כמו מצוות מרור
בשעה שהתבוננתי בפניהם שטופות האור של החתן והכלה שהביטו זה בזה, חשתי לפתע מהי בחירה כהלכה. הרב חנן פורת מחכה ליום שבו ייבחרו לעמוד בראש המדינה מנהיגי ציבור יראי שמים וישרי דרך
אך למען האמת, על אף הסקרנות הטבעית "להציץ מאחורי הפרגוד" ולחזות את התוצאות, ועל אף ההכרה שההכרעה בבחירות הינה גורם כבד משקל לעתידנו, חש אני כי בפי טעם חמצמץ, ואולי אף מר, בכל העיסוק בנושא זה, ואני מנסה להבהיר לעצמי מה פשר תחושה זו ולמה כה מר הדבר.
כדי להסיר ספק עלי להדגיש שההצבעה בבחירות הינה בעיני חובה גמורה, הן בשל עצם ההשתתפות בתהליך הדמוקרטי התואם את דברי חכמים: "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור", הן בשל התובנה הפשוטה, שכל הימנעות מהצבעה משמעותה בפועל מתן תמיכה לצד המנוגד לעמדתך. ובכל זאת משהו שהתקשיתי להגדירו העיק עלי ולא נתן לי מנוח עד אמש.
והנה השתתפתי אמש, בליל ט"ו בשבט, בבחירות מסוג אחר לגמרי, ובעקבותיהן התברר לי מה בין 'בחירה' ל'בחירה' ומה פשר המועקה. בבחירות האחרות שהתקיימו בליל ט"ו בשבט, בחרו זה בזו וזו בזה אריה בן משה ורונית הגר ואיילת השחר בת רפי ומיכל פרץ, והחליטו להקים יחד "בית יהודי" נאמן ולבנות חורבה מחורבות ירושלים.
החופה, שנתנה גושפנקה ל'בחירות' אלה נערכה תחת שמי ירושלים עיר הקודש והיתה ספוגה יופי והוד שקשה לבטאם במילים. ובשעה שהתבוננתי בפניהם המאירות והשמחות של האמהות והאבות – ראשי המכינות התורניות ביתיר ובעצמונה – והצצתי בפניהם שטופות האור של החתן והכלה שהביטו זה בזה, חשתי לפתע מהי בחירה
כהלכה, ובאוזני עלו השורות האהובות משירה של נעמי שמר המלמדות איך עושים בחירות, "אני אבחר בך ואת בי תבחרי וביחד נהיה לרוב".
ובכן, לתשומת לבכם: אלה הבחירות האמיתיות, ואולי גם הבחירות הקובעות כיצד תראה הקואליציה היציבה של "הבית היהודי", וכיצד יהיה ניתן להתמודד אגב אורחא גם עם דמותה היהודית של המדינה וגם עם בעיות הדמוגרפיה. ומעל לכל, אלה בחירות שלכתחילה ולא בדיעבד אינן מותירות טעם חמוץ או מר.
מספרים שפעם שאלו את 'החזון איש', איש ההלכה הדגול, האם ראוי להשתתף בבחירות לכנסת והוא ענה וללא היסוס: ללא ספק זוהי מצווה גמורה. חזרו ושאלו אותו: האם זו ממש מצווה כמו אכילת מצה? השיב 'החזון איש' בחיוך: כן, זו ממש מצווה, אבל לא כמו מצה אלא כמו מרור.
ואני שואל את עצמי אחרי ככלות הכל, האם נגזר גורלנו שמצוות הבחירות תהיה תמיד כאכילת מרור? אימתי נזכה שתהיה מצווה זו קצת יותר מתוקה? אימתי ייבחרו לעמוד בראש המדינה מנהיגי ציבור יראי שמים וישרי דרך, ההולכים בדרכה של תורה וכל מגמתם רק טובת העם והארץ, החברה והמדינה?
אולי הקשיתי לשאול ויעד זה יושג רק בימות המשיח, בשעה שתתקיים התפילה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". אך מכל מקום בשלב הביניים איננו יכולים לפטור עצמנו מן המשימה לבחור לשם שמים באותה מפלגה הקרובה ביותר לדעתנו להגשמת החלום, שאותו הגדיר הרב קוק זצ"ל באיגרתו לראשי המזרחי בראשית דרכה של התנועה הציונית-דתית: "מגמת הציונות - תחיית האומה בתורתה על אדמתה". ואף אם גם היום, לאחר קרוב למאה שנה, עדיין רחוקה הדרך וכלל אינה פשוטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
