יומן ספארי: גורי השימפנזה בני שנה
שמחה גדולה ברמת-גן. שנה אחרי לידת גורי השימפנזה המשולשת חוגגים להם יום הולדת. השלושה, ליצ'י, ליבי ואלון, מתפתחים כראוי, מרגישים נפלא ולא מפסיקים להשתובב ולהחליף נשיקות
גור השימפנזה דומה מאוד לתינוק האנושי, בעיקר בחודשים הראשונים לחייו. הוא זקוק להרבה מגע וחום ולחלב כל כמה שעות, ונשאר צמוד לאימו במשך השנים הראשונות לחייו. בגיל חצי שנה הוא לומד לזחול ובגיל שנה הוא כבר בעל יכולת הליכה טובה מאוד, אך בדומה לתינוק האנושי הוא עדיין מפונק מאוד וממשיך לינוק, לעיתים אפילו עד גיל ארבע.
כמו כל התינוקות, גם שלושת הגורים החדשים סבלו בשנה החולפת מנזלת, שיעול ודלקות עיניים. את הכל הם עברו בגבורה והיום, לאחר שהשנה הקריטית בחייהם חלפה, שלושתם מרגישים נפלא ומתפתחים כראוי. חצר השימפנזים תוססת ושמחה מאי פעם, הגורים מרבים לשחק ולהשתובב וליצ'י וליבי לא מפסיקים להתנשק.
"לעיתים קורה שהשלושה רבים ביניהם על האוכל ועל האפשרות לחטוף אותו ראשונים, ואז אם יש צורך, לוקחת כל אם את הצאצא שלה הצידה ומרגיעה אותו", מספרת עינת קובץ תם, מטפלת בקופים מזה 21 שנה. "גם
מה שמוזר בכל הסיפור היא העובדה שלונה הייתה עם התקן תוך רחמי ובכל זאת הצליחה להתעבר. מוזרה עוד יותר היא העובדה שאביב, הזכר השליט בקבוצה, מעוקר ומי שאחראי להמלטות הוא בנו הצעיר, אבשלום בן התשע. בדרך כלל בתקופת הייחום לא יאפשר הזכר השליט, הגדול והדומיננטי בקבוצה, לזכר אחר בקבוצה להזדווג. אלא שאבשלום, מסתבר, שובב במיוחד והצליח לעבר שלוש נקבות מבלי שאביב יבחין בכך.
הקשר של השימפנזים עם הגורים ימשיך להיות חזק מאוד גם בשנים הבאות והן יגדלו אותם עד שיהפכו לעצמאיים. בערך בגיל שמונה-עשר כבר לא יהיו צמודים לאימם אך גם לא יתרחקו ממנה מידי, ובמקרה שיחושו מאוימים, עדיין ילכו לקבל נחמה מהאחת והיחידה: אמא.
נקבות שימפנזה לרוב נטולות אינסטינקטים אימהיים והן מפתחות אותם על ידי צפייה בנקבות שימפנזה אחרות בקבוצה. כאשר המצב בקבוצה נורמאלי הכל מתנהל בטבעיות והנקבות נחשפת להנקה, סחיבה ולמגע הגופני עם הוולד. אך במידה שרוב הנקבות זקנות או צעירות מאוד, עשוי להתפתח מצב בעייתי בו האם אינה יודעת כיצד לגדל את הוולד שלה ואף עלולה לסכן את חייו.
מצב דומה התרחש בספארי לפני כ-27 שנים, כאשר אוגוסטה, נקבת שימפנזה, לא ידעה כיצד לטפל ולהיניק את הוולד החדש שלה. התערבות אנושית עשויה ליצור החתמה אצל בעל החיים ולכן הוחלט אז להרדים את אוגוסטה ולהניח בחיקה את הצאצא שלה בתנוחת יניקה, בתקווה שכשתתעורר היא תמשיך באופן טבעי להיניק ולטפל בו. זוהי שיטה מוכרת בעולם ומוכחת כיעילה, אך מאז לא הזדקקו לה עוד בספארי. האיזון בקבוצת השימפנזות נשמר עד היום ולאחר כל המלטה יודעת האם כיצד לטפל בצאצאיה בעצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
