מדריך: דלקות בדרכי השתן אצל בע"ח
דלקת בדרכי השתן היא אחת הבעיות השכיחות ביותר בעת טיפול בכלבים ובחתולים. בעלי חיות מחמד רבים תוהים לגבי מאפייני הדלקת, הסימפטומים להופעתה ודרכי הטיפול בה. ד"ר סמדר טל מסבירה. שיחות על ארבע
הכליות מייצרות את השתן בגוף. השתן עובר מהכליות דרך האורטרים לשלפוחית השתן. שלפוחית השתן הינו "שק" שרירי, אשר אוגר בתוכו את השתן עד שחיית המחמד מטילה אותו באופן רצוני. שלפוחית השתן היא בעלת יכולת להתרחב, על מנת להתמלא ולהתכווץ בשביל להתרוקן בהתאם לרצון חיית המחמד. שלפוחית השתן הינו אזור נקי מחיידקים. כאשר חיידקים, או כל סוג אחר של אורגניזם, מתיישבים בשלפוחית השתן, מתחילה להיווצר דלקת באזור.
אנשים עם דלקות בשלפוחית השתן מתלוננים על תחושה של צריבה בעת מתן שתן. בקרב בעלי חיים נראה את הסימנים הבאים: צריכה מוגברת של מים, מתן שתן בכמויות קטנות בכל פעם, מתן שתן בתדירות גבוהה במקומות שונים, קושי להתאפק ולאגור שתן, מראה של בריחת שתן ושתן דמי.
חשוב להבין, שלעיתים קרובות הסימנים לדלקת אינם חד משמעיים, ומאחר ובעל החיים לא יודע לדבר, הדרך היחידה לגלות דלקת היא על ידי בדיקות נוספות.
יש להבין, שהסימנים נובעים עקב הדלקת בעקבות הזיהום. ייתכן מצב של זיהום עם סימנים קלים בלבד של דלקת בקרב חיות המטופלות בתרופות נוגדות דלקת. ייתכן אף מצב, האופייני לרוב בחתולים, של דלקת ללא סימנים של זיהום.
מאחר ורוב הדלקות הינן מקומיות בשלפוחית השתן, לרוב לא נראה סימנים נוספים למחלה, כגון חום, אובדן תיאבון או שינויים בבדיקות הדם.
באיברי המין החיצוניים, מקום מוצא השתן, ישנם הרבה מאוד חיידקים. דלקות בשלפוחית השתן נובעות, על פי רוב, מזיהום חיידקי, אשר עולה מאזור זה לשלפוחית השתן. דלקות אלו אינן מדבקות.
ישנן שתי בדיקות אשר ניתן לבצע על דגימת שתן:
בדיקת השתן במרפאה - בדיקה זו פשוטה לביצוע ומספקת מידע רב לווטרינר בנוגע למצבו של בעל החיים ותהליכים העוברים על גופו. בדיקה זו בודקת תכונות כימיות של השתן, כגון רמת חומציות, ריכוזיות, רמת חלבון וכו'. כמו כן, הבדיקה כוללת הסתכלות בדגימת השתן תחת מיקרוסקופ, על מנת לראות נוכחות של תאים, קריסטלים או חיידקים. בעקבות בדיקה זו ייתכן ויחליט הווטרינר שיש לשלוח את דגימת השתן לבדיקת תרבית ורגישות.
תרבית ורגישות - זוהי הבדיקה האמינה ביותר למציאת דלקות. השתן עובר תהליך של סרכוז, בו מפרידים בין חלקי השתן על ידי סיבוב שלו במכונה מיוחדת הנקראת צנטריפוגה. בתום התהליך, מופרד החלק הנוזלי של השתן מהחלק המוצק שלו. החלק המוצק, המכונה משקע, מועבר לכלי עם מצע מיוחד לגידול חיידקים. אם חיידקים צומחים בכלי זה, יש אישור לדלקת. לרוב, בודקים את סוג החיידקים שצמחו, ומתאימים אנטיביוטיקה ספציפית שהחיידקים רגישים אליו. את התוצאות מקבלים רק לאחר מספר ימים, מאחר ולוקח זמן עד שהחיידקים גדלים במצע.
ישנן מספר שיטות לאסוף את דגימת השתן:
ניתן לאסוף את דגימת השתן מהרצפה או משולחן הבדיקה, אם בעל החיים נתן שתן בעת הבדיקה. דגימה זו, ברוב המקרים, תהיה מזוהמת עם חיידקים מהסביבה. צורת איסוף זו היא הכי פחות מומלצת.
