלעולם לא ימצא בית יכול לחיות אצלנו חיים איכותיים ומאושרים. אנחנו מתייחסים למקום הזה כאל הבית שלנו, ואל החתולים כמו אל החתולים הפרטיים שלנו, והם מרגישים את זה. זה מקום שמאפשר איכות חיים גבוהה, ולא רק מקום להתאכסן בו זמנית".
בחדרה פועל בית המחסה לחתולים של עמותת "הבית להצלת חתולים". במקום , היושב על שטח כפרי בין פרדסים, חלקו מקורה וחלקו פתוח, לא ממיתים, אבל נטל הטיפול בכל החתולים אינו קל. "אין ספק שקשה מאוד לקיים מקום כזה", אומרת אורית כסיף, העומדת בראש העמותה. "אם במקומות אחרים יש תחלופה, אצלנו לא רק שלא הורגים, אלא מחפשים כל דרך אפשרית להציל חתול חולה או פצוע. יש לנו כיום חוב של 30 אלף שקל לווטרינר על טיפולים רפואיים, והמימון נופל על כתפינו, כי אין לנו תקצוב ממשלתי והתרומות מעטות. יש וטרינרים כמו ד"ר יוני פרס (בנו של נשיא המדינה, שמעון פרס), שמטפלים בחתולים בתעריפים מוזלים, אבל אנחנו מוציאים בקביעות מהכיס הפרטי".
כסיף מאמינה שאף שרוב החתולים יבלו מאחורי סורג ובריח עד סוף ימיהם, יש צורך במקומות כאלה. "חתול לא יכול להסתדר לבד ברחוב", היא אומרת, "אם בעבר הם היו מוצאים מזון בפחי האשפה, היום הפחים הם מלכודות מוות לחתולים. חתול שנכנס, לא יוכל לצאת. נכון שיש אנשים טובים שמאכילים חתולי רחוב, אבל הם נתונים להתקפות מצד אנשים שחושבים שחתול זו חיה מזיקה. חתול ברחוב חשוף להתעללויות מצד אנשים צמאי דם שמשסים בהם את כלביהם או סתם הורגים אותם להנאתם. חתול שיגיע לתחנת הסגר עירונית לרוב יומת, כי לא נעשה מאמץ למצוא להם בית ולא רוצים להמשיך ולטפל בהם. לא ברור איך במדינה מתוקנת אין אף גוף ממוסד שתומך בחתולים, והם מופלים לרעה לעומת הכלבים".
אבל האפליה לא מגיעה רק מכיוון הממסד. גם הציבור מפלה את
גם מאיה רינגל, דוברת אגודת חובבי החתולים בישראל, אינה מאמינה שחתולים מותאמים לחיים ברחוב, כפי שנהוג לחשוב. "חתול ברחוב נפגע מצמא, מרעב, ממחלות, מדריסות ומהתעללות", היא אומרת, "אבל קשה מאוד למסור חתולים לאימוץ, ולכן רבים מהם מבלים את ימיהם בבתי מחסה, כמו זה שלנו בחיפה. נכון שלאנשים קל יותר להתחבר לכלב, אבל לחתול בבית יש המון יתרונות אם יודעים לקבל אותו כפי שהוא".
גם בית המחסה בחיפה קורס מעומס החתולים וההוצאות על אחזקתם. "היום, עוד לפני עונת ההמלטות, יש אצלנו כ-300 חתולים", אומרת רינגל, "בשנה מוצלחת אנחנו מצליחים למצוא בתים ללא יותר מ-100 -120. חתול שלא יאומץ יבלה אצלנו עד סוף ימיו. אנחנו משתייכים ל-Society No Kill ולא מוכנים לשחק את אלוהים ולהחליט מי לחיים ומי למוות".
החתולים אמנם לא חיים בכלובים, אך המקלט של אגודת חובבי החתולים הוא מכלאה מרוצפת בטון שאין בה מאומה מהסביבה הטבעית או דמוית הבית. "ברור שמכלאה, גדולה ככל שתהיה, היא לא סביבה אידאלית לחתולים, ואכן יש חתולים שמאוד מדוכאים במקלט. מה שברור הוא שברגע שבייתנו אותם, אנחנו צריכים להיות אחראים כלפיהם. אלה לא חיות בר שיכולות לחיות על ציד. טוב שיש גופים התנדבותיים שמוכנים לקחת על עצמם את האחריות. חבל רק שהם לא מתוקצבים בהתאם".
לאימוץ או לתרומות:
◄הבית להצלת חתולים בחדרה: 054-4427750
◄אגודת חובבי החתולים בחיפה: 054-2483360
◄גרגורים: 054-2447848
נא להמתין לטעינת התגובות
