נתניהו לא חזה לעצמו כהונה שנייה כרה"מ
אם ייבחר, לא יהיה נתניהו כבול להסכמים אליהם הגיעו קודמיו בתפקיד. בסיבוב השני הוא כבר לא ידפוק חשבון לאף אחד. הפעם יש לו גב
רחוב עזה הפך לאחד הרחובות הפופולריים בעיר, עמוס מסעדות, פאבים ובתי קפה, שבהם נתניהו גם מקיים את פגישותיו. המחירים באזור עלו בהתאם, בדיוק כפי שצפה. גם מעונו של ראש הממשלה נמצא במרחק הליכה, כך שהמעבר האפשרי של נתניהו לשם בשבועות הקרובים לא יגרור שינוי דרמטי, לפחות לא מבחינת הסביבה.
אין דבר שנתניהו אוהב להתגאות בו כמו יכולת החיזוי שלו. את הנבואות השחורות על טילים שייפלו על אשדוד ואשקלון הפך בשבועות האחרונים לתשדירי בחירות יעילים, שמוסיפים לו אמינות. כך הוא מנסה להתמודד עם הקמפיין הנגטיבי הממוסמך של קדימה על אופיו הבעייתי, קמפיין שמתגלה כאפקטיבי לא פחות.
הקרב העיקש בין נתניהו הברברן והממציא מתשדירי אייל ארד וראובן אדלר ובין נתניהו הצופה פני עתיד יימשך עד יום הבחירות. "יכולנו לראות נכוחה את מה שהם בעיוורונם לא ראו", חזר ואמר נתניהו במסר היומי שצילם ביום שלישי, במקום שבו נפל טיל הגראד באשקלון.
קשה להתווכח עם הקבלות שמציג נתניהו. טקסטים על מה שצפוי אחרי נסיגה ישראלית הוא כתב כבר ב-1994 ("מסירת שטחים תוביל ליצירת בסיס איסלאמי פונדמנטליסטי סביב עריה של ישראל").
העניין אפילו משפחתי, יעיד. אביו, בן-ציון נתניהו, שיחגוג מאה בעוד חצי שנה, אמר בראיון לארי שביט ב"הארץ" בספטמבר 1998: "אני לא הייתי מוותר גם על עזה. מי שחושב שכאשר הוא יוצא מעזה הוא נפטר ממיליון הערבים שבה - טועה. הוא אינו נפטר מהם כלל. הוא פשוט מקים להם בסיס".
המציאות הביטחונית העגומה בשטח עשויה להפוך את נתניהו לראש הממשלה בלי שהשקיע הרבה מאמץ. הבחירות ביום שלישי הקרוב הפכו בעצם למשאל עם על תוצאות המלחמה בעזה ועל נתניהו. מצב הרוח הימני והאווירה הלוחמנית מעניקים לנתניהו רוח גבית. הוא ממוקד יותר ומגובש יותר, תנאי הפתיחה שלו נוחים יותר והוא ייכנס לתפקידו החדש, אם ייבחר, כשהמרחק בין הראש והלב מצטמצם.
הפעם הוא לא ייאלץ לעשות את מה שהוא לא רוצה בתוקף הסכמים מדיניים מוקדמים. הוא ילך בדרכו הסרבנית, ואם האמריקאים יתנגשו בו הוא ינסה לשכנע גם אותם שהחיים השתנו מאז ה-11 בספטמבר, אחרי שאיראן החליטה להפוך למעצמה גרעינית וגם אחרי ההתנתקות והקמת חמאסטן בעזה.
זה לא היה כך ב-1996, אז החל נתניהו את הקדנציה האחרונה והטרגית שלו. נתניהו התחייב להמשיך את המשא ומתן עם הפלסטינים ולקיים את הסכמי אוסלו שהוא שנא בכל
זה התחיל בפרישתו של בני בגין מהממשלה, אחרי שנתניהו הודיע שייפגש עם יאסר ערפאת. אחר כך הוא חתם על הסכמי חברון ונגרר להסכמי וואי, שאותם מעולם לא התכוון לממש, אבל השותפים שלו חשבו אחרת ופירקו לו את הקואליציה.
נתניהו נשאר אובד עצות, מסובך עם האמריקאים ועם מנהיגי האזור אחרי פתיחת מנהרת הכותל ופרשת ניסיון החיסול של חאלד משעל בעמאן, מנהל ריב איגרות חסר תקדים עם המלך חוסיין, שהודיע כי לא יוכל לעבוד איתו יותר.
