הריאליטי של הטבע: מסע צילומים עולמי
אורקות טורפות כלב ים בפטגוניה, גורילות הרים באוגנדה וצבי ים בקוסטה ריקה. אלה רק חלק קטן מהיעדים שבהם יבקר בקרוב צלם הטבע גיל ארבל בתוכנית הריאליטי שלו, והוא מזמין אתכם לנסות להתקבל לקבוצה שתלווה אותו במסעות. ניסיון, אגב, ממש לא הכרחי
התוכנית המקורית השתבשה, אך ארבל לא אמר נואש. הוא לקח את גורלו בידיו, ויזם פרויקט ראשוני וייחודי: צילום סרט טבע במקומות היפים ביותר בעולם, ותיעוד התהליך בקבוצות מלוות קטנות, שמשתתפיהן יעברו תהליך סינון נוקשה. הקונספט פשוט: ארבל יצלם את הסרט המיועד לקולנוע, והקבוצות שילוו אותו יצלמו את ההתרחשות שמאחורי הקלעים.
איך באמת מאתרים משתתפים למשימה?
"אני מעביר הרצאות וחוגי בית," מספר ארבל, העומד בראש ועדת קבלה של איש אחד. "מדובר במינימום 10,000 דולר לאדם, למסע שנמשך בין שבוע לשבועיים. זה מסע שמיועד לאנשים שכבר חוו הכל, טיילו בכל העולם ורוצים ריגוש."
כסף מניע את העולם? לא כאן. "רק כסף זה לא מספיק," הוא מבהיר. "כבר הציעו לי יותר. צריך להבין שלא יוצאים לשיט תענוגות באיים הקאריביים. זו משימה לא קלה, צריך סבלנות ויכולת להסתדר זה עם זה, כי אחד יכול להרוס לכולם. זה אתגר. זה לא טיול מאורגן, ואני לא מדריך טיולים."
זו לא משימה נטולת סכנות. הסרט יצולם ביעדים שונים במשך שנתיים. כל מסע יהיה חד פעמי, וכל יעד יהיה סצנה בסרט. הנבחרים יוכלו לבחור את היעדים המועדפים עליהם, יגיעו למקומות המורשים אך ורק לצוותי צילום והכי קרוב שאפשר לבעלי החיים. בפטגוניה יתעדו אורקות טורפות כלבי ים, בדרום אפריקה יפגשו בלהקות עצומות של סרדינים המגיעים פעם בשנה לחוף כצאן לטבח, היישר אל לועם של ציפורים, כלבי ים, דולפינים, כרישים ולווייתנים. את הכרישים הלבנים יצלמו המשתתפים מתחת למים מתוך כלובים, באוגנדה יפגשו את גורילות ההרים, בקוסטה ריקה יהיו עדים להטלת צבי הים ועוד.
תהליך גיוס המשתתפים עדיין בחיתוליו. הקבוצה הראשונה, וביניהם איש העסקים מוריס קהן, בנו ונכדתו, הספיקה לבקר באיי טונגה שבאוקיינוס השקט, במרחק שעת טיסה מפיג'י. בצוותא פגשו את אמא לווייתנה מיניקה את התינוק שלה מתחת למים.
איי טונגה שבאוקיינוס השקט הם הממלכה היחידה שלא נכבשה על ידי מדינה אירופית, ושמרה על עצמאות תרבותית לאורך השנים. בראש הממלכה עומדים מלך ומלכה, ולפני 30 שנה חתם המלך הזקן על אמנה נגד ציד לווייתנים. כשהוא ייאסף אל אבותיו תבוטל האמנה, והלווייתנים
"ההתרגשות היתה בלתי רגילה," משחזר ארבל את החוויה בטונגה. "לא הפסקנו לבכות. לאחד מהמשתתפים אין שום קשר לצילום. נתתי לו מצלמה, והוא תיעד אותי. זה יצא מדהים כל כך, שזה מוקרן במעברונים של הנשיונל ג'יאוגרפיק. זה מה שגרם לי למסד את העניין הזה. כששאלתי אותו מה הכי ריגש אותו בטיול, הוא אמר שדווקא העשייה. כך הבנתי מה אנשים אוהבים, ומה מושך אותם. זו חוויה חד פעמית בחיים, שהם לא ימצאו בשום מקום אחר."
"מה שאני מציע הוא את כל החוויה של עשיית סרט טבע. יש הרבה אנשים שרואים סרטים, ושואלים את עצמם איך עשו את זה, כמה כיף להיות שם, ואיך זה להתקרב לחיות. בעצם אני עונה על השאלות האלה."
אבל לטבע יש חוקים משלו, ובעיקר יוצאים מן הכלל בחוקים האלה.
"אפילו שזה טבע, אני יודע שזה יקרה ונוכל לצלם את זה. אני לא מתכוון לחכות חודשיים לנמר. אני הולך לאגד את כל הסצנות השונות בסרט אחד, בסגנון 'העולם המופלא.' יש לי די ידע וניסיון כדי לעשות את זה בעצמי."
