הרוב בחר: ימין אש
השמאל איבד בבחירות האלה כארבעה מנדטים למפלגות קיקיוניות. זה לא שמאל, זה סלון
כהנא בהיכל. עד שאתם ממלמלים ציפי וביבי, כהנא נכנס לכנסת ישראל. לא צל כהנא, לא רוח כהנא, לא ליברמן, אלא נציג פומבי של הרב מאיר כהנא בכבודו ובעצמו, מספר 4 באיחוד הלאומי,
הסיפור גמור. למרות שרשרת הספינים האינסופית של קדימה אחרי הבחירות, בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה הבא. הוא עומד בראש מחנה של 65 חברי כנסת, רוב מלא וסגור בבחירות שלנו. הרוב בחר ימין וימין קשה, ימין אש נכנה את הקואליציה הזו, לפחות 19 מנדטים לבעלי היד החזקה, ליברמן וכצל'ה, לנדאו ואלדד.
נתניהו היה רוצה להקים ממשלת אחדות עם ברק והעבודה יותר מכל, ובמצב רוח מסוים אפילו עם לבני וקדימה, אבל לא כל מה שרוצים מקבלים מיד. נתניהו התבגר. הוא ניסה את ברק השבוע מיד אחרי התוצאות, הוא הבין שאחרי מכת הפטיש אין עם מי לדבר, הוא ינסה לבנות ממשלה רחבה לאט לאט, ובינתיים יקים ממשלת ימין אש, בדיוק כפי שרוב הציבור ביקש.
את הממשלה הראשונה יבנה במהירות, ובזיל הזול, יחסית. הצהרה פומבית בעניין מדינה פלסטינית, הצהרה פומבית בעניין מלחמת עולם בחמאס, עוד אחת בעניין סלע קיומנו וזכות אבות, וחוץ מזה, שר בינוני מינוס לאיחוד הלאומי, שר בינוני מינוס לבית היהודי, כל אגודת ישראל בעבור יו"ר ועדת הכספים, שלושה שרים לש"ס, לאלי ישי אין אופציה נוספת וליברמן בכלל רותח עליו, שיגיד תודה, וארבעה עד חמישה שרים לליברמן. לא חמישה, ארבעה מספיק, ליברמן ממילא לא ממש אוהב לגדל אותם. וכל היתר, לפחות עשרה תיקים נוספים, לחברים בליכוד.
זו אכן תהיה חגיגה גדולה, אבל הפרק השני יבוא מיד אחר כך, הניסיון לפרק חלקים ממפלגת העבודה מצד אחד, וחלקים נוספים מקדימה, מצד שני, לטובת ממשלת אחדות. אהוד ברק בסוף דרכו הפוליטית, אומרים בליכוד, וביטחון ישראל חשוב לו מאוד. גם פואד בן אליעזר כך, ויש מצב ליצור סדק ראוי שיקיף נוספים, את ההתנגדויות של יחימוביץ' ופינס שמענו שלוש שנים, וכל הסכנות שעמדו לפתחנו עדיין עומדות. אם נתניהו יגיד לברק אני שומר לך שלושה חודשים את תיק הביטחון, הוא לא יבוא? ואם הוא יגיד את זה לשאול מופז, הוא לא יבוא? 14 מתוך 15 הח"כים הראשונים של קדימה באו מן הליכוד. הם לא ילכו לאחדות עם אחים?
אריק שרון ידע לבנות קואליציה וממשלה לכל מטרה, תוך שינויים מתבקשים במהלך הדרך, ממטרה למטרה. לממשלת קיצוץ - קואליציה אחת, לצורכי מלחמה - קואליציה אחרת, למעשה ההתנתקות - קואליציה שלישית, ולתמורות בכלל מהפכה שלמה. שרון ידע לשחק היטב בין זו ובין זו, נוגע בצרכיו של כל מועמד במיומנות ובהנאה מרובה.