הוא מצא את עצמו מסוכסך עם חצי עם בעקבות פרשת בראון-חברון, הלחישות המסיתות לרב כדורי ("השמאל חושב שהערבים יגנו עלינו") ועוד מקרים, כמו טקס הסרת השכפ"ץ אחרי שווידא כי רק הליכודניקים נמצאים בסביבה. והכל קרה עוד בימי המשבר בעם אחרי רצח רבין.
לא מפליא שנתניהו מתחרט עד היום שלא הקים מיד ממשלת אחדות לאומית. נתניהו רואה היום בממשלה משותפת עם מפלגת העבודה את סלע הקיום של הקדנציה שלו, אם יזכה בבחירות. בכירים בליכוד אומרים שהוא מעדיף מפלגת עבודה חזקה אפילו על פני ליכוד גדול. "את ההחלטות על איראן הוא רוצה לקבל עם אהוד ברק, ורק איתו", אומר חבר קרוב.
ביום שני האחרון, סייר נתניהו במזרח ירושלים. הסיור נקבע לפני חודשיים, אבל בינתיים נשכח, עד שנתניהו גילה כי אביגדור ליברמן עולה בסקרים ונוגס בחלקים גדולים ממפלגתו. אז הודיע בבהילות כי יגיע לעיר דוד, ומשם הגיח לפסגת הר הזיתים, כדי לשאת נאום על החשיבות שיש לליכוד גדול ויציב שישמור על ירושלים.
אבל הביקור המשמעותי יותר שלו היה בבית חושן בשכונת א-טור. שבע משפחות יהודיות מתגוררות שם בלב שכונה ערבית, בבניין שאין תצפית טובה ממנו על הר הזיתים והר הבית. נתניהו עלה לקומה העליונה וסיפר שם בהתרגשות על סבו וסבתו, שרה ונתן מיליקובסקי, שקבורים בהר.
ירושלים היא המקום היחיד שנתניהו מוכן לקשר אותו עם תוכנית עבודה, שכבר מבטיחה עימות עם הממשל האמריקאי. באמצע הקדנציה הקודמת, במרס 1997, הכריז: "נבנה בירושלים גם אם כל העולם יהיה נגדנו". היום הוא קובע כי "ירושלים היא המאחז הכי חשוב שעליו אנחנו נאבקים בניגוד לדעה הבינלאומית".
נתניהו מספר על השכונה שבנה בקדנציה הקודמת בהר חומה, בניגוד לעמדתם של הנשיא ביל קלינטון ומזכירת המדינה מדלן אולברייט. השכונה מאכלסת היום אלפי ישראלים ונתניהו מכנה אותה "שער הדרום של העיר".
נתניהו מבטיח להשלים את בניית השטח הענק בין מעלה אדומים ובין ירושלים, שמכונה מתחם אי-1 שעד היום נבלמה. הבנייה היהודית מתכוונת לחסום רצף טריטוריאלי של המדינה הפלסטינית, אם וכאשר תקום.
ביהודה ושומרון נתניהו לא מפרט תוכניות. הוא טוען שהליכוד היא לא מפלגה של אף שעל, אבל הוא לא מוכן לתת לפלסטינים אף סנטימטר. הוא מוכן להסתפק בשליטה ביטחונית על בקעת הירדן ועל גב ההר "שחולש על חופי ישראל" אבל לא יוריד אף התנחלות לטובת הסכם ביניים, כי הלב לא נותן, והראש לא רוצה וגם בני בגין, בוגי יעלון ומשה פייגלין מציצים מאחורי הגב.
נתניהו מדבר על שלום כלכלי, על צמיחה ברשות הפלסטינית שתעמעם את התביעות הלאומיות של אבו-מאזן, ומאמין שהפלסטינים יקנו את הסחורה הזו.
בכירים בליכוד אומרים כי ההתעקשות של נתניהו בעניין ירושלים והחישוקים שמניחים השותפים על רגליו מניחה את דעתם, ומונעת למעשה כל התקדמות בתהליך השלום.
שר מיועד בממשלת הליכוד אומר: "נתניהו יכול לדבר על מדינה מינוס וכל זה, עם ויתורים פה ושם, אבל ברגע שמנהיג מודיע שהוא לא יתפשר על מזרח ירושלים, הוא בעצם מעקר את התהליך המדיני. גם אם נתניהו ייצא מדעתו ויוותר על שכונות הקצה הערביות, הוא לא יוותר על העיר העתיקה, ואם זה יקרה, הוא לא יוותר על הר הבית. מהבחינה הזו לא יקרה כלום, כי פשוט אין פרטנר בצד שני".
