סיפור האב בן ה-13 - סיפורה של בריטניה
סיפורם של ההורים הטריים אלפי פאטן בן ה-13 וחברתו שנטל סטדמן בת ה-14, הוא סמל לתהליכים שעברו על בריטניה בשנים האחרונות
מי שרוצה, יכול למצוא בעיניו של אלפי ניצוץ של ממזריות, אבל מי שמתאמץ יכול לראות שם את העליבות והבנאליות של הסיפור העצוב הזה, שעשה כותרות מסביב לעולם בשבוע האחרון ועורר סערה ציבורית בבריטניה הנאנקת תחת המשבר הכלכלי.
פאטן היה בן 12 כשהכניס להיריון את חברתו, שנטל סטדמן, אז בת 14. כך טוענים שני בני הזוג. אבל בעולם הערפילי והצהבהב של הטבלואידים הבריטיים, גם הנתון הזה הוא רק בסיס לשורה ארוכה של ספקולציות.
מיד לאחר שה"סאן" פרסם את הסיפור, פצחו הצהובונים האחרים בקמפיין שתכליתו להוכיח שאלפי הקטן איננו האב ושלמעשה יש הרבה מועמדים אחרים, כולם קטינים וכולם מצהירים שקיימו יחסים עם הנערה הצעירה.
הרמז של הצהובונים היה ברור: יש פה תעלול יחצני שמנסה לעשות כסף מסנסציה כזו של אב בן 13. ויש הרבה כסף להרוויח. היחצן שמייצג את אלפי פאטן העריך בפני ה"אינדיפנדנט" שאפשר לעשות חצי מיליון פאונד מהסיפור כולו. יותר מ-14 רשתות שידור בעולם כבר הציעו למשפחה סכום של עשרות אלפי פאונדים תמורת סרט "דוקומנטרי" בלעדי עם האב, האם והתינוקת.
כשהיחצן דיבר, הוא עוד לא ידע שיש נערים אחרים הטוענים שהם האבות של התינוקת מייסי, עניין שרק מוסיף עוד פוטנציאל מסחרי לכל הפרשה. עכשיו, מדווחים העיתונים הבריטיים, ייתכן שאלפי פאטן הצעיר יבצע בדיקת דנ"א כדי להוכיח את אבהותו ויפתח את התוצאות בשידור חי. אין גבול.
הסיפור של אלפי פאטן,
וישנה כאן דמותו הנאיבית ומעוררת החמלה של האב הצעיר, הילד אלפי, שנשאל בראיון ב"סאן" כיצד יוכל לממן פיננסית את התינוקת שלו, ושאל בתגובה "מה זה פיננסי?". וכאשר העיתונאית חזרה ושאלה איך יוכל לממן את התינוקת, ענה אלפי שהוא לא ממש מקבל דמי כיס, אבל מדי פעם אבא נותן לו עשר ליש"ט. עורכים ברחבי העולם העיתונאי שמעו את הטקסט הזה ונאנחו: ככה עושים טלוויזיה או עיתון.
אבל יש בפרשה הזו הרבה יותר מסתם ביזאריות. יש בה סמליות. וזו הסיבה שאלפי פאטן לא נשאר על גבי ה"סאן", אלא הפך לנושא שראש ממשלת בריטניה נאלץ להתייחס אליו ושהעיתונים המכובדים ביותר במדינה עוסקים בו באובססיביות.
דיוויד קמרון, מנהיג האופוזיציה השמרנית ומי שהסקרים מנבאים לו ניצחון בבחירות הבאות, הסתער על הסיפור הזה כדוגמה מוחלטת לביטוי המפורסם ביותר שטבע: בריטניה היא חברה שבורה. "בקושי יכולתי להאמין למראה עיניי", אמר קמרון אחרי הפרסום.
"ראיתי את הבייבי-פייס של אלפי פאטן, והוא נראה כמו נער שהיית רואה משחק כדורגל בפארק או הולך לבית ספר עם ז'קט שגדול עליו בכמה מידות. לא מתחיל משפחה משלו. לראות את התמונות הללו, להביט לתוך העיניים התוהות שלו, גרם לי לשברון לב ולדאגה עצומה".
