לא מצונזר: כתב הטלוויזיה האיראנית חאדר שאהין משיב אש
נכון, הוא דיווח לטלוויזיה האיראנית על הפגזות הטנקים בעזה לפני כולם. אבל חאדר שאהין, העיתונאי שנעצר על הפרת הוראות הצנזורה, לא מבין על מה כל המהומה. עכשיו, רגע לפני תחילת משפטו, הוא מפנה בראיון ראשון אצבע מאשימה דווקא כלפי הישראלים, הסוהרים ואהוד יערי שהסגיר אותו
אחר כך נחקר שאהין ונעצר עם המפיק שלו מוחמד סירחאן, ולאחר 12 ימים הם שוחררו למעצר בית. בינתיים, בחדר קטן ועמוס בקישוטים ובתמונות בשכונת מגוריו, ראס אל-עמוד בירושלים, ממתין שאהין לתחילת משפטו. צוותי טלוויזיה ועיתונאים מכל העולם באים לבקרו, בני משפחתו מקיפים אותו, והחברים עולים לרגל.
"יערי לא אמר אמת. אין לו משהו נגדי, הוא פשוט לא רוצה שעיתונאים פלסטינים ישדרו", הוא אומר, "ב-2006 הוא חשב שאנחנו מצלמים את נפילות הטילים כחלק מהדיווח לאויב. גם אז נחקרתי במשטרה ובשב"כ, הם ידעו שאני עובד לטלוויזיה האיראנית, והתירו לי לחזור לעבוד, רק אמרו לי שאני צריך לעבוד ולהתנהג לפי החוקים של העיתונות הישראלית".
בכתב האישום שהוגש נגדך נטען שלא צייתת להוראות הצנזורה.
"הצנזורה מנסה שכל הכתבים ידברו בשם הצבא הישראלי. זה קרה במלחמה בלבנון וגם עכשיו. אנחנו, העיתונאים הפלסטינים, מעבירים את המקרים מהשטח כפי שקרו. זה לא נכון שהפרתי הוראות צנזורה. השדרן בתחנה שאל אותי מה אני רואה מהמקום בו אני נמצא. אמרתי שיש הפגזות מהטנקים, אבל שאנחנו לא יכולים להגיד שהטנקים נכנסו לרצועה. המשטרה יודעת את זה. הם ראו את הקלטת, וגם יש לנו עותק בחברת החדשות ברמאללה. אף פעם לא עברתי על החוק הישראלי, לא נכנסתי למקומות שהצבא לא התיר להיכנס אליהם. אני לא אכנס למקום שאני מזהה בו נזק או סכנה".
לאחר שחבריו של שאהין סיפרו לו שיערי השתלח בו, הוא צפה בקלטת, אך לא העלה בדעתו שהפרשה תתפתח לממדים כאלו. כבר למחרת הוצא נגדו צו מעצר ומשטרת שדרות התבקשה לחפש אותו באזור. מפקד משטרת שדרות שמעון נחמני אומר שבזמן מהומת הטילים הוא לא הקצה כוחות מיוחדים לאיתורו.
אחרי שהתייעץ עם חבריו ועם עורך הדין מוחמד דחלה, החליט שאהין לנסוע למשטרת לכיש ובדרך הופנה לבית משפט השלום בפתח תקווה. סירחאן שהצטרף אליו מתוך סקרנות, נעצר שם עוד באותו ערב. "מההתנהגות של החוקרים כלפיי, שהיתה טובה, היתה לי תחושה שהם פועלים רק בגלל הלחץ של יערי, ושהם בעצמם הבינו שלא עשיתי שום דבר", אומר שאהין, "ובכל זאת התנאים היו קשים. לא הפרידו ביני לבין אסירים אחרים-ישבתי בכלא עם רוצחים ועם אנסים. זה לא העולם שאני מכיר.
הסוהרים התנהגו אליי כמו שמתנהגים אל עבריינים. אף אחד לא חשב לתת לי כבוד כעיתונאי שבסך הכל עשה את עבודתו. אבל יותר מכל אני חושש שהציבור יחשוב שאני משתף פעולה עם האויב ויתנהג אליי בהתאם. כשהישראלים מנהלים מלחמה, הם מאבדים את השכל ורואים את כולם כאויבים שלהם".
שאהין הוא ירושלמי ותיק. לאביו היתה מסעדה בעיר העתיקה, והוא עצמו התחיל לעבוד כעיתונאי ב"קול פלסטין" כבר בגיל 17. "בעבודה שלי אני רוצה לסייע לבני אדם", הוא מצהיר, "חשוב לי להראות לעולם את הכאב ואת הקושי של החיים בצד הישראלי וגם בצד הערבי, את הסכסוך הישראלי-ערבי, את כל פרטי החיים. אני משדר עובדות, לא דעות".
מעצרו חולל סערה בתחנה. "מדינה דמוקרטית לא יכולה לעצור עיתונאים", אומר עוסמה נזאל, עיתונאי "קול פלסטין" ברמאללה. "שאהין בסך הכל ניסה לעשות את עבודתו. ישראל, שטוענת שהיא מדינה דמוקרטית, עצרה אותו, הפציצה מתחם של עיתונאים בעזה, עיתונאים ברמאללה נפצעו בזמן שסיקרו הפגנות". אך כל זה לא מרתיע אותו. "כשאני נוסע מהכפר למשרדי התחנה ברמאללה אני עובר דרך כמה מחסומים. זה לא יפחיד אותי. אני מוכן לשלם מחיר כדי להעביר מידע לעולם".
