דד-ליין חדש: אריאלה רינגל-הופמן בדרך לכנסת
כשרינגל-הופמן נכנסה לעורך שלה ובישרה לו שהחליטה לנטוש את העיתונות לטובת הפוליטיקה התגובה שלו הייתה: "'סליחה? את בטוחה?". היום, אף שסיכויי "הירוקים" לעבור את אחוז החסימה קלושים המתמודדת, שדווקא נוסעת בכביש 6 וחוטאת במזון לא אורגני, עדיין מסרבת להצטער על המעבר. למה? "כי מגיעים לנו אנשים טובים בפוליטיקה"
לאחר הריאיון עם אריאלה רינגל-הופמן, עד לא מזמן קולגה של ברנע ב"ידיעות אחרונות", גיליתי עד כמה הבחנה זו מדויקת. ניסיונותיי להבין מדוע נטשה את אחת המשרות היוקרתית בעיתונות הישראלית לטובת המקום השלישי במפלגת "הירוקים" נתקלו לרוב בתשובות שנמתחו והתעקלו, והותירו אותי לא משוכנע.
רק לאחר שכבה מכשיר ההקלטה הבנתי לראשונה מה הוביל אותה החוצה ממערכת העיתון לתוך המערכה הפוליטית. "פשוט מגיע לנו יותר", לחשה כשנפרדה ממני לשלום. "מגיעים לנו אנשים טובים בפוליטיקה". עדיין מוקדם מדי לקבוע אם רינגל-הופמן תהיה פוליטיקאית טובה מאלה שאנו מורגלים אליהם, אך אין ספק שכעיתונאית היא טובה מאוד. כתיבתה, מעמיקה ועדינה בו בזמן, הפכה אותה לאחת מהעיתונאיות המוערכות בישראל.
מי שהתגלגלה למקצוע בטעות מצאה את עצמה ככתבת מגזין ראשית ב"מוסף לשבת" וכאחת הפרשניות הבכירות של העיתון הנפוץ במדינה. למרות זאת, ואף שהיא מוכנה להישבע שנהנתה מאוד מהתפקיד, נכנסה לפני חודש למשרד העורך והודיעה לו בדרמטיות שהיא עוזבת. "הייתה הפתעה", היא משחזרת. "התגובה הראשונה הייתה: 'סליחה? את בטוחה? את מודעת למשמעות של הקפיצה הזו מצד לצד?'" אז למה באמת עזבת? "אני חושבת שבהקשר הזה אני לא ממש יכולה לתת תשובה לוגית סדורה שיש לה התחלה, אמצע וסוף. הייתה איזושהי תחושה שזה דבר שנכון לי לנסות אותו. המפלגה קראה, ואני הלכתי".
רינגל-הופמן מקבלת אותי במשרד הצמוד לביתה, במושב בית נחמיה שבאזור בן שמן. מן הסתם עבר החדר העמוס תמונות הסבה, וכעת הוא משמש אותה לניהול הקמפיין. הבית רחב ידיים, וחצר גדולה עם זוג כלבים בחזיתו. מאחד החלונות תלוי שלט שקורא "רק הירוקים". אך למרות השלט, הקשר בין רינגל-הופמן למפלגת "הירוקים", ששמה בראש מעייניה את ההגנה על הסביבה, תמוה מעט. "לא הייתי מעולם פעילה במפלגת הירוקים", היא מודה.
"הייתי מדריכה בחברה להגנת הטבע וחלק גדול מהשנים פעילה בה, אבל בהחלט לא הייתי פעילה פוליטית בשום אופן. הפעילות שלי הייתה דרך העבודה העיתונאית. תופעת ההשתלטות הנדל"ניסטית על שטחים פתוחים העסיקה אותי המון בתור עיתונאית. כתבתי עשרות תחקירים בנושא". בין היתר ערכה רינגל-הופמן תחקירים על זיהום של מפעלי ים המלח את הסביבה, ניסיון ההשתלטות על פארק חירייה, השתלטות בעלי עניין על חופי הכינרת ונושאים אחרים.
רינגל-הופמן מנמקת את הקשר בינה ובין הגנת הסביבה באמצעות ההיסטוריה הפרטית שלה. "נולדתי בקיבוץ המעפיל וגדלתי במושב מגשימים. כל הנושא של טבע וסביבה היה נוף מולדתי במובן המילולי ביותר". לדבריה , החרדה לאיכות הסביבה זורמת בעורקיה. "מי שמבין שאנחנו לא האחרונים על פני הכדור ושכאן צריכים לחיות גם ילדינו ונכדי ילדינו מבין שבארץ קטנה וצפופה כל כך יש חשיבות גדולה מאוד לשמירה על שטחים שאינם מכוסים בטון ומלט", היא אומרת.