שיטה נוספת הינה איסוף חיצוני, כלומר לאסוף שתן בכוסית בזמן שהכלב או החתול עושים את צרכיהם. היתרון בשיטה זו, הוא שהיא קלה יחסית וניתן לעשות זאת באופן עצמאי. החיסרון של איסוף בצורה זו, הינה שהשתן אינו סטרילי ועלול להזדהם בדרך על ידי איבר המין או הפרווה, ובמידה ונמצא חיידקים בבדיקה לא נוכל לדעת אם זוהי דלקת שתן, או למעשה שתן שהזדהם מחיידקים חיצוניים תוך כדי האיסוף.
איסוף
השיטה המוצלחת ביותר לאיסוף דגימה של שתן, בצורה הסטרילית ביותר, היא על ידי תהליך המכונה ציסטוצנטזיס. בתהליך זה, בעזרת מחט דקה שואב הווטרינר שתן ישירות משלפוחית השתן, דרך קיר הבטן. שיטה זו אינה כואבת לבעל חיים, אם כי לעיתים ישנו חוסר נוחות קל מהדקירה. כאשר שלפוחית השתן מאוד קטנה, או אם החיה מאוד שמנה, לפעמים קשה להרגיש אותה תוך כדי בדיקה, ואז יש צורך להיעזר באולטראסאונד, על מנת למצוא את השלפוחית ולדגום את השתן.
הטיפול האנטיביוטי נמשך, ברוב המקרים, במשך 14 – 21 יום. הסימנים של הדלקת נעלמים, בדרך כלל, תוך מספר ימים, אך בכל זאת חשוב להמשיך לטפל באנטיביוטיקה לפרק זמן זה. אי השלמה של הטיפול עלול להוביל לחזרתיות של הדלקת, ואף לפיתוח עמידות של החיידקים לאנטיביוטיקה. באופן אידיאלי, מומלץ לחזור על בדיקת השתן כחמישה ימים לאחר תום הטיפול האנטיביוטי, על מנת לוודא שהדלקת נעלמה.
ישנם מקרים בהם דלקות בדרכי השתן אינן כה פשוטות:
פיאלונפריטיס (דלקת בכליות) - במקרים בהם הדלקת עולה לכיוון הכליות, המצב חמור הרבה יותר ועלול אף לגרום למצב של כשל כליה. במצבים אלו, בעל החיים יראה סימני מחלה נוספים, כגון חום, עלייה בספירה הלבנה וכאב באזור הכליות. בדיקת אולטראסאונד תעזור לאשש את האבחנה. במידה ומדובר על זיהום בכליות, הטיפול האנטיביוטי הינו יותר ארוך ואורך לפחות ארבעה- שישה שבועות.
אבנים בשלפוחית השתן- אבנים עלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן. במידה ויש חשד לאבנים, יש לבצע צילומי רנטגן ולעיתים גם אולטראסאונד, על מנת לאשר את האבחנה. הטיפול הניתן הוא בהתאם לכמות וסוג האבנים.
דיברטיקולום - במהלך ההתפתחות העוברית, השתן מופרש מהגוף על ידי חבל הטבור. מקצה שלפוחית השתן יוצא צינור המכונה אוראכוס, אשר נכנס לחבל הטבור. לאחר הלידה, האוראכוס מתנוון והשתן מפונה מהגוף על ידי האורטרה. במקרים מסוימים נשאר שריד קטן לאוראכוס, הנקרא הדיברטיקולום, אשר נמצא בקצה השלפוחית. שריד זה גורם לדלקות חוזרת ונשנות ויש להוציאו בצורה כירורגית.
גידולים בשלפוחית השתן- לעיתים קרובות, גידולים בשלפוחית השתן הופכים למזוהמים ובעקבותיהם מתפתחת דלקת באזור. במצבים אלו השתן לרוב יהיה בעל גוון אדמדם, בעקבות גירוי של הגידול ודימום.
דלקת בבלוטת הערמונית (פרוסטטיטיס) - בלוטת הערמונית הקיימת בקרב כלבים לא מסורסים יושבת בצוואר שלפוחית השתן. דלקת בשלפוחית השתן עלולה לעבור לבלוטה ולגרום גם שם לדלקת חריפה.
רוב דלקות השתן יעברו ללא סיבוכים, אם הן מאובחנות ומטופלות בזמן. מסיבה זו, בכל מקרה של חשד לדלקת, יש לקחת את בעל החיים לבדיקה אצל ווטרינר, על מנת לקבל טיפול מתאים.
הכותבת הינה ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן. פרטים נוספים באתר. יש לכם שאלה לד"ר טל? פנו אלינו - yarok@nrg.co.il וקבלו מענה במדור "רק שאלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
