למרות המיתון האמריקנים קונים יותר מזון אורגני
צריכת המזון האורגני בארצות הברית מפתיעה בחוסנה היחסי בזמן המשבר הכלכלי. חברת פפסיקו מפרסמת לראשונה את טביעת הרגל הפחמנית של קרטון מיץ תפוזים, מהלך שמעלה תהיות סביבתיות ושיווקיות כאחד וכמובן את השאלה – למי איכפת? ולברק אובמה יש שף בעל מודעות סביבתית. עסק ירוק
האני מאמין של קאס כולל לא רק העדפות של מזון בריא ומקומי, אלא גם תובנות אינטגרטיביות לגבי תפקידו של המזון בהקשרים חברתיים ובריאותיים רחבים יותר. בראיון שנתן בשנה שעברה למגזין In These Times הוא אמר כי "ישנה אפילו אוכלוסיה גדולה יותר, רובה ענייה שמתמודדת עם השמנת יתר, סכרת ובעיות אחרות שנובעות מאכילת יתר".
בכלל, נראה שלראשונה יש סיכוי שלאמריקנים יהיה מודל חיקוי בדמות נשיא אמריקני שאוכל ומעדיף אוכל בריא, מקומי ואורגני ואפילו מחזיק במדד מסת גוף (BMI) אידיאלי למדי של 24.4. אסור לזלזל בכך כשמדובר באומה שמנה (66% מהאמריקנים סובלים מרמה כלשהי של השמנת יתר) שאוכלת אוכל לא בריא שגומר לה על הבריאות ומזיק לסביבה.
אחד המקומות הראשונים בהם הורגש שינוי משמעותי עם כניסתו של אובמה לתפקיד היה המקרר הנשיאותי. בפעם הראשונה בתולדותיו הוא התמלא בתה אורגני קר של Honest Tea, המשקה החביב על הנשיא החדש. ביחד עם שף חדש שהובא לבית הלבן בעל מודעות סביבתית וחברתית מתגבש לו המשכן הנשיאותי כמודל חיקוי לצריכת מזון בריא, מקומי וידידותי לסביבה.
אז נכון שלא כל אמריקני צריך למלא את המקרר שלו בתה קר אורגני מתוצרת סחר הוגן של Honest Tea (הטעמים החביבים על אובמה הם אגב "Black Forest Berry" ו-“Green Dragon”. עוד על החברה אפשר לקרוא כאן), אבל אם רבים יאמצו משהו מהתפריט של אובמה כגון ברוקולי, חטיפי בריאות ותרד, ובמקביל יחלחלו ההעדפות שלו למזון מקורי ובריא, הרי שיש סיכוי שאמריקה תהיה בריאה, חטובה וירוקה יותר בתום הקנדציה של אובמה.
הגברת הראשונה, מישל אובמה, סיפרה בראיונות שהיא משתדלת לקנות מזון אורגני כשהיא יכולה. לא ברור עד כמה יוצא לה לעשות קניות עכשיו, אבל מתברר שישנם לא מעט אחרים שממשיכים לעשות זאת גם בימים של מיתון כלכלי. מנתונים שהתפרסמו לאחרונה עולה כי שוק המזון האורגני מחזיק מעמד גם בימים טרופים אלו של מיתון כלכלי.
מה הסיבות לחוסן היחסי שהשוק האורגני מפגין? ובכן, רוני קאמינס, מנהל ארגון הצרכנים האורגניים, טוען כי הגרעין הקשה של הצרכנים האורגניים מחזיק את השוק על הכתפיים. הוא ציין בראיון לרויטרס כי "קונים מזדמנים של תוצרת אורגנית קונים פחות, אבל קונים קבועים מפחיתים בקניות המזון המעובד לטובת פרות, ירקות ובשר אורגניים".
עלייה בביקושים, אם כי בקצב איטי יותר, נרשמה לא רק בארצות הברית אלא גם באירופה. כך בגרמניה הסתכמו המכירות ב-2008 ב-5.8 מיליארד יורו עם קצב צמיחה של 10 אחוזים לעומת 14 אחוזים ב-2007. הצניחה החדה ביותר באופן יחסי היתה בבריטניה שם עלו המכירות ב-2008 ב-2 אחוזים לעומת צמיחה של 16 אחוזים ב-2007. מומחים מעריכים כי גם ב-2009 תימשך מגמה דומה של עלייה צנועה בהיקפי המכירות שתסתמך בעיקר על הגרעין הקשה של הצרכנים האורגניים שישארו נאמנים גם בזמנים הקשים.
המזון האורגני הוא אחד הענפים הירוקים המצטיינים אבל הוא עדיין מהווה חלק קטן מאד (אחוזים בודדים) מסך שוק המזון הכולל. בשוק הזה אפשר למצוא היום גם יצרנים של מוצרים רגילים, כאלו שאינם אורגניים או מקומיים, המנסים להפוך אותם לידידותיים יותר לסביבה. כחלק מהמגמה הזו פרסמה לאחרונה חברת פפסיקו נתון חדש ומעניין לגבי מיץ התפוזים שמשווק על ידם: טביעת הרגל הפחמנית שלו.