גם האפשרות להסדר ברמת הגולן מול הסורים מוקפאת. נתניהו דיבר בעבר על שינויים קוסמטיים שיהיה מוכן לעשות ברמה תמורת הסדר שלום וניהל כנראה משא ומתן פשרני ומחייב יותר על הגולן מול חאפז אסד האב, באמצעות ידידו רון לאודר. "נתניהו לא יירד עד שפת הכינרת. בלי זה אין כלום", אומרים בסביבתו.
מה כן יקרה? בעיקר בנייה בירושלים פלוס משא ומתן מדיני חסר תכלית, מלווה בעימות מתיש מול הממשל האמריקאי. בימים האחרונים, אולי בגלל המאבק בליברמן, מקצין נתניהו את ההתבטאויות לגבי החמאס. במהלך המלחמה הוא נזהר.
היום הוא אומר שצריך היה למוטט את החמאס, וכי הממשלה החמיצה הזדמנות, ניהלה מלחמה מודולרית לפי שלב א' ושלב ב' ונעצרה לפני השלב המכריע ללא סיבה נראית לעין. "הממשלה לא השלימה את המלאכה", אומר נתניהו.
נתניהו אוהב להשתמש בשפת הכוח, אבל לא ממהר להפעיל אותו. הספרים שכתב והריאיונות שנתן לעיתונים מלאים בציטוטים לוחמניים. באוגוסט 1988, למשל, בימי האינתיפאדה הראשונה, הציע נתניהו "לסגור את השטחים בפני רשתות הטלוויזיה ולירות בכל מיידה אבן כדי להורגו".
בימי האינתיפאדה השנייה ב-2001 הוא היה מחוץ לעניינים, אבל אמר שצריך להוריד את הקזינו ביריחו כצעד ראשון. ועם כל ההערצה לפעולות צבאיות מאסיביות, בשלוש השנים שבהן ניהל את המדינה נתניהו נזהר מאוד. הוא היה אלים פחות מרוב ראשי הממשלה האחרים שידענו, מדוד בן-גוריון ועד אהוד אולמרט.
במהומות הכותל שפרצו בתקופתו, בעקבות פתיחת המנהרה, לא הפעיל עוצמה רבה, אם כי קירב טנקים ונגמ"שים למרכזי הערים הפלסטיניות. ישת ראל איבדה 17 חיילים ושוטרי משמר הגבול באירועים ההם.
היו תקופות שבהן נתניהו התבטא בחריפות גם נגד גורמים קיצוניים בקרב ערביי ישראל. הוא אומר בשקט את הדברים שעליהם מכריז אביגדור ליברמן בקול רם ונישא. "הם חותרים תחת אושיות הקיום שלנו", אמר בעבר נתניהו בשיחות פרטיות על השייח' ראאד סאלח והפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. "אתם מתארים לעצמכם אצטדיון עם 60 אלף קנאים, שמתכנסים בוושינגטון וצועקים 'בדם ואש נפדה את גבעת הקפיטול'?".
במהלך הקדנציה האחרונה טיפח ליברמן יחסים עכורים עם ערביי ישראל. המלחמה בעזה הזניקה את מניות הסכסוך לשמים, ליברמן הקצין את התבטאויותיו, נעזר בתגובות הנגד החריפות של הערבים, שהוסיפו מנדטים לשני הצדדים.
בשבועות האחרונים הפך ליברמן לכתובת לגיטימית של מצביעים מכל המפלגות וניקז אליו את המחאה מצד קבוצות ממורמרות, החל מבוחרי ש"ס ועד למפוני גוש קטיף. כולם רואים בו אדם ישר ולא מהסס, אנטיתזה לפוליטיקאי הממוצע, שגם נרדף על ידי הממסד.
הסיפור של ליברמן הופך להיות הקטע הדרמטי והכואב ביותר מבחינת נתניהו. בדצמבר 2008 גרף נתניהו 36 מנדטים בסקרים לעומת 10 של ליברמן. בסוף השבוע הצטמצם הפער בסקרים בין שתי המפלגות לשבעה מנדטים בלבד - 26 לליכוד לעומת 19 לישראל ביתנו. המגמה הזו עלולה עוד ללכת ולהחריף.
נתניהו, מתברר, סוחב איתו את חטאי העבר. המשפחות בעיירות הפיתוח והשכונות זוכרות לו את המכות הכלכליות שהנחית עליהן. קדימה גייסה גם את בני בגין ואת דן מרידור, שני הכוכבים החדשים-ישנים של הליכוד, כדי להזכיר לכולם את בעיות ההתנהגות וההתנהלות הידועות של נתניהו.