השאלה "למה לך בעצם" גוררת מניפסט עצבני, כואב ובעיקר מעורר מחשבה. "אני מתעד דברים שלא יהיו," אומר ארבל. "הים מתרוקן בגלל דיג ובגלל ציד. בתוך 100 שנה לא יישאר כלום. זה נורא וזה מיותר. הצריכה שלנו היא גבוהה בהרבה ממה שאנחנו צריכים. זה גורם סבל. אני מנסה להראות את היופי בטבע. העולם הזה קיים כבר מיליארדים של שנים, והנה באנו וב-100 שנה עשינו פה נזק בלתי נתפס, כולל ההתחממות הגלובלית שמאיימת להשמיד אותנו."
אתה מתקרב לגורילות, שוחה עם היפופוטמים, אבל הרושם הוא שמה שבאמת מפחיד אותך הוא בני אדם.
"כבר הוכח מדעית שהאדם הוא היצור היחיד שאם מוציאים אותו ממעגל החיים, העולם רק ירוויח. כל חיה היום תורמת לאיזון של הטבע. אנחנו הזן היחיד שמפר את האיזון בטבע בצורה השלילית ביותר. הניסיון שלנו לתקן את הנזק הוא כאין וכאפס ביחס לנזק שאנחנו עושים. אנחנו משמידים, ומשתמשים בטבע לשטויות של העולם המודרני: מחשבים וטלפונים. הטבע הולך ונכחד. קוראים לזה חמדנות."
ובמה תורם הצילום של סרט הטבע עם קבוצות?
"זו שליחות. שילוב של כל האהבות שלי: קולנוע, טבע וטיולים. ראיתי שאני לא יכול לעשות את זה יותר בעצמי, ונעים לעשות את זה עם ישראלים שמדברים באותה שפה. כל אחד מרגיש שותף וחלק. לא חייבים לצלם, אפשר גם להכין סנדביצ'ים.
"יחד יוצרים את הצוות, יוצאים ומתעדים. נוסף על החוויה המדהימה של להיות במקומות האלה, אנחנו מתעדים את הדברים האלה לפני שהם ייעלמו, ותורמים במשהו לכדור הארץ. אם היו מציעים לי את זה לפני עשר שנים והיה לי כסף, הייתי רץ על זה."
כאשר ארבל אומר "לפני עשר שנים," הוא מתכוון לזמנים שקדמו לכניסת הבי.בי.סי לחייו. מדובר בצלם הישראלי היחיד שהשתתף בהפקת הענק של אותה רשת יוקרתית, סרט הטבע "עולם גדול מופלא," שבו הציג לצופים את סיפורה המרגש של נקבת לווייתן אחת וצאצאה עול הימים במסעם המפרך לאנטרקטיקה. התיעוד הזה זיכה אותו במועמדות לאוסקר, ובזכייה בפרס האוסקר האיטלקי לצילום תת-ימי. באופן טבעי, הוא הוצב בשורה הראשונה של צלמי הטבע בעולם.
איך אתה מרגיש במפגש מהסוג שהיה לך עם הלווייתנית ותינוקה?
"אני ניגש לטבע בהמון כבוד והתרגשות. אין דבר משמעותי יותר בשבילי מלהתקרב לחיה. הקשר עין עם החיה שיודעת שאתה שם, לא בורחת ומשתפת איתך פעולה. אולי זו הסיבה לאהבה הגדולה שלי ללווייתנים. איפה נשמע בטבע שאמא נותנת להתקרב תינוק שלה? אני כל הזמן מדמיין שאם במקום מצלמה היה לי רובה, יכולתי להרוג המון חיות. יש פה אמון וכבוד. אפשר להשוות את זה למפגשים מהסוג השלישי, עם חייזרים. אנחנו לא מדברים באותה שפה, אנחנו שונים ונוצר קשר שאי אפשר להסביר."
מה הדבר המפתיע ביותר במפגשים האלה?
"כשאתה רואה לווייתן בגודל 40 טונות לידך מתחת למים, זה משהו שקשה לתפוס אותו. גם אני שואל את עצמי מה אני באמת מרגיש ומה עובר לי בראש. אז קודם כל עוברת בי תחושה של הכרת תודה. אני מודה לטבע שנותן לי את האפשרות לחוות את זה. אני מרגיש קטן נורא - פיזית וגם מבחינת משמעות. העולם הזה כזה גדול ומלא בחיות ובמינים שונים, שאני באמת שואל מי אנחנו בכלל, שנזיק לעולם הזה שבזכותו אנחנו קיימים והוא נותן לנו את האפשרות ואת הזכות להיות חלק ממנו. מי אנחנו שנתעלל בו כך"?
רוצה לשלוח הזמנה אישית למישהו?
"בהחלט. אני מזמין את כל מי שיושבים במשרדים הממוזגים לבוא ולחוות את הטבע, לפני שהם חותמים על חוזה של מיליון דולר לציד לווייתנים או לכריתת יערות."
המסע בשיתוף חברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
