חוט השדרה
בבית דיור מוגן בי-ם אין דייר שיעז לא ללכת לקלפי. "אלו שנושאים היום בנטל הם דור שני ושלישי של 100 האלף שנשאו בנטל בזמן ההקמה"
היותה חניכת בית"ר תביא אותה גם הפעם לשלשל פתק של "מחל" כשתתבקש. אך לא בלב שלם. לא להצביע, זו כלל לא אופציה. בבית הדיור המוגן "אחוזת בית הכרם" בירושלים, אין דייר שיעז לא ללכת לקלפי.
מדברים על בחירות באחוזת בית הכרם בירושלים צילום: פלאש 90
גם איש החינוך שמואל הרמתי, איש ציבור ירושלמי ותיק ומקים "מדרשת אצ"ל" ישוב להצביע ליכוד. הוא נסחף למפלגה בעקבות מפקדו בגין ונשאר שם עד היום. גם ידו לא תהיה קלה בעת ההצבעה, בעיקר בגלל העומד בראש מפלגתו. "לצערי אין אישיות כריזמטית בכלל בבחירות האלו. אני חושב שחסרים לנו בארץ מנהיגים רוחניים חילוניים. אני מקנא בדתיים שיש להם דמויות כאלה. אינני רואה בנתניהו את המנהיג הרוחני הגדול. אני פשוט מוצא בליכוד היום את האיזון בין הימין הקיצוני, ליברמן, לשמאל הקיצוני".
כובד הלב יאפיין את כל סובבי השולחן בבואם להצביע, ללא הבדל ערכי. מעולם, הם יאמרו בנחרצות, לא היו בחירות מאכזבות כאלה. "הרוח יצאה מהמפרשים", מסביר אברהם פרנק, איש חינוך ועלייה שעל חלק גדול מפועלו יעדיף לא לפרט. "עם כל התקווה שיש לאדם שהקדיש את כל חייו לבניין הארץ ולפיתוחה, צריכה להיות דאגה בלבו לנוכח אחוז הירידה וההידרדרות המוסרית הכללית. זו לא ארץ ישראל שאנחנו גדלנו בה", הוא אומר בצער.
ברק? פספס בגדול. לבני? ליכוד ב'
רק שלשום, בין חוג הטאי צ'י לקונצרט, הופיע במקום המאכלס את בוניה הירושלמים של המדינה בזקנתם, נציג הגמלאים גדעון רייכר. ניסיון נואש לבקש מהחבורה הזו, שיצקה תוכן במונח אידיאולוגיה, להתעלם ממנה בהצבעתם. "לפני החתונה הבחורים מבטיחים הכל. אחרי זה, זה משתנה", אומרת בנחרצות פלמ"חניקית, שלומית דקל, מורה ותיקה ואמו של עופר דקל, הממונה על השבת החיילים החטופים. "אני לא אבחר בשום מפלגת גמלאים שהמוטו שלה זה להתחיל לדבר בנימוס", אומרת דקל. "זה נחמד מאוד, אבל זה מה שחשוב במדינה מסוכסכת וקרועה?"
מדברים על בחירות באחוזת בית הכרם בירושלים פלאש 90
ד"ר אורי גורדון, צבר שאביו ניהל את רכבת העמק, היה בין היתר שגריר ישראל באו"ם. עברו הדיפלומטי מורגש היטב כשהוא נשאל על שרת החוץ. "אין לי התייחסות אליה", הוא עונה באלגנטיות. גברת דקל, לעומתו, לא מאמינה במעצורים לשוניים: "לטעמי היא ליכוד
ב'. ואם כבר, אז למה לא ליכוד א'?", היא תמהה.
רעיה הרניק, גמלאית רשות השידור וסופרת מעוטרת, מרוצה מהישגי המדינה. היא מתנצלת מראש אם זה יישמע מתנשא ואומרת: "יש לי הרגשה שאלו שנושאים היום את הנטל הם דור שני ושלישי של אותם 100 אלף שנשאו בנטל בתקופת ההקמה. הנכדים שלי פוגשים במפגשי היחידה של הצבא שלהם את הנכדים של החברים שלי. יש חוט שידרה שנושא כל השנים את המדינה על כתפיו. אבל מסביב יש הרבה מאד אנשים שאם תיתן להם כרטיס ירוק לאמריקה, הם ייסעו".
נא להמתין לטעינת התגובות
