רק בגלל הריח: כלבים וחתולים עם ניחוחות לא נעימים
רקסי חמוד, רקסי מדהים, אין על רקסי, אבל גם היה יכול להיות נחמד לנשום בחופשיות כשרקסי פותח את הפה, או, גרוע מכל, משחרר נפיחה. כמה עצות מועילות לבעלי כלבים שסובלים מהריח
מקור הריח יכול להיות עורו של הכלב, פרוותו, פיו או מה שנפלט לחלל האוויר (וכלבתי טיקה הפלצנית, תסלחו לי, היא אלופה בתחום) או זורם אל השטיח מנקבים אחרים בגופו. חתולים פחות מורגשים בתחום הניחוחות, אלא אם מדובר בזכר לא מסורס שנוהג לסמן טריטוריה בשתן, או בארגז צרכים שלא נוקה לאחרונה. לדברי הווטרינר ד"ר עופר דוייב, לכלבים יש ריח גוף טבעי אופייני, שנועד לתקשר עם כלבים אחרים, והוא לרוב מינורי ולא בהכרח לא נעים. "נכון שכשנכנסים לחדר שיש בו כלב לפעמים מריחים את זה, אבל אם הכלב בריא ומטופל כמו שצריך, אין סיבה שהריח יהיה חזק או בעייתי".
כמה בעיות רפואיות עלולות לגרום למפגעי ריח. "בעיות עור, שקשורות לרוב לטפילים חיצוניים, גורמות לעתים לדלקות שיוצרות ריח רע. זה קורה כשהחיידקים שנמצאים על העור באופן טבעי מתרבים מסיבה כלשהי ומפרישים חומרים. בעיות עור עלולות להיגרם גם מתזונה לא נכונה, שלא מספקת לכלב את החומרים שהוא זקוק להם, או מאלרגיה של הכלב לרכיבים מסוימים במזון. גם קוצים שנדבקים לפרווה ופוצעים את העור יכולים להיות מקור לריח, וגם ליקוק עצמי אובססיבי, שנובע מלחץ נפשי, עלול לגרום לדלקת עור 'ריחנית'".
אם רוצים לנקות כלב לעתים קרובות עדיף להשתמש בשמפו יבש". מקור נוסף לריח כלבי חזק במיוחד יכול להיות הבלוטות האנאליות, שתפקידן לפלוט ריח להעברת תשדורות לכלבים אחרים. "הבלוטות אמורות להתרוקן באופן טבעי על ידי הוצאת צואה, אבל כשהתזונה לא נכונה והצואה רכה מדי, הן לא מתרוקנות כמו שצריך ונוצר ריח לא נעים. לא מומלץ לרוקן את הבלוטות באופן שגרתי ויזום. זה גורם לחדירת חיידקים לצואה".
דלקות אוזניים חמורות יכולות גם הן להפיץ ריח בעייתי, שמקורו בהפרשות שנוצרות באוזן. לדברי דוייב, כלבים כמו פודל, שלא משירים שיער, מועדים להצטברות שערות בחלל האוזן ולדלקת. לגזעים מקופלי
אחד הריחות הקשים במיוחד הוא זה הבוקע מפיו של כלב שסובל מדלקת חניכיים. למרות שיש כלבים שגנטית נוטים לפתח אבן שן יותר מאחרים, אפשר לנקוט כמה צעדי מנע. דוייב ממליץ לשמור על היגיינת הפה של הכלב מגיל צעיר, בצחצוח במברשת ובמשחה המיועדות לכלבים ולהרגיל אותו לכרסם ירקות לא מבושלים ועצמות בקר וכבש. חשוב גם לספק מזון יבש רוב הזמן.
את הנפיחות יש למגר על ידי שינוי תזונתי. "כלב לא אמור לסבול מעודף גזים, ומומלץ להחליף לו את האוכל". לאנשים בעלי רגישות יתר בתחום הריח, דוייב ממליץ לקחת גזעים לא ריחניים, כמו פודל, ולהימנע מהגזעים פחוסי האף. גם הגודל קובע. ריחו של כלב גדול יהיה דומיננטי יותר בחלל קטן.
בכל מקרה, ארז גור, מנכ"ל רשת PetBuy, טוען שניסיון לפתור את בעיית הלכלוך והריחות של כלבים באמצעים הלא נכונים עלול רק להחמיר את הבעיה. "אנשים נוטים לנקות שתן של כלבים מהרצפה באמצעות אקונומיקה, ולא יודעים שהיא מכילה אמוניה שרק מחריפה את ריח השתן. כש'זירת הפשע' ממשיכה להדיף ריח שתן לא רק שאנחנו נמשיך לסבול, הכלב גם ישוב אליה ויחזור על המעשה. כשזה נעשה על השטיח, לא יועילו תכשירים כמו קצף לניקוי שטיחים".
אז מה עושים? כדי לספוח את הנוזל הצהבהב שהשאיר הגור שלכם על הרצפה או על השטיח, ניתן להשתמש באבקה מיוחדת, ששמה (בתרגום חופשי מאנגלית) "סופח טעויות של חיות". האבקה סופחת את הנוזל וממצקת אותו למעין גרגרי חצץ, שניתן לאסוף במטאטא ויעה. "לא כדאי לנסות לנגב את השתן, כי הוא רק יימרח וייספג בשטיח או בין אריחי הרצפה, שגם להם יש יכולת ספיגה מסוימת", מוסיף גור.
אחרי שהשתן נוקה פיזית, צריך לנטרל את הריח שלו. לשם כך מיוצר תרסיס בשם "מעלים ריחות", שמורכב מחיידקים שמפרקים את חיידקי הריח. בשלב הבא אפשר לפזר על המקום אבקה שמטהרת ריחות כלבים בריח אורגני. "היתרון הוא שכל התכשירים האלה מתאימים זה לזה מבחינה כימית. כשכימיקלים לא מתרכבים נכון נוצרת תרכובת ריחות דוחה".
לשתן יש נטייה להכתים בדים ושטיחים, ולכן כדאי להשתמש בתכשיר מונע כתמים. למקרים הקלים יספיק תרסיס בשם "מציל שטיחים", ואם לא עליתם על הבעיה בהקדם, עדיף תכשיר נוזלי חזק יותר בשם "מסיר כתמים". לדשא , שעלול גם הוא לסבול מכתמים צהובים ממפגש עם שתן כלבים, יש תרסיס בשם "מציל מדשאה". כדי לגרום לגור כלבים לרכז את צרכיו במקום מסוים, אפשר להשתמש בנוזל מעודד הפרשות, שמטפטפים על עיתון ישן או סמרטוט או ב"חיתול חד פעמי" לכלב, יריעת נייר הפרושה על הרצפה וספוגה בחומר הנ"ל.
לצורך נטרול ריח פה שנובע מהפרעות בעיכול יש טבליות לכלבים שמבוססות על פחם וסופחות גזים, ולבעיות שיניים וחניכיים יש משחות שיניים ותרסיס מי פה לכלבים, שמונעים הצטברות אבנית ומנטרלים ריח בצורה ביולוגית. מפגעי ריח, בכלל, אפשר למנוע גם על ידי הרחקת הכלב ממקומות מסוימים בבית. תרסיס בשם "סטופ" ירחיק את הכלב מרהיטים ומשטיחים, וגם מהדשא בחצר (בגרסת הג'ל). אחרי שבועיים של ריסוס שיטתי, הכלב יפתח התניה ולא יתקרב יותר למקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
