קודם עזה, אחר כך העולם
העימות ברצועה הוא לא בין חמאס לישראל, אלא בין אל-קאעידה, איראן והאיסלאם הרדיקלי לעולם החופשי
ובכן, מאז הקמת מדינת ישראל נטבחו קרוב ל-12 מיליון ערבים ומוסלמים, רובם על ידי ערבים ומוסל מים. ה"תרומה" של ישראל, מאז הקמתה, היא 60 אלף, וזה כולל את כל המלחמות ואת שתי האינתיפאדות. כלומר, חצי אחוז.
וחשוב מכך: העימות איננו בין החמאס עם הרקטות שלו ובין ישראל. העימות הוא בין חמאס, כאחד מהגופים המרכיבים את האיסלאם הרדיקלי, ובין העולם החופשי. המטרה המוצהרת היא הקמת חליפות איסלאמית עולמית, כחלק מאידיאולוגיה אנטישמית, שקוראת גם להשמדת היהודים. הבהרות בהמשך. ומכיוון שהאיסלאם הפוליטי כבר חיסל מיליונים, בלי שום הכרזה, כדאי לקחת אותו ברצינות כאשר יש הכרזה על השמדה.
האם החמאס הוא חלק מהג'יהאד הגלובלי? סעיף 7 באמנת הארגון מבהיר כי אין מדובר בתנועה מקומית ואפילו לא בתנועה לאומית. הכותרת היא: "הכלל עולמיות של תנועת ההתנגדות האיסלאמית". ובהמשך : "מעצם היותם של המוסלמים. . . פזורים על פני העולם כולו-התנועה היא כלל עולמית".
האם מדובר בתנועה הקוראת להשמדת יהודים? כך נכתב בהמשך לאותו סעיף: "השליח (מוחמד) אמר:'יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים:'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא, בוא והורגהו'". וזאת בנוסף להאשמת היהודים בכל המלחמות בעולם, בשליטה בעולם ועוד.
הבעיה איננה בציטוטים מהמקורות. הרי גם ביהדות יש רבי שמעון שאמר: "הטוב שבגויים הרוג". אלא שזה לא הפך למצע של מפלגה כלשהי. בוודאי לא של מפלגת שלטון. להפך. יש אין?ספור פרשנויות שמבהירות את הנסיבות של אותה אמירה,
השייח מוחסן אבו-איטה קבע בערוץ "אל-אקצה" כי "השמדת היהודים היא ברכה נפלאה". ד"ר אחמד באהר, יו"ר בפועל של הפרלמנט הפלסטיני, קובע כי "היהודים הם סרטן ויש להשמיד אותם ואת האמריקאים עד האחרון שבהם".
בהתאם לחוקה הפלסטינית, אמור האיש הזה, באהר, להפוך לראש הרשות אם אבו-מאזן יפסיק לתפקד. ד"ר יונס אל-אסטל, חבר הפרלמנט הפלסטיני, מבכירי החמאס, שכיהן כדיקאן הפקולטה לשריעה ויו"ר הוועדה לפסיקת הלכה באוניברסיטה האיסלאמית, קובע שהוראת ההשמדה היא עניין לזמננו, ולא לעתיד.
ספרו של ד"ר מתיאס קונצל, "ג'יהאד ושנאת יהודים", מציג באופן רחב יותר את אידיאולוגיית ההשמדה של האיסלאם הרדיקלי, ובכלל זה בקרב החמאס. לא הצלחנו, בינתיים, להנחיל את התודעה הזאת לעולם. זה עדיין לא מאוחר.
האירוע הסמלי ביותר השבוע קרה דווקא בעיראק. מתאבד שיעי ביצע את הפיגוע שלו דווקא במהלך הפגנת הזדהות של סונים עם החמאס. קצת מבלבל, לא כן? הרי המחבל השיעי הזה אמור לשרת את האינטרס האיראני. איראן, כידוע, היא המדינה שמסייעת לחמאס. וגם קריאות הקרב של המפגינים כללו את המכנה המשותף של השיעים והסונים: שריפת דגלי ישראל וקריאות להשמדתה. אז למה להתאבד דווקא שם? בשירות מי הוא עובד? מה הוא בדיוק רצה להשיג? נגד מי הוא מחה? לשווא נחפש תשובות. משום שמדובר בטירוף. וכל ניסיון למצוא את ההיגיון נועד לכישלון.