כשפנה אליה פאר ויסנר, יושב ראש "הירוקים", היא נענתה לאתגר. "כל נושא הסביבה במדינת ישראל מוזנח בצורה יוצאת דופן לעומת העולם המערבי", מטיפה רינגל-הופמן. "אנחנו בין המדינות היחידות במערב שאין בהן ייצוג בפרלמנט למפלגה ירוקה. זו המהפכה הראשונה ההכרחית, להיכנס לכנסת על האג' נדה הזו". לדבריה , הבעיה העיקרית במדינת ישראל אינה החקיקה, כי אם האכיפה. "יש התעלמות מהחוקים בחיי היום-יום", היא קובעת.
רינגל-הופמן הפכה לחלק מזרם הולך ומתגבר של עיתונאים החוצים את הקווים אל הפוליטיקה.
לדבריה , הכלים העיתונאיים שרכשו היא ועמיתיה יסייעו להם רבות בפוליטיקה. "אני מביאה מהמקצוע את היכולת להבחין בין עיקר לטפל, את היכולת לעשות מיון של הדברים, ליצור הייררכיה של עובדות ושל נושאים", היא מציינת. "אני מביאה אתי יכולת להתמקד בנושא, לדחוף אותו ולהאמין בו. אני מרגישה שאני באה מוכנה. עכשיו נשאר לי בסך הכול לשכנע את הקוראים שיאמינו בדבר הזה ובי".
מפלגת הירוקים הוקמה לפני 11 שנים, בעקבות אסון המכבייה, ומאז היא מנסה נואשות לחדור אל הכנסת, עד כה ללא הצלחה. רינגל-הופמן מאשימה את ה"מצב" במצב מפלגתה. "צריך לומר במפורש שהמצב הביטחוני לא יכול להיות התירוץ הנצחי להזנחת נושאי הסביבה", היא אומרת. "אנחנו תמיד נמצאים, ולמרבה הצער זה יימשך בעתיד הקרוב, בין מלחמה למלחמה. אתה בסוף מוצא את עצמך במצב שאתה מדבר עם אנשים על זיהום האוויר או המים, והם אומרים לך:'סליחה, אבל יש לנו מלחמה'. המלחמות האלה, ואני אומרת זאת בצער גדול, כנראה לא ייגמרו מחר ".
רינגל-הופמן משאירה את הטיפול בבעיות הביטחוניות והמדיניות למפלגות הגדולות, ודורשת למפלגתה חלקת אדמה קטנה בממשלה. "אנחנו מבקשים את המשרד להגנת הסביבה, שממילא אף אחד לא רוצה אותו", היא אומרת. "כל שר שמגיע לשם תמיד חושב שפגעו בו, השפילו אותו והגלו אותו. תנו לנו את המשרד הזה, ואנחנו נתמקד בעניין הזה".
באופן טבעי, כאשר נכנסה רינגל-הופמן למפלגה, הופנו מיד כל העיניים להרגלי המיחזור שלה. "ברור שאני ממחזרת", היא מרגיעה בוחרים פוטנציאליים. "את כל הזבל האורגני אנחנו אוספים לקומפוסט, ואין מצב שזורקים אצלנו עיתונים לפח. גם את בקבוקי הפלסטיק אנחנו אוספים ושולחים ל מיחזור".
מאחורי ביתה מסתתרת גינה אורגנית קטנה, אם כי רינגל-הופמן מודה שהיא איננה פנאטית גמורה בכל הקשור למזון אורגני. "אני אוכלת אוכל אורגני, אבל באופן שפוי", היא אומרת. "זאת אומרת, אני לא קונה תפוזים אורגניים. אם הייתי הברון רוטשילד, אז הייתי קונה גם תפוזים אורגניים, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי. אני קונה עגבניות אורגניות ומלפפונים אורגניים והכי חשוב תות אורגני, אבל כל פרי שהוא מועד פחות לפורענות של חומרי הדברה כמו תפוחי אדמה, אבוקדו ותפוזים כמובן, אני לא קונה אורגני לצערי".
תחום נוסף שהיא חוטאת בו הוא כביש 6 הצמוד לביתה. "אני מוכרחה להודות שאני לא מהפריקים שאפשר לומר עליהם שהם מאה אחוז ירוק", היא אומרת. "אני נוסעת בכביש 6, אבל העובדה שהכביש הזה אפקטיבי מאוד ומשרת אותי היטב באופן אישי אינה משנה את העובדה הראשונית שהמלחמה נגד הקמת הכביש הייתה מוצדקת".
אלה בדיוק הטענות נגד הארגונים הירוקים, שאמנם ההצעות שלהם צודקות, אך אינן פרקטיות.
