הבחירות שפספסנו בגלל המלחמה בעזה
המבצע בעזה הניע את מערכת הבחירות, קבע סדר יום דל ורדוד, עיצב סגנון וגם בחר מנצחים
אבל אז יצאנו למבצע, ושכחנו למה בכלל הבחירות הוקדמו ומדוע מצאנו את עצמנו בקלפי (תזכורת: פרשיות השחיתות של ראש הממשלה, אהוד אולמרט).
המלחמה בעזה הניעה את מערכת הבחירות, קבעה להן סדר יום דל ורדוד, עיצבה את הסגנון וגם בחרה את המנצחים. על אווירת הבחירות השתלט מצב רוח מלחמתי קודר. צאו לרחובות ותראו שמה שחשוב לנו זו ישראל חזקה, ומי יותר נאמן לה, מי יותר חזק בביטחון, על מי אפשר לסמוך ברגע האמת, הטלפון בשלוש בלילה והמלאכה שלא הושלמה בעזה.
כל שאר הנושאים החשובים שנלוו למערכה, כמו סוגיות החינוך, מעמד האישה או ברית הזוגיות היו בסך הכל נספח אינטרסנטי, שטחי, תוצר של סקרים מזדמנים.
ולא רק זה. בין המועמדים התנהלה מלחמה כוחנית: מי חזק יותר, מי בוטה יותר, מי לאומני יותר. למי יש שוט גדול יותר. בקרב הזה יש קבוצה מנצחת ושחקן מצטיין. הקבוצה היא מפלגות הימין, אלא מה, שאין סקר שלא מעניק להן את הרוב הדרוש להרכיב ממשלה.
נתניהו יהיה כנראה ראש הממשלה, אבל לא יוכל למשול בקלות
המצטיין הוא אביגדור ליברמן, שהשאיר את שנאת הערבים שלו על אש קטנה, עד שבאה המלחמה, הקפיצה את מניות הסכסוך לשמים והביאה להתלקחות הגדולה. הפנייה הישירה וחסרת המעצורים הפכה את ליברמן לטרנדי, כתובת למצביעי מחאה מימין ומשמאל.
בנימין נתניהו עלה על הגל הלאומני הזה, אבל לא הצליח להתרומם. היו לו תנאים אופטימליים, אווירה מיליטריסטית, מותג מצוין ויריבה נוחה, אבל הוא לא השכיל להרגיע את נפגעי החרדה והכיס מהקדנציה הקודמת שלו ומימיו כשר אוצר.
הוא עשה גם טעויות בניהול הקמפיין וקיבל החלטות טקטיות שגויות
בעניין ליברמן. נתניהו יהיה כנראה ראש הממשלה, אבל לא יוכל למשול בקלות. הוא פנטז על 35 מנדטים ורצה היררכיה ברורה בקואליציה, אבל עלול לקבל הרכב מפלגות בעייתי שמזמין צרות צרורות גם בתוך הליכוד.
וציפי לבני? היא יכולה אולי לנצח את נתניהו, אבל לא את גוש הימין. הפייט המכובד שניהלה עשוי להסתיים בטרגדיה אישית וציבורית. אם קדימה תקבל יותר מנדטים היא תמצא את עצמה בלי שותפים לדרך, והמדינה תיכנס לתסבוכת לא פשוטה. מעולם לא נשארה כאן המפלגה הגדולה בחוץ, וגם למסורת יש לפעמים משקל רב, ציבורי ואתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
