הרהורים על מוסר מלחמה
שיקולי מוסר הם שיקולים חשובים, אך חכמים גילו לנו שיסודו של המוסר הוא דווקא בייסורי הנפש שהוא כופה עלינו. חשוב שנבחן את עצמנו בכל עת גם במהלך מלחמה, ונייסר את עצמנו על החלטות שגויות
אולם, לפעמים, מרוב שאלות מוסריות לא רואים את הסוגיה היסודית שעומדת בבסיס כל משמעות קיומנו כאומה עצמאית וריבונית בארץ. שיקולי מוסר הם שיקולים חשובים, כי הם מגדירים את זהותנו כבני אדם, שנבראו בצלם אלוקים. אך חכמי המוסר גילו לנו שיסודו של המוסר הוא דווקא בייסורי הנפש שהוא כופה עלינו. בן אדם שאיננו חושב, שלא מתלבט ומהרהר, שלא בוחן את עצמו בכל עת ובכל רגע – הוא אדם פגום. משהו בחיות הפנימית שלו פועל מכח האינרציה, ולא מכח דחף פנימי עז של חיים. המוסר הוא בראש ובראשונה כלי להערכה פנימית, ביטוי להמיית הלב של הרצון להיות מושלם, ולא בהכרח כלי הערכה אוניברסלי.
חייל גולני מניח תפילין בתום פעולה בעזה צילום: פלאש 90
הגישה שמבקשת למדוד את כל פעולותינו מכח אמת מוסרית אחת נובעת בעיקר ממשנתו של אחד מגדולי הפילוסופים בעת החדשה – עמנואל קאנט. הלה חידש שיש מוסר "אוניברסאלי", כלל-עולמי, שחייב להיות משותף לכל בני האדם. ודאי שבגישה זו יש הרבה מן האמת, הרי רוב ככל בני האדם מבינים שרצח הוא רע, וגזל הוא פסול. אולם, הניסיון להקיש מכאן על מעשה המלחמה מורכב ומסובך ביותר. ודאי שכל מלחמה חייבת לעמוד בקריטריונים מסוימים, וכולנו חשים שיש מלחמות לא-צודקות, או כאלה שמנוהלות בצורה נפשעת. אבל האם באמת יש כלים חיצוניים אובייקטיביים להעריך כל מלחמה ומלחמה?
האם למישהו יש ספק שהמציאות שאליה נקלעה מדינת ישראל (עקב התנהלות אווילית של ראשיה במשך שנים, אך זה לא העניין כרגע), בה אזרחינו סופגים יום-יום מטר של טילים ורקטות איננה נורמלית? האם יש לכך איזו הצדקה אוניברסאלית כלשהי? התשובה היא לא.
ומכאן שמלחמת "עופרת יצוקה" היא מלחמה צודקת. כוחותינו יצאו למלחמה למען הגנת תושבי הדרום, ואין לי ספק קל שבקלים שאף אחד מהדרגים המכריעים של מדינת ישראל לא תר אחר אזרחים "חפים מפשע" בכדי לפגוע בהם. איננו צריכים אשרור בינלאומי לכך, וגם אם ראש ממשלת טורקיה, ארדואן, או כל מנהיג אומה אחרת, ימחה בקול גדול – אין לנו סיבה להתרגש.
האמת המוסרית של המדינה
המוסר הפנימי שלנו דחף אותנו בכל עוז לבער את הנגע שפשה בשטחי הדרום, ולכלות את הקוצים מן הכרם. כל התנהלות אחרת מצד הממשלה הייתה עלולה להיות ביטוי לחוסר מוסריות משווע. הרי אזרחי הדרום אינם נופלים בחשיבותם משאר אזרחי המדינה, ואחריותה של כל ממשלה ריבונית היא בראש ובראשונה לביטחונם של כל אזרחיה. זו אחריות חוקתית אך לא פחות מכך – מוסרית.
חשוב שנבחן את עצמנו בכל עת גם במהלך קיומה של המלחמה, ונייסר את עצמנו על החלטות שגויות, ונבדוק שוב ושוב את דרכנו. הערכות מצב ממין זה נעשות יום-יום הן בקרב הדרגים הצבאיים והן בקרב הדרגים המדיניים. ראוי שגם אלה שחובשים את ספסלי האופוזיציה יגידו את דברם, ואכן ישמשו כלי מייסר מועיל, זוהי טבעה של הדמוקרטיה, וזהו גם טבע האדם.
השיקול המוסרי העליון שצריך להנחות את מקבלי ההחלטות הוא אחד,
ואותו אין לטשטש. הם אחראים לא רק על העבר, ולא רק על השלמת המשימה בהווה, כי אם גם על העתיד.
כל הימור "מחושב", או ביטוי הזוי אחר להסכם כניעה יתפוצץ לנו בפנים, בדיוק כמו כל קודמיו, ממיני ההודנה והתהדייה. רק מהלך שיסתיים בהבטחה מקסימלית של שלום הדרום לטווח ארוך שנים, או לכל הפחות כזה שישקם בצורה חד-משמעית ונחרצת את כח ההרתעה הצה"לי, כך שמחבלי החמאס יבינו שהרמת יד על אזרחי המדינה תוביל לביעורם המוחלט – רק הוא מיצוי האמת המוסרית שלנו כמדינה. הסתפקות בפחות מזה היא התעלמות מהקול הפנימי הבריא המייסר אותנו – היא משולה להיעדר חיים.
מילה אחרונה על צה"ל: אבינו שבשמיים ברך את בנינו ובנותינו, חייליך האמיצים, העומדים על משמר ארצנו-ארצך, ומעבירים ממשלת זדון מן הארץ. רומם את קרנם והצלח את דרכם, בבואם להגן על ישראל.
הרב דניאל הרשקוביץ הוא יו"ר מפלגת "הבית היהודי - מפד"ל החדשה"
נא להמתין לטעינת התגובות