אתה יכול להבין למה עיתונאי שעובד עם תחנה איראנית מעורר עוינות בישראל?
"אני צופה באל-עלם, ושאהין לא מסקר אירועים בצורה שונה מכל כתב אחר. אין קשר בין עבודתו לבין יחסי ישראל איראן. עיתונאי הוא לא פוליטיקאי".
חבריו של שאהין גם מזכירים את דברי רוני דניאל, הכתב הצבאי של חדשות 2, שבשישי בבוקר דיווח על כניסה קרובה של צה"ל לעזה, ובכך הפר את הוראות הצנזורה, אבל לא נענש. מקורות בערוץ 2 אומרים שדניאל לא ביצע עבירת צנזורה. "במערכת הצבאית היה בלבול, והם ביקשו ממנו לשדר את מה שאמר. זה לא דומה למה ששאהין עשה", אומר גורם בערוץ.
לפני כמה שנים הצטרף שאהין לחברת ההפקה פיואם וסיוסי, שמשדרת ל-22 תחנות טלוויזיה ערביות בסוריה, באיראן, בלבנון, במרוקו, בסעודיה ובסודן. מהר שלבי, הבעלים שלה שהקים אותה לפני 14 שנים, הוא יליד רמאללה שלמד כלכלה בארצות הברית. באתר האינטרנט שלה החברה מתגאה בראיון טלוויזיוני בן ארבע שעות עם המשורר מחמוד דרוויש, ובסדרה בת חמש שעות על יאסר ערפאת. החברה גם משדרת את תפילת יום השישי ממסגד אלו אקצה ואת מיסת חג המולד מבית לחם.
"יש עיתונאים ישראלים שאינם עיתונאים אמיתיים.
מיד אחר כך התקשרתי אליו, אני מכיר אותו, ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה. הוא אמר לי שאסור לשאהין לעבוד. אמרתי לו 'גוד פור יו'. בדברים שלו הוא סיכן את חייו של שאהין. אני הייתי העיתונאי הפלסטיני הראשון שראיין פוליטיקאים ישראלים. אחרי שהראיונות שודרו קיבלתי איומים על חיי מערבים קיצונים. יהודים קיצונים עלולים לנסות לפגוע בשאהין", הוא אומר בכעס.
שאהין אומר שהוא עובד אצל שלבי, אם כי הוא בדרך כלל עובד לערוץ אל-עלם, שהקימו לפני שש שנים הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים האיראניים. הערוץ מנסה לחקות את אלג'זירה, שמשדרת בערבית מטהרן, "כדי לשמש משקל נגד לערוצי החדשות המערביים", אמר מנהל התחנה חסן בחשטיפור "ולהציג את נקודות ההשקפה של העולם האיסלאמי".
זו לא פעם ראשונה ששאהין מתנגש עם הממסד הישראלי. לפני ארבע שנים הוא ביקש מלשכת העיתונות הממשלתית תעודת עיתונאי. "הוא הגיש את הבקשה כפרילנסר, ונתקל בסירוב על רקע ביטחוני", אומר מנהל לשכת העיתונות הממשלתית דניאל סימן.
"אנחנו מדינה דמוקרטית, אני לא מנהל מסע אישי נגד אף אחד, אבל כנראה היה חשש שהוא ינצל את חופש העיתונות לסייע לאויב. יש עיתונאים ערבים שאוספים מודיעין, ומשמשים כגורמי טרור מעבר לעבודתם העיתונאית".
שאהין אומר שהתבקש לצרף לבקשה מכתב מאל-עלם. "באותה תקופה חשבתי לעבור מהערוץ האיראני לטלוויזיה של דובאי, לא העברתי את המכתב, ולכן סירבו לי", הוא אומר.
שאהין, אומר שלבי, הוא עיתונאי טוב שנצמד לעובדות. "הוא מסקר ישיבות ממשלה, הוא מגיע לכנסת. כולם יודעים שהוא מדווח לאל-עלם. בישראל יש חופש עיתונות, אמרתי את זה גם בתחנה האיראנית אחרי שהוא נעצר, אבל במצבי מלחמה ישראל בפניקה, ואז יש לחץ של אנשים כמו יערי".
ביום ראשון, אחרי שצפה בקלטת של יערי, היה שאהין נחוש לתבוע אותו. "הוא פגע בי. אני אתבע אותו תביעת דיבה", הוא אמר לי לפני שבועיים. השבוע הוא הרבה פחות נחוש. "לא יודע, אחרי שהבעיה תיפתר אדבר על זה עם שלבי".
תמשיך לעבוד כעיתונאי?
"בוודאי. זה אף בוער בי חזק יותר. בתקשורת הערבית הופתעו ממה שקרה לי, באל-עלם אמרו שהמקרה חורג מגבולות העיתונות, אני בטוח שעכשיו אשב בעיתונות חזק יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