השבוע הלך לעולמו סמואל הנטינגטון, נביא מלחמת הציביליזציות. הוא טעה. יש בעיקר מלחמה אחרת, של האיסלאם הפוליטי נגד מוסלמים. ולמעשה, לא מלחמה. יש טבח חד-צדדי שבו רדיקלים טובחים באחרים, והאחרים כלל אינם מבינים מה חטאם. שהרי ילדים ונשים שנטבחו בכפרים באפגניסטן
ובאלג'יריה על ידי אנשי טליבאן או החזית האיסלאמית לא היו משתפי פעולה עם המערב.
זה היה טבח לשם טבח. בדיוק כמו מאות ההודים במומבאי, וביניהם 40 מוסלמים (הרבה יותר מאנשי מערב או יהודים), שנטבחו על ידי מוסלמים אחרים. בדיוק כמו מאות מוסלמים שנטבחים באין-ספור פיגועי התאבדות בפקיסטן, על ידי מוסלמים אחרים.
השבוע , ביום שני בערב, כאשר תעשיית השקר התחילה לעבוד במלוא הקיטור על גורלם המר של הפליטים ברצועה ששוב נאלצים לחוות אלימות, הוקרן בסינמטק בתל אביב הסרט "הפליטים שנשכחו" של הבמאי מיכאל גרינשפן. הסרט כבר הוקרן במקומות רבים בעולם, ובכלל זה בקונגרס האמריקני, אבל לא בשום ערוץ ישראלי.
הסרט עוסק בקהילות היהודיות בארצות מוסלמיות-מיליון איש בסוף מלחמת העולם השנייה-שאולצו לעזוב או גורשו תוך החרמת רכוש אדיר. הם הפכו לפליטים, בעיקר בישראל.
הנכבה התחוללה משום שהערבים דחו את הצעת האו"ם, ומשום שהם הכריזו מלחמת שמד על ישראל. הנכבה של יהודי ארצות האיסלאם, לעומת זאת, התחוללה ללא עילה. היהודים במרוקו או בתימן או בעיראק או במצרים לא הכריזו שום מלחמה. ולמרות זאת, במקרים רבים-בעיראק ובלוב הם סבלו ממעשי טבח.
אין איש אקדמיה "מתקדם" שלא מנפח את פרשת דיר-יאסין. אבל על טבח יהודים בידי ערבים הס מלדבר. הם הגיעו, בדרך כלל, בחוסר כל. הם חיו במעברות. אבל הם לא הונצחו כפצע פתוח, כפליטים, כמו הפלסטינים.
ישראל, מסיבות שקשה להבינן, לא השתמשה אף פעם בקלף של הפליטים היהודים. סיפור הפליטים שנשכחו יכול היה להיות התשובה הישראלית הניצחת לסוגיית הפליטים הפלסטינים. שהרי זכותם של הפליטים היהודים לפיצויים גדולה הרבה יותר מזכות הפלסטינים.
הראשונים סבלו וגורשו על אף שלא פתחו בשום מלחמה ולא הכריזו על שום השמדה. האחרונים דווקא כן. כך שליהודים, ורק להם, יש זכות לפיצויים. אין זכות פיצויים למי שלא הצליח להוציא לפועל את מזימת ההשמדה. אין תקדים היסטורי לצד תוקפן שהפך את עצמו לקורבן. אבסורד כזה לא היה, וגם לא יהיה. גם בעניין זה ישראל הביסה את עצמה בקרב ההסברה. וגם כאן, עדיין לא מאוחר לתקן את הטעות.
נא להמתין לטעינת התגובות