"יש סדרי עדיפויות. אתה מבין שאתה לא יכול לפתור מהיום למחר את כל תחלואי הסביבה אז אתה בונה איזשהו סולם. אתה אומר:'בזה צריך לטפל מחר ובזה בעוד עשר שנים'. יש גם דברים שלא נגלגל אחורה, לא נחזור לחיות במערות, אבל אנחנו מצפים מכל אזרח ואזרח שישתדל למחזר כמה שאפשר.
זה עדיין לא אומר שמותר להפקיר את כל המערכה, אפילו שאנחנו חיים במאה ה-21. נושא זיהום המים במדינת ישראל למשל אינו פריבילגיה, זה הכרח קיומי. אנחנו בסיטואציה טרום-סרטנית, כבר אין הרבה זמן לטפל בתחלואים. בקרוב הסרטן יתפרץ, ואז זה כבר יהיה מאוחר מדי. זה לא איזשהו פינוק של צפונים. כמה מהנושאים הירוקים קריטיים לשלומו ולבריאותו של כל בן אדם ושל ילדיו".
רינגל-הופמן חלמה להיות ווטרינרית. היא למדה מדע בעלי החיים בפקולטה לחקלאות, ובזמן הלימודים נישאה לאבי וילדה את שתי בנותיהם הבכורות. תפקידה החדש כאימא לא אפשר לה להשלים את לימודיה, והיא פרשה לטובת לימודי צילום ב"קמרה אובסקורה". היא החלה לעבוד במקומון של יהוד בתור צלמת, אך לאחר עזיבתו של העורך תפסה את מקומו וניהלה את העיתון לבדה.
יום אחד נקלעה למשרדי העיתון "מוניטין", שם פגשה במסדרון את סגן העורך רינו צרור, וזה קיבל אותה לעבודה לאחר שיחת חולין קצרה. "פעם הדברים זרמו אחרת, לא הייתה ועדת קבלה כמו היום", היא מסבירה.
בעבודה עם עורך "מוניטין" אדם ברוך ז"ל פרחה רינגל-הופמן, וכשעבר ברוך ל"ידיעות אחרונות" הצטרפה אליו. "לכל כתב יש עורך מיתולוגי", היא אומרת. "אדם ברוך הוא העורך המיתולוגי שלי". כשהגיעה לשיחת היכרות עם עורך "ידיעות אחרונות" דב יודקובסקי סיפרה לו שנולדה בקיבוץ וגדלה במושב. "ציפור כזו עוד לא הייתה לנו", אמר לה יודקובסקי, ומאז חלפו עשרים שנה שהיא עשתה בהן חיל. בו בזמן למדה תואר ראשון ושני במדע המדינה. כעת, כשהיא בשנות החמישים לחייה ואם לארבעה, החליטה להתפלש בבוץ הפוליטי.
על פי הסקרים האחרונים, הסיכויים שלך להיכנס לכנסת אינם גבוהים.
"עד המלחמה בעזה במרבית הסקרים היו לנו שלושה מנדטים. המלחמה פגעה באמת בסיכויים האלה. היא פגעה פעמיים. פעם אחת כשהכניסה את כל קמפיין הבחירות להפסקה, ופעם שנייה כששינתה את כל השיח הציבורי. שוב החל השיח הביטחוני, וזהו שיח שתמיד דוחק הצדה נושאים אזרחיים בכלל ונושאים ירוקים בפרט".
את עמדותיה הפוליטיות היא מגדירה כשמאלה מהמרכז. "כתבתי לא מעט מאמרים שאפשר להבין מהם בבירור את השקפת עולמי", היא אומרת. "בסופו של דבר הפתרון לסכסוך צריך להיות שתי מדינות לשני עמים, אני לא רואה שום סידור אחר". למרות זאת, אין לה בעיה לשבת בקואליציה של בנימין נתניהו. "אנחנו מוכנים ללכת לקואליציה בראשות כל אחד משלושת המועמדים המובילים, אבל אנחנו נחליט אם הקואליציה מתאימה לנו לפי השאלה אם אנחנו מקבלים את מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא מבקשים רק את המשרד להגנת הסביבה, אלא דורשים שהתקציבים שלו יוכפלו לכל הפחות. אנחנו מבקשים גם שנושאים מסוימים כמו נושא המים יוכפפו למשרד הזה ושירחיבו את הכלים לאכיפת החוקים".
