פעולה בעזה – יש מי שיבצע, אין מי שיחליט
ממשלת המעבר משותקת, וההתמכרות הלאומית היא לשקט. מה יהיה אחר כך? קודם נעבור את הבחירות בשלום. פרשנות
מעטים יודעים, אבל לאחרונה נבדקו בפוליגרף עשרות לובשי מדים בכירים ונושאי תפקידים ביטחוניים בכירים מאוד, בהם רוב ראשי מערכת הביטחון. זה קרה במסגרת חקירת שב"כ עליה הורה אולמרט, לאחר שחומר ביטחוני רגיש דלף ופורסם מאחת מישיבות הקבינט. הממצאים היו קשים. כמו במלחמת לבנון השניה, גם הפעם התברר כי רבים בקרב הצמרת הביטחונית והדרג המדיני מפטפטים. מאז החליט ראש הממשלה לשים קץ לתופעה.
התוצאה: האפלה תקשורתית מוחלטת. אין יוצא, אין בא ואין מפרסם. ייתכן שזה משרת את האינטרסים הביטחוניים של המדינה, אבל גם מונע מהציבור מידע חשוב.
מה חושב הרמטכ"ל שלו, למשל, על המצב בעזה, על הרגיעה, על גלעד שליט, על התעצמות חמאס.
הציבור לא יודע את כל זה, גם בגלל שהרמטכ"ל לא התראיין מאז נכנס לתפקידו, גם בגלל שהוא כמעט ואינו מתבטא בעניין בישיבות שאינן ישיבות אינטימיות במיוחד, וגם בגלל שאפילו מי ששומעים את הרמטכ"ל מדבר על הנושאים האלה, מסכמים ואומרים בסוף: הוא מהאו"ם. אין לו דעה מגובשת. הוא נותן לדרג המדיני להחליט, ומתחייב לבצע כל החלטה.
עמוס גלעד חזר אתמול מקהיר עמוס חוויות ורשמים. עומר סולימאן נשמע רותח מאי פעם. ההתבטאויות של המצרים על הנעשה בחמאס היו חסרות תקדים. איבדו כל רסן, פורקי עול, מטרפדים כל נסיון להרגעה, רוצים להשתלט, אין עם מי לדבר - מדגם חלקי. יחד עם זאת, המצרים נשבעים שאין להם כוונה להפסיק את המאמץ. גם הם מזהים את הקרע בתוך חמאס, בין פנים לחוץ, וגם בתוך הפנים, ועושים מאמץ כביר לחזק את הגוש המתון ולדחוף אותו אל עגלת הרגיעה והפיוס.
בממשלה מורגשים כעת שני גושים: בראשון חברים ראש הממשלה אולמרט, שרת החוץ ציפי לבני והמשנה לראש הממשלה חיים רמון. בפיהם כתב אישום חריף נגד שר הביטחון אהוד ברק, העומד בראש הגוש השני. ברק, הם אומרים, סומך על הזכרון הקצר של השרים. ביוני האחרון, כששכנע אותם להסכים לרגיעה, אמר שרק כך אפשר יהיה להביא את גלעד שליט.
אז היתה רגיעה, והתפוצצה, ומה הוא אומר עכשיו? אותו הדבר בדיוק. הבעיה היא, שהדרגים המקצועיים אומרים להיפך. ראש חטיבת המחקר באמ"ן, ראש אמ"ן וגם השב"כ מאוחדים בדעה שמחירו של שליט רק עלה, הביטחון העצמי של חמאס
על פי הגורמים הללו, גם הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, סבור שהמצב הנוכחי בלתי נסבל. הוא לא תומך, אמנם, בפעולה נרחבת בעזה - אבל בהחלט מעוניין לקבל אפשרות להטלת סנקציות אמיתיות על הרצועה, השבת אש למקורות ירי, ביצוע פעולות מוגבלות וגביית מחיר מחמאס על בסיס יומי.
על פי הגרסה הזו, רק ברק מפריד בין ישראל לבין שינוי המדיניות מול הרצועה. שהרי אי אפשר לאכוף על שר ביטחון מבצע צבאי שלא על דעתו, גם אם שאר המערכת תומכת במבצע כזה. הרי הוא השר האחראי. על פי הגירסה הזו, הרמטכ"ל נקרע בין שר הבטחון שלו, לבין כמה מאלופיו שבאים ואומרים וחוזרים ואומרים לו שזו טעות, שהרגיעה הזו גורמת נזק, שבטווח הקצר יש קצת שקט, אבל לטווח הארוך מדובר בקטסטרופה.
מכה לחמאס תיקלט היטב, הם אומרים, גם במעגלים הרחוקים יותר, בחיזבאללה, בטהרן. המשך אפס מעשה והפגנת חולשה כרונית כפי שנעשה עד עכשיו, הם אומרים, משדרים מסר הפוך ומדרבנים גם את גורמי הטרור האחרים לפעול. זו, כמובן, גם דעתו הנחרצת של ראש השב"כ יובל דיסקין.
מה אומרים אצל ברק? בדיוק הפוך. הרגיעה טובה לישראל. שינוי מדיניות עכשיו יוביל לירי מסיבי על ישובי עוטף עזה וישאב את ישראל לתוך הרצועה. זה יעלה ביוקר רב, יפוצץ את התהליך המדיני, יחליש את אבו מאזן ויפגע בישראל בזירה הבינלאומית. בקיצור, זה לא נחוץ עכשיו. אנשי ברק לא מסוגלים לענות מתי זה כן יהיה נחוץ לנו. ומה נגיד לחברי ועדת החקירה שתבדוק מתישהו איך נתנו למפלצת הזו לצמוח לנו כאן בחצר האחורית.
כן, אומרים בצה"ל, אפשר לכבוש את הרצועה. לא בטוח שזה יפסיק את הקסאמים. אבל אפשר גם להשתלט על צפון הרצועה ועל איזורי השיגור, על ציר פילדלפי, וזהו. ומה נעשה אז? למי מעבירים את המפתחות? יתחיל גל של פיגועים, חיילים ייהרגו על בסיס יומי, והקסאמים ימשיכו ליפול. העניין הוא, שיש גם דרכים אחרות.
לא חייבים להשתלט על שטח. אפשר להחליט שגובים מחיר דמים מחמאס כל יום, כל היום. כל פעם במקום אחר. ולחדש את הסיכולים הממוקדים. ולהוריד את השאלטר. ולהודיע למני מזוז שעם כל הכבוד לא הוא מנהל את המדינה הזו. ולהפסיק את הביקורים אצל כל אסירי חמאס. להתנהג כמו שמתנהגת מדינה שאזרחיה נמצאים תחת אש רקטות כבר שבע שנים, וחייל חטוף שלה מוחזק למעלה משנתיים מתחת לאדמה.
אבל בישראל סוף 2008, יש מי שיבצע אבל אין מי שיחליט. הממשלה משותקת, השרים מתקוטטים, כולם חתומים על הצהרות סודיות והבחירות בפתח. ההתמכרות הלאומית היא לשקט, לא חשוב כמה שקט, וכמה זמן, העיקר שיהיה קצת שקט. מה יהיה אחרי השקט? לא מעניין עכשיו. קודם נעבור את הבחירות בשלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
