דרוש: אוויר לנשימה
החורבן של פצצות וטילים נראה לעין, אבל מי רואה את הנזקים מזיהום האוויר? גם במאבק הגלובלי בסכנה זו העיניים נשואות אל ברק אובמה
זיהום אוויר בבייג'ינג צילום: אי-פי
זיהום אוויר, כמו האוויר עצמו, הוא לרוב בלתי נראה. מפצצות ומטילים-הימים האחרונים מספקים לכך תזכורת כואבת-אי אפשר להתעלם. גם לא ממכונית מרוסקת בכביש. אבל את החומר השקוף שאנחנו נושמים, שלרוב נותר שקוף גם כשהוא רווי בחלקיקים מזהמים, ואת הסכנות הנשקפות ממנו-קל להדחיק. וכשקל להדחיק, קשה לגייס מנהיגים, ציבור ותקשורת למאבק על איכותו. האויב שמעבר לגבול תמיד הרבה יותר מוחשי.
מדדי הניטור של בייג'ינג הפכו ערב האולימפיאדה לנושא שיחה עולמי, בזכות התמונות שחשפו את החומה הסינית החדשה, חומת הזיהום. הסינים השביתו באבחה חדה אלפי מפעלים ומיליוני מכוניות, והאולימפיאדה עברה איכשהו בשלום. ביום שאחרי, כצפוי, העולם שב לענייניו, והאוויר שהסינים נושמים חזר להיות הבעיה שלהם. אבל העובדה שהכלכלה הסינית כבשה את המקום הראשון בעולם בפליטת גזי חממה היא הבעיה של כולנו.
2008 היתה השנה שבה הוויכוח הסביבתי הגדול נותר מאחורינו: בין מדעני העולם ואומות העולם שוררת כיום הסכמה רחבה על עצם העובדה שכדור הארץ מתחמם, על כך שלפעילות האנושות יש בכך חלק גדול, וגם על התוצאות ההרסניות שצפויות אם יימשך התהליך. כמעט כולם גם מסכימים לפתרון-קיצוץ דרמטי בפליטת גזי חממה-ועכשיו נותר לבצע. בינתיים, בעיקר מדברים.
בדרך לדנמרק
2008 השתרעה בין שתי תחנות בנתיב המאבק בהתחממות הגלובלית: ועידת באלי וועידת פוזנאן. אלא שבתחנות האלה עדיין לא נקבע שום דבר מחייב, וגם מדינות שהתחייבו לקיצוץ פחמני לא עומדות בכך.
2009, לעומת זאת, אמורה להיות שנת ההכרעות והמעשים. לקראת סופה תתקיים ועידת קופנהגן, שבה צפויות להתקבל החלטות מעשיות שישנו את פני הכלכלה והעולם בעשורים הקרובים. וכמו בתחומים אחרים, כולל הסכסוך במזרח התיכון, גם כאן העיניים נשואות אל האיש שבעוד שבועיים ייכנס לבית הלבן.
בשנת 2008 התברר סופית שאי אפשר להפריד בין סביבה לפוליטיקה, כלכלה, תחבורה ואנרגיה. גם אם היום מחירי הנפט אטרקטיביים במיוחד, נדמה שתעלולי החביות בשנה החולפת צרבו בתודעת העולם את העובדה שהנפט הוא משאב מתכלה, ושאת התלות בו חובה לצמצם.
בשנת 2008 התרחשו דברים כמעט פלאיים: אם האמריקנים הפנו עורף לתעשיית כלי הרכב המפלצתית שלהם, כנראה הכל אפשרי. אולי זה מה שעודד את מדעני האו"ם להעלות על השולחן, תרתי משמע, את אחת הסוגיות הטעונות בתחום הסביבתי: חלקה הגדול של תעשיית הבשר בזיהום האוויר ובהתחממות כדור הארץ. את הסטייק הזה המערב עדיין מתקשה לעכל, אבל בשנים הקרובות עוד נרבה לשמוע עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