הטענה של קמרון ושל השמרנים, בתמצית, היא שעשור תחת שלטון הלייבור הפך את בריטניה לחברה ללא גבולות שמקדשת ליברליות קיצונית ומחסלת את ערכי המשפחה. קמרון מנסה, כמובן, לעשות רווח פוליטי מכל העניין: התהליכים שעליהם הוא מדבר לא התחילו בלייבור.
בריטניה, פעם מדינה שהייתה ללעג ולקלס בגלל השמרנות המשפחתית האדוקה שלה, הפכה למדינה המובילה במערב אירופה בהיריונות של קטינות, והמדינה השנייה בשיעור היריונות של קטינות בעולם המערבי.
הכנסייה האנגליקנית, פעם מוסד מפתח בחברה הבריטית, הפכה לחלשה כל כך עד שלמעשה, בפעם הראשונה מאז המאה ה-16, יותר מאמינים מגיעים לכנסיות קתוליות מאשר לכנסיות אנגליקניות. לא שזה אומר הרבה: הבריטים הפכו לאחת האומות החילוניות בעולם, וה"דיילי טלגרף" פרסם בשבוע שעבר סיפור על אישה שפוטרה ממקום עבודתה משום שביקשה מחבריה לעבודה להתפלל למענה, במייל קבוצתי.
הודעת הדואר האלקטרוני הגיעה לבוס שלה, ובבריטניה הליברלית, החילונית, גילויים דתיים כאלה הם עילה לפיטורים. מערכת הרווחה של בריטניה עשירה ומשופעת תקציבים. הדיור הציבורי, אות מתה במדינת ישראל, עדיין פועל במרץ בבריטניה. אזרחים שאינם יכולים להרשות לעצמם דיור פרטי יכולים לפנות ולקבל דירה סבירה בעבור דמי שכירות סמליים ועם הבטחה שיישארו בה לתמיד.
מערכת מפותחת של מס הכנסה שלילי מבטיחה מענקים נדיבים לעובדים - עד כדי כך שהבעיה המרכזית היא "עודף תשלום" - אבל אזרחים בריטים יכולים גם לחיות מקצבאות בלי לעבוד כלל, עד כדי כך שישנן ערים בבריטניה שבהן דור שני ושלישי לתושבים שמעולם לא עבדו.
המדינה מעניקה תמריצים למשפחות חד-הוריות, ובכך, טוענת האופוזיציה, מערערת את הצידוק הכלכלי למשפחה הגרעינית הקלאסית (אמא, אבא, ילדים) ומעניקה לגיטימציה מוחלטת לתאים משפחתיים שלא מתפקדים. ברור שקריסתו של מוסד המשפחה בבריטניה מתבטאת לא רק בהיריונות קטינים - זו רק התופעה הפיקנטית ביותר - אלא גם בשורה של תופעות חברתיות אחרות. שליש מההורים בבריטניה שנפרדים מבני זוגם לא רואים עוד את ילדיהם.
איך כל זה קשור לאלפי פאטן ולשנטל סטדמן - האב והאם הצעירים? קשור מאוד. סטדמן מתגוררת בדיור ציבורי עם הוריה. שניהם מתקיימים מקצבאות ולא עובדים. הלייבור החדש הפך את הקצבאות לעניין רחב מאוד: הם מקבלים הבטחת הכנסה, קצבת דיור, מס הכנסה שלילי להורים, וקצבת ילדים - בסך הכל מדובר בכ-30 אלף ליש"ט בשנה, נטו (כ-170 אלף שקל).
זהו סכום שאפשר לחיות ממנו בכבוד ואפילו לפרנס משפחה, גם אם בדוחק מסוים, מחוץ ללונדון.
אפילו בלייבור מתחילים להבין שסכומים כאלה גורמים למלכודת חברתית, משום שהם מתגמלים דורות של בריטים שאינם עובדים. בעוד שנה תוכל שנטל, על בסיס היותה אם לתינוקת, להגיש בקשה לדיור ציבורי.
