משחק מחשב: כך נראים המיונים ל"הישרדות" 3
האשליה של חזרה לבראשית, עם 20 מתמודדים חצי עירומים הנזרקים באי בודד, פסיכולוגים מיומנים ותהליכי ניפוי שלא היו מביישים את סיירת מטכ"ל. אליען לזובסקי ליוותה את המיונים ל"הישרדות 3"
אני לא מתכוונת לתוכנית המתחרה, אלא למושג המקורי, כמו שג'ורג' אורוול ניסח אותו, ושאיכשהו מרגיש פתאום רלוונטי מתמיד. רק לפני שנייה עדיין רציתי להאמין, כמו כל צופה אחרת, בפנטזיה הנהדרת על 20 ניצולים שזופים וגרומים, המצופים בחול פודרה דקיק, שנאבקים כדי לשרוד על אי בודד, ועכשיו אני מציצה לתוך הקרביים של המכונה שמייצרת את הפנטזיה הזאת ויש בזה משהו מפחיד.
לראות את החלום שהתמכרתם אליו במשך עונה שלמה מתפרק למרכיבים מציאותיים קטנים זו תחושה משונה. מצד אחד, את נותרת בפה פעור כאחרונת הילדות הקטנות. מצד שני, ההבנה שהמנגנון אדיר כל כך, מורכב ורב שלבים-ועם זאת פועל בצורה מתוקתקת כל כך ומייצר אשליה מושלמת כל כך-מנגנת לך על קצות העצבים הפראנואידיים.
מישהו גדול יותר, מנוסה יותר, מנהל בשבילך את ההצגה, בשעה שלך אין מושג מה באמת מתרחש, והתחושה הזאת זורעת בך אימה שקטה. זו בדיוק האימה שאני מרגישה עכשיו, כשאני מפלסת את דרכי אל האודישנים של "הישרדות 3" - כן , הם התקיימו לא מזמן על אף ש"הישרדות 2" רק עלתה לאוויר - ואפילו שאני בכלל לא נבחנת, משום מה, אני מזיעה.
בתור תוכנית שמקדשת את החזרה לקיום הבסיסי והפשוט, "הישרדות" היא התוכנית הכי מסובכת שיש. כדי ש-20 ומשהו אנשים יוכלו להיזרק על אי בודד ולעסוק בתקיעת סכינים הדדית בגב, מוקמת תשתית מבעיתה בגודלה ובהיקפה, שאין לה אח ורע בהיסטוריה הפקת הטלוויזיה בישראל. בואו נגיד שאם ווינסטון צ'רצ'יל היה חי, הוא היה משכתב את האמירה המפורסמת שלו למשהו כמו "מעולם לא עבדו רבים כל כך בשביל מעטים כל כך".
כמה נתוני פתיחה, סתם בשביל החימום: שבעה מיליון דולר בממוצע עולה עונה אחת של "הישרדות" - סכום שאין לו שום מקבילה בהפקה מקומית אחרת. כ-300 אנשי צוות עובדים במערכת הזו. מאה מהם טסים עם השורדים אל האיים. 200 נשארים מאחור כדי לעבוד על החומרים שמגיעים.
אל האיים מגיע הצוות עם כ-600 טונות ציוד, וכל משימה מצולמת מכמה זוויות בידי כמה מצלמות. החומרים נערכים בכ-20 חדרי עריכה שונים. מדובר, בשורה התחתונה, במבצע צבאי בסדר גודל של "דין וחשבון". תאהבו או לא, זה עובד. "הישרדות" היא פורמט הריאליטי הוותיק והמוערך בעולם, ששרד גם הרבה אחרי שפורמטים אחרים איבדו את הרלוונטיות, כך שנראה שמפלצת ההפקה הזאת עומדת להישאר כאן כמה שנים טובות.
האודישנים של "הישרדות" לא דומים לשום דבר אחר שאתם מכירים. לא מתרגלים שם סולמות שירה כמו ב"כוכב נולד" או פירואטים כמו ב"נולד לרקוד", ופני הנוכחים אינן עוטות הבעה אטומה וסהרורית כמו אלה שנתקלתי בהם ב"האח הגדול".
