מי ברז. זוכרים?
במשרדי הממשלה, במקורות וברשות המים כבר שנים מתוסכלים מהדימוי הירוד של המים שהם מספקים לציבור, לעומת ההילה הזוהרת של המים המינרליים. הימים האחרונים העלו מעט סומק בלחייהם
במשרדי הממשלה, במקורות וברשות המים יש מומחים שכבר שנים מתוסכלים מהדימוי של המים שהם מספקים לציבור,לעומת ההילה הזוהרת של המים המינרליים. הימים האחרונים העלו מעט סומק בלחייהם.
התקשורת מלאה עתה קולות שמדברים בשבחם של מי הברז. שנים לא רצו להקשיב למומחים שטענו כך-ולפתע הציבור נאחז בדבריהם כמו בקרש הצלה. השאלה היא מה יישאר מאבק הכוכבים אם וכאשר חיידקי הקולי ייעלמו ממעיינות הצפון כלעומת שבאו.
האמת נמצאת אי-שם באמצע. בהשוואה בין מים מינרליים למי ברז יש לכל צד רשימה ארוכה של יתרונות וחסרונות. למשל: האם הוספת הפלואוריד למי הברז מועילה (הוא מגן על השיניים מעששת) או מזיקה (מדובר בכימיקל לא ידידותי לאדם ולסביבה). ולעתים מתבלבלים בין המים לאמצעי ההובלה: ישראלים פותחים את הברז ונחרדים מהזרם המעופש בגוון חלודה שבוקע ממנו. הם מאשימים את המדינה, אבל היא לא אחראית לצנרת הרקובה של הבניין.
גם במערך ההובלה והאחסון של המים המינרליים לא הכל מושלם: בבקבוקי פלסטיק שנחשפים לשמש עלולות להתפתח אצות ובקטריות; לתוך הבקבוקים שמבלים ימים ארוכים בתחנות הדלק עלולים לחדור גזים רעילים; והכדים של חלק מהחברות מכילים ביספינול A, כימיקל שעל נזקיו מתנהל ויכוח ער בקהילה הרפואית העולמית.
משבר אמון
ההחלטה שכל אדם ומשק בית צריכים לקבל היא פשוטה, אבל בסיס הנתונים סבוך ועתיר ידע מדעי. בתנאים המעורפלים האלה, לתדמית יש תפקיד מרכזי. ובמגרש הזה כבר שנים המים המינרליים רושמים ניצחון מוחץ. הסיבה המיידית היא שלחברות המים המינרליים יש אינטרס כספי מובהק ומנגנון מהוקצע של יחסי ציבור ומיתוג. אבל הרתיעה של הישראלים ממי הברז קשורה גם להלוך רוח עמוק יותר: אובדן האמון במדינה ובמערכות הציבוריות.
להפרטת המים יש ממד כלכלי מטריד-המדינה מוכרת בזול את מי המעיין של כולנו לחברה פרטית שמשווקת לנו אותם בחזרה במחיר מופקע. ויש גם מרכיב פסיכולוגי: אף שתאגיד עסקי קיים כדי להרוויח,
הציבור נוטה לסמוך עליו יותר משהוא סומך על הגופים שמקבלים ממנו משכורת ותפקידם לשרתו. זה עצוב, וזה חלק מפשיטת הרגל של מוסד המדינה.
בניסיון לרכך את המכה צוטט בימים האחרונים מנכ"ל מי עדן, באומרו "תוצאות הבדיקות לא מעידות על זיהום, אלא על כך שהמים לא עומדים בתקנים של מים מינרליים טבעיים". המסר הסמוי: גם כשיש אצלנו בעיה, המים שלנו לא פחות טובים ממי הברז.
אך כאן חשוב לדייק: את מי מעיין סלוקייה אפשר לשתות-וגם בימים אלה נמשכת שאיבתם לטובת יישובי הסביבה-אבל רק לאחר חיטוי והכלרה. כל עוד משייטים בהם קוליפורמים וסטרפטוקוקים צואתיים, בהחלט לא מומלץ ללגום מהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
