סביבה וכלכלה: גז טבעי, מלון בתמנע ושתיקת גרינפיס
צריך לדון מחדש בהחלטה על הקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון. ההישג הגדול של אדם טבע ודין. וגם מה קרה למוזה של גרינפיס
אסדת קידוח גז אלי דסה
גם גז טבעי הוא דבר מצוין. משק האנרגיה הישראלי אולי לא זכה השבוע בפרס הראשון בלוטו, אבל קיבל מתנה גדולה. אלא שהמתנה הזו לא פוטרת אותנו אפילו לרגע מהצורך לנהוג בתבונה, בחסכנות, והכי חשוב - בגמישות.
בקיץ האחרון קיבלה מדינת ישראל החלטה עם השלכות לשני דורות: הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון. רוב הטיעונים שהציגו מצדדי התחנה נראים היום הרבה יותר חלשים, ובראשם השאיפה שלא להיות תלויים בגחמותיו של שוק הגז העולמי. קידוח תמר אמנם לא יוכל לספק את כל תצרוכת הגז הלאומית בעשורים הקרובים, אבל הוא מצמצם את התלות בשחקנים חיצוניים ומשפר את כוח המיקוח של ישראל.
על רקע זה כדאיות בנייתה של תחנה מזהמת, ובעיקר כזו שפולטת גזי חממה בהיקפים שיהוו נטל כלכלי כבד על המשק, ראויה, לכל הפחות, לסיבוב נוסף של דיונים מעמיקים. הרי איש מחברי הות"ל, שהרימו יד בעד הוספת הטורבינות הפחמיות, לא ידע שהנתונים הבסיסיים של משק האנרגיה ישתנו דרמטית בתוך כמה חודשים. שוו בנפשכם, רק לצורך הדיון, שחלק מחברי הוועדה היו מצביעים היום אחרת. זה לא תסריט מופרך, ובשבוע שבו העתיד שלנו נצבע במעט ורוד, התסריט הזה מצדיק בחינה מחודשת של תחנה ששייכת לעבר.
פארק תמנע צילום: פלאש 90
ניצחון בנקודות
לפני שבועיים תיארתי כאן במונחים של תיקו את הקרב המשפטי על עתיד המלון בעמק ססגון שבתמנע. ב"אדם, טבע ודין" התקוממו. לטענתם, העובדה שבית המשפט הגדיר את תוכניות המלון כחריגה חמורה מהתוכנית המקורית, והחזיר את הנושא לדיון מחודש בוועדה המחוזית, מהווה ניצחון ברור
לשוחרי הסביבה.
צודקים: כששופט מורה על החזר הוצאות, סימן שגם הוא חושב שלתביעה היתה יותר מרגל אחת. בסופו של סיבוב ארוך עדיין ייתכן שיוקם מלון בעמק ססגון. אבל בינתיים "אדם, טבע ודין" ניצח. אם לא בנוק אאוט, לפחות בנקודות.
השתיקה של גרינפיס
במהלך ימי ההפצצות, שבמהלכם התשתיות של רצועת עזה נכתשו עד דק, הקפידו ארגוני הסביבה הישראליים להשמיע קולות של שטיח. פעילים בארגונים מודים שהסיבה העיקרית היא כלכלית - החשש להרגיז את הקרנות התורמות - שחלקן שייכות ליהודים אמריקאים - שממילא מהדקות את החגורה בימים אלה.
שוטרים על ספינת גרינפיס צילום: אילן אסייג
אם השתיקה המופגנת עוד הגיונית כשמדובר בארגונים הנמנים עם הזרם המרכזי, התמיהה גוברת כשמדובר בגרינפיס. גם הארגון שהרדיקליות היא חלק מתעודת הזהות שלו, ושאפילו שמו מחבר בין "ירוק" ל"שלום", לא טרח להזכיר לציבור הישראלי ולמנהיגיו את העובדה שמלחמה היא קטסטרופה סביבתית.
באתר הארגון מופיעה העמדה הרשמית ביחס למלחמה - עמדה שוחרת שלום, אבל כללית מאוד ובעיקר חלבית באורח לא אופייני להתנהלות המיליטנטית המוכרת של פעילי גרינפיס. לניסוחה של העמדה הזו קדמו דיונים סוערים, שהתנהלו באמצעות סקייפ, בין חברי הסניפים של גרינפיס במזרח התיכון - טורקיה, לבנון וישראל.
בסופו של דבר נוסחה אמירה מנומסת שחלק מפעילי האירגון בישראל, שנטלו חלק בהפגנות השמאל נגד המלחמה, יתקשו להשלים איתה. בגרינפיס אמנם מקפידים לקבל תרומות רק מאנשים פרטיים, אבל מתברר שגם לו יש סיבות לחשוש מסנקציות כלכליות. כ-15 אלף ישראלים תורמים לארגון 10 עד 15 שקלים בחודש. די בכך שחלק מהם יבטלו את הוראת הקבע כדי לאיים על יכולתו להתקיים. כשנקשרים לאוניות פחם ומטרפדים ציד לווייתנים אולי מרגיזים את הממסד, אבל זוכים לתמיכת הציבור הירוק ולכספו. התנגדות למלחמה, מתברר, היא עניין הרבה יותר רגיש.
נא להמתין לטעינת התגובות