האם נתניהו יודע את המלאכה הפוליטית? עדיין לא נמצאו ראיות לכך. אם נתניהו ייתקע במעשה המרכבה, אם לא יידע לפעול נכון, ניאלץ להישאר בחסות ממשלת הימין של כל הזמנים, כצל'ה, לנדאו, בגין, ליברמן, סער, כחלון, יעלון, ארדן וכל החבר'ה. בחרתם קיבלתם. לא מעט חברים ברשימה הנ"ל פוחדים מכך פחד מוות.
ציפי לבני ניצחה. בתחרות, בהתמודדות, בהתגוששות האישית, בעימות שבינה ובין נתניהו וברק, היא ניצחה. לא במערכת הבחירות, רק בקרב הבינאישי. לבני ניצחה, לא קדימה. ובמו ידיה, על משקל ספרו של אברהם קריניצי, עם קצת עזרה מקמפיין מבריק, במו ידיה כפשוטו.
על הקמפיין היו אדלר, אייל ארד, קלמן גייר, חיים אסא וליאור חורב. גייר ואסא היו שושבינים בניצחונו של יצחק רבין, ומערכת הבחירות הזו דמתה להפליא למערכה ב-92'. לבני החלה לנסוק כשבועיים לפני הבחירות, במקביל לסדרת הופעות אינטנסיבית בכל מקום שרק יעלה על הדעת, על פי הנחייתה. נתניהו המשיך להסתגר אז בהתאם לקמפיינים של אחרים, ברק וחבריו נשארו עטופים בענייני מלחמה, ולבני נכנסה לסיום המירוץ, מודעת מאוד, משתוקקת לצאת אל הרחוב. מלכתחילה חשבה שפתיחות מלאה ככל האפשר זה הקמפיין. והמפגש עם הבוחר זה הסיפור. היא גם דיברה על כך וגם הציעה זאת. משום כך גם הייתה הראשונה שהסכימה לראיון-שימוע מפורט במיוחד, כאן אצלנו. פתוח, שונה, אין מה להסתיר, מאלצת את האחרים לצעוד בעקבותיה.
מול שני הקישואים חמורי הסבר, ברק ונתניהו, היא פרח הלילך. מלבבת, משלנו, בגילנו, בשפתנו, משאבת קולות שלא הייתה כמותה. בת הים הקטנה, שמעתי קוראים לה, נתנה שיעור לכל חכמי הקמפיין באשר הם על שתיקת מועמדים שלא עובדת, על הסתגרות מכשילה, על משמעותו של קיבעון מקצועי והצגות מלאכותיות לבוחר. היא בעטה בכל אלו ופנתה ישירות, בחומה, מדברת ככל שתרצה על כל מה שתחפוץ, אישי, טבעי, ומסחררת אלפים. לבד. היא והם.
לבני דיברה ב"שתי ידיים". למוטט את שלטון החמאס, מצד אחד, ואופציות של תקווה ושלום, מצד שני. מלחמה נחרצת יותר בעזתים עכשיו, מחר בבוקר, אבל גם הסכמי שלום עם עמי האזור מעבר לחלון. המיקס לא מציאותי, אבל עובד, כולנו מקווים לטוב כל הזמן. בעיקר עשרות אלפי מצביעי השמאל שנהרו אחרי לבני בשבוע האחרון.
אין שום ספק, בריצתו אל ציפי לבני המליך מחנה השמאל את אש הימין על ישראל. זו עובדה. בתמימות אולי, בלי כוונה, אבל השמאל המליך את אש הימין. שעטת השמאל, ריצת העדר של השמאל, מפחד נתניהו, מתיעוב ברק, תוך כדי חיפוש עצמי, בגלל התלהבות רגעית, לך תדע מדוע השמאלנים האלה מתרוצצים אחוזי אמוק מתחנה לתחנה. זה לא שמאל, כתבתי לפני שנים על "המחנה" הזה, זה סלון, התכנסות יום שישי לא מחייבת. משום כך שגוי לומר שמחנה השמאל התרסק. כבר שנים שאין "מחנה", ושזה כל מה שיש. מי שמבקש יותר יצטרך להזיע בין הציבור, בתוכו, לא להציג טייחים בתשדירים.
