חובה אזרחית: לחסוך מים
משק המים הישראלי משול להומלס שבשנים הקרובות אמור לזכות בירושה גדולה. לירושת הקסם הזו קוראים התפלה. בינתיים, חבל על כל טיפה
משק המים הישראלי משול להומלס שבשנים הקרובות אמור לזכות בירושה גדולה. לירושת הקסם הזו קוראים התפלה, אבל עד שתגיע נגזר על העני המרוד להסתובב צמא. אם תרצו, יש כאן שיעור בצניעות לאש דם המערבי שמקדש את הטכנולוגיה: בדיוק כמו אבותינו לפני אלפי שנים, גם אנחנו נושאים עינינו לשמים ומתפללים-מי לאיתני הטבע ומי לבורא עולם. אבל שערי שמים לא ממהרים להיפתח.
תוכנית העבודה של רשות המים לשנה הזו התבססה על הנחה פסימית, לפיה כמות הגשמים תגרד את הממוצע מלמטה. עם כל יום שעובר, מתברר שהפסימיות הזו היתה צבועה בוורוד עז לעומת המצב
האמיתי. נתוני ינואר היכו את מומחי המים בהלם.
זו הבעיה עם סטטיסטיקות: הממוצע הרב שנתי מחושב על פי כמויות הגשמים שירדו על פני קרוב ל-100 שנה; אלא שלשנים האחרונות יש חוקים אחרים, מפחידים, גלובאליים. אוסטרליה מתייבשת, בארגנטינה חווים בצורת של חצי מאה, הגיע הזמן להבין שיש לנו עסק עם מציאות אקלימית חדשה.
השאלה מי אשם בכך שהגענו עד הלום כבר לא כל כך חשובה. מה שחשוב זה מה עושים עכשיו, איך מכסים על פער של מאות מליוני קוב בשנה בין ההכנסות להוצאות. והבעיה היא שאין שום פתרון קסם שאפשר לשלוף בתוך ימים או שבועות. בעצם, יש דבר אחד שאפשר לעשות בכל רגע, והוא גם במקרה הכי זול: לחסוך. להשתמש בפחות מים. הישראלי הממוצע מסתכל ימינה ושמאלה, שואל את עצמו למה הוא צריך לשלם על חטאי כל הממשלות, ולמה לו להתאמץ כשש ראש העיר שלו משקה בקשת מהמקפצה. הכל נכון, אבל אין ברירה. זה הזמן להכניס תוכן יומיומי בסלוגן הקש שיש "חבל על כל טיפה". אם תרצו, זה שירות המילואים שלנו לשנה הקרובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
