קרב הנשים אינו אבוד
היה צפוף בליכוד והתנהל מאבק לא פשוט, אבל 4 נשים הצליחו להתברג עד מקום 20. האם יש עוד תקווה לייצוג נשים הולם בפוליטיקה?
דובר רבות בתקשורת על נבחרת הכוכבים של הליכוד. על בגין, ז'בוטינסקי, דיין ופייגלין. וגם על "הישנים והטובים" כמו ריבלין, סילבן וגדעון סער, ועוד רבים וראויים. ברור היה לכולם שהמאבק על מקום ברשימה הארצית לא פשוט. בסופו של יום, שמות כמו אסף חפץ ועוזי דיין שסומנו, לפחות על ידי התקשורת, כשמות מנצחים - נדחקו אחורה ברשימה למקומות לא ריאלים.
היה צפוף בליכוד והתנהל מאבק לא פשוט, עבור הנשים זה היה אפילו עוד יותר קשה. גם שם התמודדה נבחרת של נשים ראויות, אבל מי שקבע אי שם בהנהלה את סדר השיבוצים והשריונים סבר שבכל עשירייה מספיק לשריין הבטחת ייצוג לאישה אחת. אחת במקום העשירי ועוד אחת במקום ה-20. הבטחת ייצוג של 10%. כנראה חשבו שם בליכוד שכדי להגדיל את הסיכוי לזכות בעוד מנדטים בבחירות הכלליות צריך רמטכ"ל לשעבר וגם מפכ"ל אחד עוד כמה ביטחוניסטים בדרגת אלוף ובגין אחד בשביל להתחבר לשורשים. למה צריך לבזבז מקומות בקדמת הרשימה על נשים? במפלגת העבודה לצורך ההשוואה, משריינים מקום לשתי נשים בכל עשירייה. ייצוג של 20%. בהחלט לא מספיק, אבל זה יותר.
בכנס שקיימה שדולת הנשים בישראל לפני מספר חודשים בנושא "ייצוג נשים בפוליטיקה", הוצגו הנתונים העגומים לפיהם ישראל נמצאת במקום ה-79 בעולם בייצוג נשים בכנסת, הרבה אחרי מדינות כמו סודן, זמביה, פקיסטן ואנגולה. לפיכך הפעילות של שדולת הנשים להכשרת ועידוד נשים בפוליטיקה היא חשובה ומבורכת. השתלבותן של נשים בפוליטיקה היא מחויבת מציאות על מנת להבטיח התנהלות ציבורית שוויונית יותר.
לפיכך, מנהג השריון נולד כדי ליצור העדפה מתקנת, כדי להשריש ולהטמיע את המודעות לצורך ולרווח של החברה בשילוב נשים בעשייה הציבורית. מדינות רבות בעולם המערבי, כדוגמת שבדיה, דאגו להבטחת ייצוג של 50% נשים בפרלמנט. גם מדינת ישראל זקוקה לייצוג ראוי למגזר שמהווה למעלה מ-50% מאוכלוסיית המדינה. ישנן נשים ראויות, למרות שאינן גנרליות. אך עדיין, משום מה, זה לא פופולרי במדינת ישראל של שנות ה-2000 להיות "אישה פוליטיקאית", למרות שיש רבות וטובות שיכולות לתרום למערכת הפוליטית
דווקא משום כך, קיימת חשיבות גדולה בקביעת הבוחר. מתפקדי הליכוד, מתפקדים נאמנים, שעמדו בטורים שעות ארוכות כדי לממש את זכותם הדמוקרטית, החליטו אחרת. הבוחרים שינו לגמרי את הרכב הרשימה. הם קבעו שלמרות הביטחוניסטים והנוסטלגיה, ישנן לא פחות נשים ראויות וטובות שיכולות להתברג בקדמת הרשימה. הם נתנו בנשים הללו את אמונם שייצגו את הליכוד בכבוד ויעזרו להביא מנדטים נוספים מכלל הציבור. כך נבחרה לאה נס למקום העשירי, לימור ליבנת למקום ה-12, ציפי חוטובלי וגילה גמליאל למקומות 18 ו-19. הנשים הללו קיבלו מהבוחר את הכח, והגיעו גבוה יותר ממה שייעדו להן מקבלי ההחלטות בהנהלת הליכוד.
נותר לקוות שלא מדובר בתופעה חד-פעמית, אלה במגמה שרק תלך ותתעצם. כאשר יגדלו הסיכויים עבור נשים להיכנס לזירה הפוליטית והקרב לא יוגדר מראש כקרב אבוד, נשים ראויות נוספות יחליטו לעזור אומץ ולהצטרף. כולנו, כחברה, נצא מכך מורווחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