שורר שם שקט מנומס, מתורבת כמעט, של משוגעים לדבר. השלב הראשון כולל שיחה קצרה של כמה דקות עם המועמדים, ומטרתו לגבש התרשמות ראשונית. השיחות האלה מתקיימות במקביל בשישה חדרים שונים ומתועדות בדי-וי-די. מי שיעבור, יזומן לשלב השני, ושם תתקיים איתו שיחה מעמיקה יותר. אם יעבור גם את השלב הזה, יגיע לשלב השלישי, שאליו נגיע בהמשך.
על המחלקה הזאת מנצח המלהק מורן מרציאנו, מי שהיה אמון גם על ליהוקי "הישרדות" 1 ו-2, "היפה והחנון" ו"הדוגמניות
"אני מחפש אנשים שיש להם יכולת לספר את הסיפור", הוא מודיע. "הרי חצי מהתוכנית זה עדויות-לשבת מול המראיין ולספר לו מה קרה היום על האי, כך שזה צריך להיות מישהו שיודע לעשות את זה הכי מעניין שאפשר".
איך מאבחנים יכולת כזו בחמש דקות?
"בן אדם שיש לו יכולת לשבת מולי בחדר, עם שני פנסים מעל הראש, אחרי שהוא חיכה שעה בתור, ובחמש דקות שיש לו לספר לי את הסיפור שלו ולעניין, להצחיק ואולי אפילו לרגש אותי - זה בן אדם שמן הסתם גם יעניין על האי. מישהו שאתה שואל אותו מה הדבר הראשון שהוא יעשה על האי, והוא עונה לך שהוא יקושש עצים וישיג אוכל, פחות מדליק אותי מאדם שיגיד לי שהוא יחפש את שתי הכוסיות של השבט וירקום איתן ברית עד הגמר. גם אנשים קומיים, כמו משה דן, הם תמיד סוס מנצח, וזה דבר שקשה מאוד למצוא, כי הם לא יכולים להיות קומיים ממקום שמשתדל להצחיק, שזה דבר שהוא קצת מביך, אלא ממקום אמיתי".
אולי מ' יהיה כזה. הוא בן 52, אב לשניים, עובד בבנק, למד ליצנות, והוא נירוטי לתפארת. בשאלון שמילא הוא ציין שהמועמד הנערץ עליו הוא משה דן. זו בחירה מקורית למדי, כי הנבחנים האחרים בדרך כלל ציינו את נועם טור, דן מנו או מושיק ליפץ. הוא רזה ככפיס עץ, ממושקף, תזזיתי, לא סותם את הפה לרגע, לא ממש קוהרנטי לפרקים, בולע מילים.
לא בטוח שאי אפשר, אבל המיצג הזה מספיק יוצא דופן כדי להביא את מ' לשלב ב', על אף שמרציאנו מציין בחוות דעתו שהוא "יכול להיות הליצן התמים, אבל עשוי להיות מעייף לאורך זמן". שאלוהים יעזור לי, אני מוצאת את עצמי מהרהרת, מה היו כותבים בחוות הדעת שלי? "יודעת להתנסח בסדר, אבל נראית לי די בלתי נסבלת באופן כללי?".
כדי להתמודד עם המאסות העצומות של הפונים, המציאו בהפקה תוכנת מחשב מיוחדת, "קליר אפליקיישנז" שמה, שמטרתה להקל על מיון ומציאת המועמדים. כל מי שפונה ממלא שאלון ממוחשב עם פרטים על עצמו, והבוחנים מוסיפים את חוות דעתם.
כשלעורך התוכנית דרוש טייפקאסט מסוים, הוא פשוט יכול להקט ליד "בלונדינית, 26, ביישנית" ולקבל רשימה של כל המועמדות שעונות על התיאור. פתרון חכם ויעיל, אין מה לומר, אבל התחושה היא - טוב, האח הגדול, כבר אמרתי?
"זה נורא קל להגיד שאנחנו בוחרים דמויות מקטלוג של קלישאות, אבל זה לא עובד ככה", מתנגד רועי סטריקובסקי, העורך של "הישרדות 2". "לטייפקאסט של הכוסית יש 4,000 מועמדות ולטייפקאסט של האסטרטג, לצורך העניין, יש 6,000 מועמדים. סתם להיות כוסית לא יעזור לך, וזה גם לא מספיק מעניין או מחזיק מים. אז אתה מתחיל לבדוק מי יכולה להיות גם הכוסית וגם התככנית של השבט, או מי יכול להיות גם אסטרטג וגם אב השבט. אתה מחפש אנשים שיכולים לתת לך כמה דברים, להביא איתם משהו נוסף מעבר לכותרת אחת".