סביר להניח שהבקשה הזו תאושר; אלמלא הייתה אמא, כנראה הייתה נדחית. היא גם תקבל קצבה מוגדלת, כאם קטינה לתינוק. החל מגיל 16, אזרחים בריטיים זכאים לקצבאות. פאטן, לעומתה, דווקא לא מתגורר בדיור ציבורי. הוא חי עם אמו. אביו דניס עזב את הבית ויש לו לפחות בת אחת ממערכת יחסים אחרת - היא בת 13, וכבר בהיריון.
השכנים מדווחים על מסיבות רועשות שהאם, ניקולה פאטן, עורכת בביתה. על אחד מחלונות הבית תלוי שלט קטן: "אני חרמן". הוא נתלה על ידי האם. השכנים אומרים שאלפי פאטן "נראה תמים עד הרגע שהוא פותח את הפה המלוכלך שלו". ניקולה פאטן אמורה להופיע בבית המשפט בסוף החודש בגלל תביעת הזנחה שהוגשה נגדה על ידי המועצה המקומית.
הסיבה: אלפי פאטן לא מגיע לבית הספר. בסופו של דבר, זה סיפור עצוב על הזנחה. ההורים של אלפי ושל שנטל לא התנגדו לקשר ביניהם, גם כאשר הוא הפך למיני. ההורים של שנטל אפילו שמרו חליפת בית ספר אחת של אלפי בביתם, כדי שיוכל לישון שם באופן קבוע. הוא היה בן 12, אבל רשויות הרווחה בבריטניה אומרות שלא מדובר בהזנחה בניגוד לחוק.
בכלל, באיסטבורן, האזור שבו השניים מתגוררים, התושבים מדווחים שאין שום דבר חדש או מעניין בסיפור הזה. "יחסי מין בין קטינים הפכו מאוד לפעילות חברתית מקובלת, כמו לשחק בפלייסטיישן", אמר פעיל מודאג של ארגוני רווחה לילדים.
האמת היא שמדובר בתופעה מובנת מאליה: הגישה הרשמית במערכת החינוך הבריטית היא שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להטיף לילדים שלא לקיים יחסי מין, וזו נחשבת גישה "מוסרנית" ו"שיפוטית" - לכן עדיף רק להציע להם לנקוט אמצעי הגנה כאשר הם עושים זאת.
כאשר שנטל גילתה את ההיריון, לאחר ביקור אצל הרופא, שמרו שני הילדים על הסוד עד השבוע ה-18. הרופא לא חש שום צורך לספר להורים, וההורים, כאשר גילו, לא דנו באפשרות של הפלה. במקום זאת הם העדיפו לרוץ ל"סאן" ולנהל משא ומתן באמצעות יחצן על סכומי הכסף שיקבלו בעבור ראיון בלעדי.
עכשיו הם נתונים בסכסוך אדיר עם ה"סאן": לטענת ה"אינדפנדנט", קיבלו ההורים של אלפי ושל שנטל רק 10,000 פאונד במקום 25 אלף שהובטחו להם. מיותר לציין שלא ההורים ובטח שלא הצהובון העסיקו את עצמם בפרטיותם של שני הקטינים.
מערכת הבריאות הבריטית, שהתקינות הפוליטית (הפוליטיקלי קורקטנס) היא נר לרגליה, אפילו מעודדת הורות של קטינים. "יחידת היריונות קטינים" הפיצה הנחיות למורים בבתי הספר, שבהן נאמר כי "יש לספר לנערים קטינים על ההנאה שבהורות מוקדמת ולדון עמם במטרות ובשאיפות כהורים".
ראש היחידה, קתי המלין, כותבת בהנחיות ש"נערים קטינים יכולים להיות הורים גאים ומוכשרים". הנייר הזה, דיווחו העיתונים הבריטיים השבוע, הוא המדיניות הרשמית של הממשלה בווסטימנסטר.
מלאני פיליפס, בעלת טור שמרנית ב"דיילי מייל", כתבה השבוע שבריטניה זרעה רוח וקוצרת סופה.
היא מזהה "התמוטטות גדולה של ההבנה המוסרית הבסיסית שפעם החזיקה את החברה שלנו. יש אובדן עמוק של תכונות האיפוק וגבולות ההתנהגות, אובדן שמקודם על ידי ליברלים נרקיסיסטים מלמעלה וממומן מלמטה על ידי קצבאות רווחה, שמאפשרות לחמוק מתוצאות מעשיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