כך או כך, לבני סגרה השבוע מעגל גדול. בימי נערותה הייתה חברה בשתי תנועות נוער סותרות, בו בזמן, בבית"ר ובצופים. היא החלה את דרכה הפוליטית עם הבית"רים, נפרדה מהם ופנתה שמאלה. אם חברי מחנה השמאל, בגילים שונים, העדיפו את נסיכת המחתרות על פני מנהיגיהם ברק ואורון, אין ספק, היא התקבלה גם למעגל השני של חייה. יותר מזה - היא הפכה למנהיגה מובילה של מצביעי השמאל. בדיוק כפי שקרה לרגע לאולמרט. מה קורה למחנה השמאל אמרנו, זה סלון, קניון גדול, מונע בעיקר על ידי טרנדים. אבל מה קורה עם הנסיכים האלה, שהם חוצים מחנות בגיל 50? עד אז הם לא מבינים?
מחנה השמאל העביר את קולותיו ללבני מצד אחד, ולמפלגות הקיקיוניות מצד שני, כ-93 אלף מצביעים שקולם עלה בעשן. לאפרים סנה, למשל, הצביעו כ-6,000 קולות , למימד כ-25 אלף, כמעט מנדט מלא, ופלוס כל הירוקים למיניהם - כמעט ארבעה מנדטים. כאשר כתבנו זה לא שמאל זה סלון, לכך התכוונו.
קחו למשל את חיים אסא. הוא איש מפלגת העבודה מימים ימימה, אסטרטג פוליטי, פרוע מעת לעת, מבריק, ועם קבלות ראויות. בחירות יצחק רבין, בחירות שלמה בן עמי, בחירות עמי אילון וכו'. במהלך כל השנה שעברה ישב אסא עם קבוצת חברים, ביניהם ד"ר אבנר בן זקן, על סדר היום החדש, המיועד, למפלגת העבודה. סיעור מוחות, התאמה למציאות חיינו, שדרוג ועדכון תפיסות.
הרעיונות היו פנטסטיים, נועזים במיוחד. באחריות המדינה למשל, הם הציעו, להקציב הון ראוי לכל חייל משתחרר, כמאה אלף שקל, לצורך שוויון הזדמנויות. ההצעה לוותה בחישובי כדאיות פלוס היתכנות כלכלית, נייר מפורט ורציני. איש במפלגת העבודה כמובן לא פתח את חוברת ההצעות חוץ מאיתן כבל, המזכ"ל.
זמן קצר אחר כך ראיתי את שניהם, זקן ואסא. הם עסקו בשאלה אם הקמת מפלגת שמאל חדשה אכן מעשית, באמצעות האינטרנט, בהשפעת אובמה. הם ירדו מזה. בן זקן הלך למפלגת השמאל החדש והיה מועמד שם לרגע. ואסא קיבל טלפון מקלמן גייר, איש הסקרים של ציפי לבני. צריך אותך, אמר לו. לבני הייתה במצוקה ואסא הצטרף אליו. ומה עם מפלגת העבודה, שאלתי אז. הם בעצם זרקו אותי, ענה. ואתה הולך לנקום? כן, אמר, אני נקמת הטרקטור.