הראיונות הסדרתיים הפכו את מרציאנו ושוט תפיו למיומנים באבחון ברמות כמעט מבהילות. כך, למשל, ל', 45, גבר כהה, שרירי ומרשים שנכחתי בריאיון שלו ושהותיר עליי רושם ראשוני אסרטיבי, בוטח ורב קסם, תועד על ידי מרציאנו כ"נמצא במשבר אמצע החיים, חסר ביטחון, רוצה לסגור חשבון עם אבא שלו".
"אנשים נורא מפתיעים אותך", אומרת ציפי רוזנבלום, עורכת "הישרדות 3", "הם נכנסים לחדר והם נראים איקס, ואת בטוחה שיש לך אינטואיציה ואת מרגישה מהר דברים, אבל זה בולשיט והם מתהפכים עלייך בשנייה. נכנסת מישהי כוסית ואת מתאכזבת בקטנה ואומרת 'אוף, עוד פעם כוסית טמבלית', ותוך שנייה את מגלה שהיא תחמנית על מבריקה, או שהערס הוא בעצם ד"ר למדעים. את פוגשת אנשים עם עולם שלם. שכשאת שואלת אותם מה נשמע, התשובה היא לא 'סבבה' אלא תמיד משהו אחר, מעניין הרבה יותר".
"אולי", היא משיבה בכנות, "וגם החוויה קורצת לי". "איזה חלק קורץ לך", הוא מטעים, "היתושים, הקור, הרעב או החלק שבו דן מנו מנסה להעיף אותך בכל רגע?". היא מחייכת ומניפה את השיער שלה לאחור, מודעת היטב לאפקט. "זה לא מפחיד אותי", היא עונה, "אני אולי נראית לך עדינה, אבל אם אני אחליט שאני נכנסת לזה, אני אתמודד".
"ואיך תתמודדי עם זה שיהיו לידך עוד בנות כוסיות בביקיני?", מרציאנו לא חס. "אל"ף, אני לא חושבת שחסר לי משהו, ובי"ת, תמיד יהיו בנות אחרות שייראו יותר טוב ממני, אין לזה סוף". מרציאנו נשען לאחור, בוחן אותה היטב.
"למה שאנשים יפתחו טלוויזיה בכל שבוע כדי לראות אותך?", הוא מנחית את פטיש המחץ. "בגלל החיוך שלי, מה זאת אומרת?", היא יורה ואז מבזיקה שורת פנינים סדורות היטב, ועל אף שהיא לא לגמרי מאמינה בחיוך שלה, אפשר לראות שהיא רעבה מאוד למשחק הזה, ושהיא מבינה בדיוק מה נדרש ממנה כדי להגיע לשם. וזה מספיק בשביל מרציאנו כדי לשנע אותה לשלב הבא.
אם מתעקשים, אפשר בכל זאת ליצור רשימת טייפקאסטים בסיסית שאליה כולם משתדלים להיצמד. היא כוללת את זקן או זקנת השבט, האסטרטג או התככן, הכוסית המתוחכמת, הסנדק, הנאיבי שמצליח לעט בוד על כולם, הצפונית המפונקת. ההגדרות האלה, כאמור, מותכות אחת לתוך השנייה.
"בכל חבורה יש את האנשים האלה", אומר סטריקובסקי, "אתה רואה את התוכנית הזאת, וזה נראה כאילו נבחרת מובחרת, אבל המטרה הגדולה היא לשקף את החבורה שהצופה עצמו חי בה, כשהיא פשוט מבודדת על אי. בסופו של דבר, המטרה היא שהצופה יגיד לעצמו 'מה אני הייתי עושה במצב כזה?'".
שאלת השאלות היא, כמובן, מה גורם לאנשים האלה להגיע. אין להם כישורים מיוחדים להציע כמו ב"כוכב נולד". ב"האח הגדול" הם יכולים לעבוד הרבה פחות קשה ולהגיע לאותה תוצאה, אז למה דווקא "הישרדות"?