נתניהו התרכז בלבני ובקדימה והצליח לשמור על פער סביר מהם. הוא לא אהב את השותף המאיים מימין, שהודיע כבר כי ייכנס לממשלתו רק אם יקבל את תיק הביטחון, אבל לא ידע איך להתמודד איתו.
נתניהו גם לא רצה להתעמת עם ליברמן. בין השניים שוררים יחסים מורכבים, שידעו עליות ומורדות, עד שהתייצבו בזמן האחרון, ערב הבחירות. חוץ מזה, נתניהו חושש כי התקפות על ליברמן מימין יגרעו ממנו עוד קולות, הפעם לטובת קדימה.
נתניהו הולך, לכן, מול ליברמן על קצות האצבעות, מנווט בזהירות, מנהל נגדו קמפיין אנמי ורץ לפייס אותו על כל אמירה או ביטוי שעלולים לפגוע בו. ביום רביעי, למשל, פרסם אחד העיתונים ידיעה לפיה ליברמן לא יהיה שר בכיר בממשלת הליכוד.
נתניהו טלפן לליברמן כדי להכחיש, ובאותו הערב הכריז בכנס עולים מאתיופיה שהתקיים ברחובות כי ליברמן יהיה אצלו "שר חשוב". ואם נתניהו אומר חשוב, הוא בטח מתכוון לאחד התיקים הבכירים ביותר, אולי אפילו אוצר או חוץ.
הכישלון לעומת ליברמן והירידה בסקרים גררו ביקורת קשה ביותר על נתניהו, כמוה לא שמעתי מאז ימי הקדנציה הקודמת. המתקפות נגעו גם לדרכים שבהן מתנהל קמפיין הליכוד. "נתניהו הפקיר את השטח לליברמן", אמרו בכירים במפלגה.
"עוד לא היה כדבר הזה", אמרו. "אצלנו אין קמפיין. בהתחלה נתניהו הודיע שלא צריך שטח ולא הפעיל את הסניפים והאנשים. זה כבר עלה לנו בחמישה מנדטים. השבוע הוא החליט שצריך שטח, אבל כל התקציבים הופנו כבר למטרות אחרות. בינתיים ליברמן ועוזי לנדאו השתלטו על הפעילים, שאותם הם מכירים היטב. אנחנו רואים איך הם עובדים, גם על האנשים שלנו", ממשיכים הדוברים. "הם אומרים להם, ממילא נתניהו יהיה ראש הממשלה, אז בואו נחזק אותו ונדפוק את הערבים".
הבכירים בליכוד, ביניהם גם שרים שמיועדים לכהן בממשלת נתניהו, טוענים כי הרע מכל עוד עלול לקרות בימים הקרובים. נתניהו יפנה אל הראש הרציונלי ויבקש מבוחרי הימין להעניק לליכוד קואליציה יציבה. ליברמן ימשיך במסע הבחירות האמוציונלי נגד הערבים ולא יעצור.
"אנחנו לא תוקפים את ליברמן, כי אנחנו חוששים שהוא יתקוף אותנו בחזרה", אמר אחד הבכירים. "אני מתפלא על נתניהו. הוא מכיר היטב את ארתור פינקלשטיין שעובד עם ליברמן. הוא הרי לא מפסיק עד שהיריב שלו שוכב על הקרשים, וגם אז הוא ממשיך. הוא יכה בנו, ואז כבר יהיה מאוחר להכות בחזרה".
"אנחנו חייבים לתקוף את ליברמן עד הבחירות", הוסיפו הבכירים. "אסור לשתוק. אפשר לחשוף אותו. לפרק את הסיסמאות על ערביי ישראל, להציג את הקשרים שלו עם המיליונר מרטין שלאף, לצטט מהספר של מרטין אינדיק שכותב כי הוא הסכים לפרמטרים של קמפ דייוויד ולהוכיח שהוא לא ימין".
"בעניין הזה לא הייתה מחשבה מוקדמת, לא ניהלנו סיעור מוחות", אמרו. "אם נתניהו ינהל את משרד ראש הממשלה כפי שניהל את הקמפיין שלו, בתוך שנתיים הוא יהיה מחוץ לעסק. כל הכשלים היו כאן, הניתוק מהשטח, הטקטיקה עם ליברמן, הפעילות האינטרנטית הכושלת, חוסר האמון בין האנשים. הרי התחלנו עם 36 מנדטים, והיינו צריכים רק לעלות עם הקמפיין, לא לרדת".
ועם כל זאת, סביר להניח כי נתניהו ימצא את עצמו בתוך כמה שבועות בלשכת ראש הממשלה.