רינגל-הופמן התנגדה, כחלק מהשקפת עולמה, למלחמת לבנון השנייה בדפי העיתון. בזמן המלחמה ספגה גם מכה אישית כואבת. חתנה יוני שמוכר, שלמד לתואר שני בפיזיקה וגויס למלחמה בצו שמונה, נהרג בכפר דבל. כששמו של שמוכר מוזכר ניכר על פניה של רינגל-הופמן כי היא מתקשה להמשיך. לאחר הפסקה קצרה היא מבקשת שלא לדבר על שמוכר, ובוחרת להתרכז בהיבט הפוליטי של המלחמה. "מלחמת לבנון השנייה הייתה דוגמה להתנהגות פוליטית וצבאית שערורייתית", היא אומרת בזעם. "אופן הצגת ההחלטות, גם לקבינט וגם לממשלה, ואופן קבלת ההחלטות והביצוע בשטח נעשו בצורה שהמילה'רשלנית' קטנה עליו. זו הייתה הפוליטיקה במרעה".
בנוגע למלחמה בעזה, אף שפגעה בסיכוייה להיבחר לכנסת, יש לה דעה טובה יותר. "יש הבדל ברור בהתנהלות שבין שתי המלחמות האלה", היא קובעת. "תהליך קבלת ההחלטות היה מסודר הרבה יותר. לא תמיד תהליך מסודר מבטיח החלטה טובה, אבל הוא לפחות מבטיח שהדרך שנעשית נותנת סיכוי גדול יותר שתתקבל החלטה טובה.
הצבא נכנס למבצע עם מטרות מוגדרות הרבה יותר. הוא נכנס הרבה יותר מוכן ומצויד".
אולי היינו צריכים להיכשל בלבנון כדי להצליח בעזה?
"זו אמירה נוראה. זה אומר שהיינו צריכים להרוג 121 חיילים כדי ללמוד את הלקח".
מלחמה נוספת שהייתה רינגל-הופמן מעורבת בה היא מלחמת הפוליטיקה הפנימית של מפלגת "הירוקים". לפני הבחירות פרשו כמה פעילים מרכזיים במפלגה, ובהם הדס שכנאי, שהוצבה במקום השני, על רקע חילוקי דעות עם יושב הראש ויסנר. כמה מהם הקימו את "התנועה הירוקה", שתתמודד מול "הירוקים" על אותה משבצת בבחירות הקרובות. "הנטייה האמבית הזו היא בדי-אן-אי שלנו", אומרת רינגל-הופמן על הפיצול שקרע את "הירוקים". " בכל מקום שיש בו שני יהודים יש שלוש דעות".
לדבריה , נסבו חילוקי הדעות בעיקר על שיבוץ הפעילים ברשימה. "ב-99 אחוזים מהמקרים הוויכוח הוא על המיקום ברשימה", היא אומרת. "זה במהות מה שגרם בכל המפלגות האחרות, וגם ב'ירוקים', לפיצול. אני מצטערת מאוד שזה קרה כי אני חושבת שהרעיון גדול יותר ממייצגיו. אני לא רוצה להיכנס למערך ההשמצות ההדדי. אני חושבת שזה פוגע בשתי המפלגות".
על אף ניסיונה של רינגל-הופמן להתחמק מהשמצות, כמה מהפעילים רואים בה עלה תאנה, שנועד לכסות על שלטון היחיד של ויסנר במפלגה. רינגל-הופמן, שטוענת כי לא הכירה את ויסנר אישית לפני שפנה אליה, אינה מסכימה עם הדברים. "הבחירות נפלו על כולנו מהיום למחר, וכמה מהמפלגות אמרו שאין זמן להיכנס לבחירות פנימיות", היא אומרת. "אני מבינה שהייתה אי-נחת מהשיבוץ שלי. אני יכולה להבין שיש רעשים מהסוג הזה. עם זאת, אנחנו חיים בתוך מערכת פוליטית. לפעמים לטובת הרעיון אתה עושה שינויים באנשים. הביאו אותי למקום שלישי מאותה סיבה שהביאו את הורוביץ ואורבך למקום השלישי".
כוונתה של רינגל-הופמן היא שמלבד היכולות האישיות שלה, ראה בה ויסנר כוח אלקטורלי בזכות שמה, השגור בפי הקוראים הרבים של "המוסף לשבת". " אני עבדתי קשה בשביל השם הזה", היא מזדקפת. "עשיתי עבודה בצורה רצינית, קפדנית ואחראית. התאמצתי לעסוק בנושאים חשובים ולייצג את נושא איכות הסביבה בצורה הגונה. זה מה שבנה את השם. השם הזה בנוי גם מהיכולות שלי ומהמחויבות שלי. מהבחינה הזאת זה שם טוב".
רינגל-הופמן מקווה לראות ב-11 בפברואר את שמה בין חברי הכנסת החדשים. עד אז היא מסרבת לחשוב על כישלון. "יש לי חברה רוחנית שאמרה לי שאסור לי להכניס לעולם החשיבה שלי את האפשרות שלא אבחר", היא אומרת בחיוך. "אז אני נצמדת להנחיה שלה ואומרת לעצמי:'אני אהיה בכנסת'".
נא להמתין לטעינת התגובות
