השינוי כבר כאן: טקס מאורגן מאין כמוהו

קרוב לשני מיליון בני אדם מילאו את וושינגטון להשבעת אובמה ושמרו על סדר מופתי. כתבת nrg מעריב עם חוויות מיום היסטורי. זמן די-סי

טל שניידר, וושינגטון | 22/1/2009 14:32

הגברת שישבה לידי, קאתי שמה, שלפה מהתיק כריות חימום חד פעמיות, פתחה את כיסוי הפלסטיק ודחפה לתוך הנעליים. "או, עכשיו זה נעים" היא אמרה. אחר כך היא הסתובבה הלוך ושוב ברחבת הדשא, בסמוך לבמת ההשבעה וחזרה לתיק שלה, שלפה שמיכה צבעונית "כדי שחברה שלי שנמצאת בקצה השני, תוכל לזהות אותי מרחוק".

אחרי זה היא שוב הלכה, חזרה והוציאה מהתיק שמיכה תרמית רפואית. "זה כבר ממש מחמם ונעים", היא אמרה והעבירה את מחצית השעה הבאה כשהיא מכסה ומסירה לסירוגין את השמיכה התרמית מרגליה. ריפוי בעיסוק. ככה זה שמגיעים ממש מוקדם לטקס ההשבעה, בדיוק כמו שהמארגנים ביקשו. אין הרבה מה לעשות, אז מנסים את כל הטריקים שיש בתיק.

האמריקאים צייתו השבוע באופן מלא להנחיות שקיבלו ממארגני טקס ההשבעה של הנשיא ברק אובמה והיו המון המון הנחיות. "תצאו מוקדם", "תהיו רגועים וסבלניים", "לא להביא תיקים", "לא להביא עגלות", "יהיה מאוד קר, אז תתלבשו בהתאם" ועוד ועוד. וכולם קראו, הפנימו וביצעו.

"את נהנית? כיף לך?", שאל אב אחד את בתו בת ה-7, שעמדה מחוצה בין מבוגרים רבים ברכבת המטרו בדרך לחגיגות. "זה סיוט אחד גדול", היא הזעיפה פניה בחזרה אליו, "לא מבינה למה הייתי צריכה לבוא". אבל האב לא ממש התרשם. "אני יודע שהיא תגדל ותודה לי", אמר לי בחצי חיוך.

יצא לי כבר להיות באירועים המוניים באמריקה. סדר וארגון כזה, כפי שהיו השבוע בוושינגטון, עוד לא ראיתי. בכל תחנת מטרו ניצבו עשרות פקחים/סדרנים. חלקם עמדו בכניסה למדרגות הנעות ומנעו מהאנשים לרדת לתחנות כשחשבו שהעומס למטה על הרציפים גדול מדי. פקחים אחרים ניצבו ליד כל דלת ודלת של הקרונות, וידאו שההמונים מאפשרים לאנשים לצאת קודם כל ורק אחר כך להידחס פנימה. וההמונים, בסדר מופתי צייתו. לא דחפו, לא צעקו, לא התלוננו.

רבע מיליון איש עברו בשערי בידוק מתכתיים, נתנו לשוטרים לפשפש בתיקים, הדליקו את המכשירים האלקטרוניים והכל עבר בהצלחה. בשער הכתום, דרכו אני הגעתי, לא היה בכלל תור. לא בגלל שעברו שם מעטים. אלא בשל הצבת עשרות עמודות בידוק מקבילות. כל הכבוד למשטרת וושינגטון די-סי. ולעומדת בראשה. האירוע המורכב, המסוכן, ההמוני ביותר בתולדות העיר עבר בהצלחה, בלי אף קורבן אחד.

נרשמו מעט אירועים. אישה אחת נפלה על פסי הרכבת, נחבלה קלות וחולצה מיד. 30 ילדים אבדו להוריהם, אך אוחדו תוך זמן קצר. בתי החולים של העיר דיווחו על כמה עשרות פגועים כתוצאה מהקור הרב, ועוד כמה אנשים אושפזו אחרי שרקדו יותר מדי (ואולי גם שתו יותר מדי) וסבלו שברי הליכה.

כמה אלפי אנשים שניסו להגיע לאזור ההשבעה נתקעו במנהרה מתחת למול. המשטרה חסמה את כניסתם בטענה שיותר מדי כרטיסים חולקו לאזור ישיבתם. האנשים התקועים, חלקם עיתונאים ופעילי קמפיין, הקימו אתמול קבוצת מחאה בפייסבוק – "ניצולי מנהרת האבדון הסגולה" (Survivors of the Purple Tunnel of Doom) - והחלו לפעול לקבלת התנצלות ופיצוי (לא ברור למה הם מצפים. האם לחזרה על כל הטקס? או להזמנה אישית לבית הלבן?).

בפינה אחרת של שדרת המול, על הגג של מוזיאון השואה, נצפה אדם מהלך שעה לפני טקס ההשבעה. צוות ימ"מ זריז הוקפץ לאזור, וגילה שזהו מהנדס החשמל של המוזיאון שיצא לתקן דבר מה. באגף אחר של העיר, החליטו כמה אזרחים להגיע אל המול רכובים על סוסים - המשטרה שלחה אותם בחזרה למקום ממנו באו. וברחוב 14 נתגלה תיק גב ללא בעליו וצוות חפצים חשודים הוקפץ וטיפל בתקרית.

מדהים שזה כל מה שהשתבש באירוע בו נכחו כמעט שני מיליון איש.