הישיבות האסטרטגיות של צוות לבני כללו את אדלר, ארד, גייר ואסא, על פי רוב. הקמפיין השלילי נגד נתניהו יצר את התגובה המצופה, בריחת מצביעים מן הליכוד אל מפלגות לוויין דומות. כך נהגו השניים גם ב-92', עם ניצחונו של יצחק רבין על יצחק שמיר, בקמפיין זכור במיוחד, "מושחתים נמאסתם". קולות רבים נדדו אז מן הליכוד למפלגות לוויין של הימין, ובעיקר לצומת של רפאל איתן, שהגיעה עד לשמונה מנדטים. זו, אגב, התנועה הטבעית. כאשר קמפיין אלים פוסל מועמד מוביל, נבנית דמות אחרת, מחליפה. ב-92' זה היה רפול, הפעם ליברמן.
גייר ואסא ידעו שהם בונים את ליברמן, אבל לא ידעו להעריך עד לאן יגיע, ובעניין זה הופתעו. הם גם ידעו שקמפיין "ביבי או ציפי", קמפיין הבהלה, המירוץ הצמוד, יפרק את כל מחנה השמאל, העבודה ומרצ, ויפנה את הבוחרים ללבני. אבל בקמפיין כמו בקמפיין, ובעיקר במבריקים שבהם, המתמודדים והנוקמים רוצים ניצחון בכל מחיר.
שני שרי העבודה, יצחק הרצוג ושלום שמחון, הופתעו היטב מן התוצאה הסופית. היקף הנטישה הפתיע אותם. עם כל הכבוד לבוחר, אמר לי הרצוג, זה לא הגיע לנו. לא כזה עונש. גם אחרי שאני מביא בחשבון את כל השגיאות, עשינו עבודה טובה ועבדנו קשה מאוד. ואם זו התגובה הציבורית, אם אחרי כל העבודה הזו אנחנו חוטפים אותה ככה, אז די, נמאס.
"ככה", אומר הרצוג ומתכוון לספין אחד של תעמולה. "ככה", אומר שמחון ומתכוון לכך שדי היום בקמפיין קטן ומרוכז אחד כדי לשרוף עבודה גדולה של שלוש שנים. זה משפיל, אמר לי. זה מעלה ספקות באשר לשירות הציבור, ובעיקר זה גם כואב. כואב פיזית.
עם שמחון והרצוג שוחחתי. לזהבה גלאון, מן הח"כיות הטובות שידענו, היחידה, האחת והיחידה שעמדה כל העת מול שחיתות שלטונו של אולמרט, לא היה לי אומץ לצלצל, שלא לראות בכאבה. רוצה לומר, ערמת שמאלנים, שבסוף בסוף לא תמצאו נבחרי ציבור שירצו לייצג אתכם.
זו הייתה מערכת בחירות חמוצה ומלאה בחרדות. אצל כל המתמודדים מנינו קודם כל את החסרונות. הציבור בחר בעיקר במחנה הימין והימין הקשה, ויש לאפשר לו ליהנות מבחירתו, בשיתוף ראוי של ציפי לבני וקדימה. אלו תוצאות המערכה, ונדמה לי שבסוף התהליך זו גם תהיה ממשלת ישראל הבאה.
קמפיין נתניהו צלע מאוד, להערכתי, ואיבד את עולמו לקראת סיום. קמפיין ברק לא ידע לצאת מן המלחמה, טעה כשהלך אחרי נתניהו רק בענייני ביטחון ולא הציג את נבחרת שומרי העבודה, לה יזדקקו רבים מאוד מחר בבוקר. עדר הטוקבקיסטים, שנע בבחירות אלה מקללה לקללה על פני הרשת, הוזיל מאוד את ערכה. עמוס עוז, כמו עיתון "הארץ", גמר גם את מרצ ולא רק את העבודה.
ועוד מילה. למרות כל המחלוקות, תודה לשר הביטחון אהוד ברק על הדרך שבה דאג להגן על ילדינו באזורי העימות ובגבולות, בימי הגנה כמו בימי מלחמה.
בדצמבר פוטרו כ-6,000 עובדים , בלי שנמצאה להם תעסוקה. בינואר - כ-4,500. אחרי שבחרנו ונחנו, ביום ראשון יתחיל הקרב של כל אחד מאיתנו על העבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