"יש ארבעה מניעים עיקריים", מרחיבה רוזנבלום, "יש כאלה שבאים בשביל הפרסום, יש כאלה שבאים בשביל הכסף, יש כאלה שרוצים להוכיח משהו למישהו ויש את אלה שבאים בשביל האתגר עצמו, ולא כקלישאה".
ואת לא תוהה, למה הם לא מחפשים את הדברים האלה במקומות אחרים?
"עד שהגעתי לתוכנית, היה בי תמיד משהו שתהה: למה אנשים כל כך רוצים להצטלם לטלוויזיה? אבל באודישנים פתאום התחלתי לקנא בהם. באופן פרטי, אני מאוד אוהבת את המשחק של הישרדות ואם הייתי יכולה לנסוע לחו"ל ולשלם כדי לשחק בזה בלי שיצלמו אותי - הייתי עושה את זה. אבל באותה נשימה בכלל לא שקלתי להירשם, כי יש בי איזה אליטיזם מתנשא. ופתאום ראיתי את האנשים האלה ואמרתי 'הם יותר שלמים ממני'. יש בהם משהו שאומר 'צלמי אותי יושבת עם הבגד ים ופה הקפל הקטן בבטן. צלמי אותי כשאני בוכה ומתמוטטת. זה בסדר. זה אני'. מבחינתי, יש להם משהו נוסף שלי עדיין אין".
כבר בזמן האודישנים מתחיל אורן ג'קמן, ממציא המשימות של "הישרדות" וכנראה האיש בעל העבודה הכי מגניבה בביזנס, לעט בוד על המשימות של העונה. הפונקציה של ג'קמן היא המצאה ישראלית בלעדית, והיא תוצאה של העובדה שבישראל משודרות 40 תוכניות לעומת 17 בארצות הברית.
זה אומר, בפועל, שהוא צריך להמציא 67 משימות בסך הכול, וכל אחת מהן צריכה להיות מעניינת, מותחת וחדשנית. לג'קמן יש ספר הוראות אמריקני של הפורמט, אבל את רוב המשימות הוא משנה לחלוטין או ממציא מחדש.
"המשימות של האמריקנים נוטות להיות שבלוניות ולחזור על עצמן", הוא מבאר, "אצלנו הדגש הוא על רב שלביות, שבוחנת כמה כישורים באותה משימה, ובכלל לא ברור מי עומד לנצח, כי גם אם אתה חזק - לא בטוח שיש לך איזון טוב, וגם אם יש לך איזון - לא בטוח שיש לך כושר עמידות וכן הלאה".
בין הליהוקים למשימות שנבחרות יש קשר הדוק. "לכל עונה של 'הישרדות' יש תמה", מסביר המאירי, "וזה משפיע על כל הבחירות - החל בליהוק, דרך המשימות וכלה בבחירת הלוקיישן. אם העונה החלטנו שהתמה היא קשוחה, אז המועמדים חייבים להיות חזקים פיזית והמשימות יהיו קשורות מאוד בהפעלת כוח. ב'הישרדות3' יהיו בחירות אחרות".
ואם אנחנו ב"הישרדות 3", שם נמצאים כבר בשלב השלישי של מיון המועמדים, שאליו יגיעו כ-60 מועמדים. הם יישלחו לבדיקות רפואיות, יידרשו לשחות, לרוץ, להרים משקלים כבדים ולהפגין סיבולת לב ריאה. בהמשך הם יעברו אבחון פסיכולוגי, עד לבחירת הנבחרת הסופית, שתכלול 20 חברים. "אנחנו מסתייעים בפסיכולוג כדי לאבחן תכונות מסוימות", מסביר המאירי. "יהיו מקרים ששנינו נסכים שהן קיצוניות מדי לתוכנית, ויהיו מקרים שהוא ימצא שהן קיצוניות ואנחנו נחליט שהן דווקא תורמות לתוכנית".
כמו?
"אם מדובר באובדנות, בחוסר זהות עצמית, בזהות מינית לא מוגדרת - לא ניקח סיכון. אבל על תכונות אחרות כמו אקסהיביציוניזם, חוסר ביטחון, מניפולטיביות ושקרנות אובססיבית, שאותך אולי היו מבהילות, אנחנו מסתכלים ואומרים 'התקבלת'".
נא להמתין לטעינת התגובות
