שם המשחק: כיסאולוגיה
ח"כים ומועמדים לכנסת לא מפסיקים לדלג מסיעה לסיעה בתקווה לזכות במקום ריאלי. והאידיאולוגיה? מיותרת
חברי כנסת ומועמדים לכנסת נמצאים היום פה, מחר שם. מדלגים ממפלגה למפלגה כמו בסידור עבודה בקיבוץ. היום ברפת, מחר במחסן ומחרתיים במפעל. הנה כמה דוגמאות.
ישראל חסון אתמול בישראל ביתנו, היום בקדימה. אם האידיאולוגיה הימנית של ליברמן לא מתאימה לך, למה הלכת אליו מלכתחילה? אותה שאלה בדיוק אפשר לשאול את עוזי דיין שחיזר אחר כמה מפלגות ולבסוף נחת בליכוד, ומצא עצמו בירכתי הרשימה.
או קחו למשל את אנסטסיה
מיכאלי, הרכש החדש של אביגדור ליברמן. בבחירות הקודמות הייתה מועמדת במקום לא ריאלי בקדימה, ועכשיו היא עשתה את המסלול ההפוך וצנחה היישר למקום התשיעי והמאד ריאלי במפלגתו של ליברמן. זאב אלקין מקדימה הבין שמצבו במפלגה רע ביותר והוא קיפץ בקלילות לליכוד, שם זכה למשבצת העולים הבכירה, במקום ה- 20, כשהוא עוטף כמובן את עריקתו באצטלה אידיאולוגית.
גם אפי איתם, האולטרה ניצי, חיפש את מזלו בליכוד ונכשל. אלחנן גלזר, אקס הגמלאים, ניסה את מזלו אצל כולם. הוא חיזר אחרי כל הפתחים ובסוף גמר בחוץ. אל תתפלאו אם בכנסת הבאה נראה ח"כים מדלגים בנון-שלנטיות מסיעה לסיעה. "כיסאולוגיה" היא שם המשחק.
נא להמתין לטעינת התגובות