פפסיקו המשווקת את מותג מיץ התפוזים הפופולרי טרופיקנה (Tropicana) מצאה אחרי בדיקות מאומצות כי כל קרטון של חצי גלון (כ-2 ליטר) של מיץ תפוזים, שקונים בסופרמרקט הוא בעל טביעת רגל פחמנית של 1.7 קילוגרם פחמן דו חמצני. או במילים אחרות: 1.7 קילוגרם של פחמן דו חמצני נפלטים לאטמוספרה במהלך הייצור והשינוע של מיץ התפוזים לצרכן.
לאיזה חלק בתהליך יש את התרומה הגדולה ביותר לטביעת הרגל הזו? כאן התשובה קלה למדי – ייצור מיץ התפוזים אחראי ל-60% מהסך הכולל ולאחר מכן הפצה (22%), אריזה (15%) ושימוש וסיום חיי המוצר (3%). בתוך תהליך ייצור מיץ התפוזים מירב האחריות נופל על ייצור ושימוש בדשנים שתורמים כ-58% (או קצת יותר משליש מכלל טביעת הרגל הפחמנית) והאנרגיה המשמשת לייצור מיץ התפוזים.
מיץ התפוזים הוא הראשון מבין שורה של מוצרים שפפסיקו מתכננת למדוד להם את טביעת הרגל הפחמנית. המהלך כולו, שנעשה בשותפות עם Carbon Trust, שהוא ארגון שנוצר על ידי הממשלה הבריטית במטרה לעזור לחברות ולארגונים להקטין את כמות גזי החממה שהם פולטים. Carbon Trust אמור קודם כל לאשר את המדידות של פפסיקו וגם הכין עבורה שורה של מטרות שהיא מתחייבת לעמוד בה: הקטנת השימוש במים ובאנרגיה ב-20% (יחסית לשנת 2006) ובדלק ב-25% עד שנת 2015.
המדידה היא למעשה שלב נחוץ וראשוני – מעין שקילה ראשונה בתוכנית שומרי משקל שעוזרת לך לדעת איפה אתה עומד ואיפה אתה צריך להתחיל לחתוך. שאלה עיקרית מבחינת פפסיקו היא איך לשווק את הנתונים הללו. החברה עדיין לא החליטה למשל אם הנתון על טביעת הרגל הפחמנית יצורף לקרטוני מיץ התפוזים שלה. איך יגיבו הצרכנים אם הם יראו שהקרטון שלהם כולל חוץ משני ליטר מיץ תפוזים גם תרומה של 1.7 קילוגרם גזי חממה לאטמוספרה? האם הם יעריכו את העובדה שהחברה חושפת את הנתונים לעומת מתחרים שלא אומרים כלום או שיירתעו מהמספר? ואולי הם בכלל יישארו אדישים?
אחת הבעיות היא שאין למספר הזה שום נקודת ייחוס של ממש כפי שמסביר בריאן למבקה, מנהל בכיר בתוכנית הפחמן של טרופיקנה – "אם נכתוב 1.7 קילוגרם על האריזה, הצרכן יגיד – אז מה?". הוא צודק. הרי אין לצרכן הממוצע שום דרך לדעת אם 1.7 קילוגרם זה הרבה, מעט או ממוצע ולשפוט לפיכך את המוצר.
כאן נכנס לתמונה פקטור של מודעות סביבתית, שבאנגליה, שם התנסתה פפסיקו לראשונה ב-2007 בפרסום טביעת רגל פחמנית על מוצרים, גרם לצרכנים להעריך את פפסיקו על בחירתה בשקיפות ומחויבותה להקטנת פליטות גזי החממה, גם אם הם לא ממש הבינו את המספרים. על פי פפסיקו, פרסום הנתון על שקיות צ'יפס שלא סייע באופן מיוחד לגידול במכירות, אבל עזר בהקשר הדרך בה נתפסת החברה על ידי הצרכנים.
זו בסופו של דבר המטרה של החברה גם בארצות הברית, גם מתוך רצון להשביח את המוניטין של פפסיקו וגם מתוך הנסיון שכבר הצטבר אצלה שאומר שיוזמות שכאלו, שכרוכות בבדק בית מדוקדק, מייצרות בסופו של דבר לא רק חיסכון בפליטות פחמן דו חמצני אלא גם חסכון בהוצאות.
האם הצרכנים האמריקנים ידעו להעריך צעדים שכאלו כמו הצרכנים האנגלים? כאן אנחנו כבר חוזרים לנשיא החדש שלהם, לדוגמא האישית ולמדיניות שהוא ינסה ליישם בשנים הקרובות בתחום המזון. אם מזון בריא, מקומי, אורגני וידידותי לסביבה יהפוך לחלק אינטגרלי בתפריט של האמריקני הממוצע, הרי שבהחלט יש סיכוי טוב שרבים ירצו שהמקרר שלהם יהיה דומה ככל האפשר למקרר הנשיאותי ועם שף צמוד אם אפשר.
נא להמתין לטעינת התגובות