שאלת המפתח שבה נתקלים הפרשנים הפוליטיים בכל מקום היא האם הוא השתנה? האם בנימין נתניהו יהיה ראש ממשלה אחר, בהנחה שהנשיא שמעון פרס יטיל עליו את הרכבת הממשלה?
התשובה שאני מקבל מאנשים שעובדים איתו באורח צמוד וגם מחברים קרובים היא זו: נתניהו לא יכול לשנות את קווי האופי הבסיסיים שלו בגיל 59. אין סיכוי. לעומת זאת, אם ייבחר, הוא יגיע ללשכה ברחוב קפלן עם ניסיון פוליטי, ציבורי ועסקי שצבר במשך 13 השנים שחלפו מאז 1996, מה שמבטיח התייחסות שונה למציאות.
"נתניהו הספיק מאז שפרש מראשות הממשלה לחזור ולהיות שר חוץ, שר אוצר וראש האופוזיציה - נוסף לו משהו", אומר חבר קרוב. "בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה נתניהו הודה שלקח לו שנה ורבע להבין איפה הוא חי. הפעם הוא יחסוך את תקופת החניכות הזו".
"לקדנציה ההיא הוא הגיע בנשימתו האחרונה, רכוב על גל של אמביציה מטורפת", סיפר. "היום הוא יודע מה אפשר להשיג ומה לא. הוא יודע גם איזה מחיר כבד הוא שילם על התנהגותו בקדנציה הקודמת. עד לרגע זה הוא משלם מחיר בתשדירים שעושים ארד ואדלר נגדו".
"עבור נתניהו הקמת ממשלת האחדות היא עניין קריטי", ממשיך החבר. "הוא לא רוצה להיות שוב ראש ממשלה של חצי עם. ממשלה רחבה תהיה גם יציבה וארוכה יותר. משום כך היה לו כל כך חשוב להיפגש עם יובל רבין".
"זה סימל מבחינתו חזרה לשפיות לאומית, סוג של תיקון", הוא ממשיך. "הוא יודע היטב שיש בציבור הרבה טינה אישית כלפיו. אל תשכח שהוא עבד נגד האלקטורט שלו כאשר היה שר אוצר. אנשים שנפגעו לא אוהבים את זה, גם אם הוא הלך נגד הזרם והוכיח כושר עמידה. מצד שני, התקופה הזו הופכת אותו גם למנהיג כלכלי".
במילים אחרות, נתניהו ינסה לעבוד על עצמו ולהפיק לקחים. האם זה יקרה? הוא אדם מוכשר ביותר, מהיר תפיסה, רחב אופקים ויודע להקשיב, אבל עדיין נחשב כמי שקונה את הדעה האחרונה. הוא קופצני פחות ומפויס יותר כלפי אנשים, אבל גם אחד שרואה בסובביו כלים על לוח השחמט שלו ומשתמש בהם בלי סנטימנטים.
בשנים האחרונות החליף נתניהו עשרות עובדים שבאו והלכו בלשכתו, וגם היום יש סביבו יועצים ועוזרים במספרים מבהילים, ולכן גם המריבות והסכסוכים כמעט בלתי נמנעים. והוא גם חשדן, בעיקר כלפי פוליטיקאים. בקמפיין הבחירות הנוכחי הוא לא נתן לאיש מהם להיכנס לישיבות הפנימיות, למעט גדעון סער, אשר גם הוא לא השתתף בכולן.
מצד שני, כך אומרים, הוא גם למד להתנהג עם בכירי המפלגה שלו ולהרגיע אותם, בעיקר אחרי שמתפרסמות ידיעות על חלוקת התפקידים בממשלה שתקום. כלפי התקשורת יש לנתניהו עוינות בסיסית, אחרי כל המרורים שאכל לאורך הקריירה. "אם אגיע לכינרת ואלך על המים, העיתונות תדווח שאני לא יודע לשחות", התלונן פעם.
ושרה? היא מעורבת, אבל פחות. עסוקה בקריירה העצמאית שלה כפסיכולוגית מצליחה ושמחה להיעדר מהאירועים הפוליטיים ומן העין הבוחנת של התקשורת, שעשתה לה את המוות ולא תמיד בצדק. שרה לא הגיעה לטקס הפתיחה של מערכת הבחירות של הליכוד בבנייני האומה בשבוע שעבר כפי שעשתה לפני 13 שנה, אז גם ישבה על הבמה. מבחינתה, הסרט הפעם יהיה שונה, שקט וסולידי הרבה יותר.
לעומת זאת, ביבי אומר תמיד שהוא לא האמין שיחזור להיות ראש הממשלה לאחר שהפסיד בבחירות 1999. שרה האמינה, הוא אומר, ואולי גם צדקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
