על תשדירי המפלגות הקטנות: געגועים לדואק
עדיין לא קם יורש למשה "רימון בכנסת" דואק מ-1988. למה המפלגות הקטנות בחרו בתשדירי בחירות כ"כ כבדים?
התשובה ברורה: המעטים אך המובחרים שיידבקו בשבועיים הקרובים אל המסך יעשו זאת בגלל חיבתם העמוקה, שלא לומר הפטיש החולני, לתרבות השוליים שמבעבעת בתחתית החבית הדמוקרטית. הרי הכי קל לשאוב הנאה דבילית מקרבות הבוץ בין ביבי לציפי לאהוד. אבל נראה אתכם יודעים, ככה בשליפה, מי עומד בראש מפלגת "קפ - למיגור הבנקים".
מעריצים של מפלגות קטנות מגלגלים את שמותיהן המגוחכים כמו שחובב יינות מגלגל בפיו שאטו-דאווין מבציר 1977. כשדוק של נוסטלגיה מכסה את עיניהם, הם מעלים את זכרו של ויקטור תייר המנוח מ-1981 ומשחזרים את רגעיו הגדולים של משה "רימון בכנסת" דואק, מ-1988. עדיין לא קם יורש לדואק ולזעקתו הנוקבת "נוער, נוער, נוער".
הטעות הגדולה של המפלגות הסהרוריות היא, שאנשיהן למדו מהמפלגות הגדולות, הנעזרות באסטרטגים ויועצי על. את מה שהגאונים מייעצים תמורת סכומי עתק, הקטנות מעתיקות
בחינם: הן מתחמקות מפרטים ולא אומרות כלום. וזה חבל, כי הפוטנציאל שם.
למשל, למפלגת "ים - הישראלים" של פרופ' גדעון דורון יכולה וצריכה להיות מפלגת קאלט לתפארת. דורון, שזכור לי מימי באוניברסיטה כמרצה ססגוני, יכול היה לשים במרכז את זכותו של הישראלי לסרטן את עצמו לדעת. אך הוא בחר במשהו רציני להחריד על שינוי שיטת הממשל.
או אפרים סנה. אם כבר אתה סגן שר לשעבר, תא"ל, ודוקטור רב מעללים, והחלטת לחרב את עברך המכובד - לפחות לך על זה בסטייל. תתפרע. נסח מצע הזוי, תעשן משהו על הקבר של בן גוריון (שיט, תפסו כבר). אבל לא. סנה התמקד במסר הצנום והרציני מדי "לחסל את", והחטיא הזדמנות פז.
והיו רבים וקטנים ומשעממים אחרים: מאלכס טנצר שהיה פעם בכנסת ולא יכול להיגמל מזה, דרך שברירי הירוקים ובוגרי עלה ירוק, וכלה ב"צבר - צי, מפלגת הצעירים". בינתיים, איש מביניהם לא מגיע לקרסוליו של דואק הנצחי. אני תולה תקוות בירון ידען ומפלגת החילוניים שלו. משהו בניצוץ שבעיניו אומר ששווה להשקיע בו. עם יועצי הסתרים הנכונים, ידען יכול ללכת על קו שטנה-גזענות-טירוף שיכניס אותו לפנתאון. רוץ, ידען, רוץ!
נא להמתין לטעינת התגובות
